בגיל 26 אתה מתחיל ללמוד את מה שתמיד רצית. סוף שנה א' מגלה שזה לא בשבילך, אי אפשר באמת לחיות מזה.
בגיל 27 אתה מתחיל את התואר מהתחלה, מכיר מישהי דווקא חמודה, גם שכל לא חסר אבל היא לא משהו במיטה. ולמה שתתפשר? מגיע לך הטוב ביותר. כבר תבוא האחת. מסיים את התואר בגיל 30 ומתחתן, בעצם עוד לא. צריך עוד קצת כסף כי אי אפשר להתחתן בלי להיות מבוסס קודם וחוץ מזה בשביל מה להתחתן אם אתה עוד לא בשל להיות אבא?
אבל מה לעשות החברה לוחצת, השעון הביולוגי מתקתק, וכבר הבנת שבסופו של דבר אישה זו אישה וצריך להתפשר על משהו.
אז עושים חתונה גדולה כי בכל זאת חתונה זה פעם בחיים. מוציא סכומי עתק על ה-d.J , על צלם, זקוקים אוכל טוב אולם מפואר לימוזינה וזמר מזרחי ששם המשפחה שלו "פרץ".
חיים בשכירות אבל מה שחשוב, האהבה פורחת.
בגיל 34 אתה אבא. מזל טוב (?).
האישה רוצה מיד עוד ילד כדי שיהיה לו "אח-חבר" ואתה נלחץ. אתה עדיין חיי בשכירות ובמצב הכלכלי היום מי יודע מתי תוכל להרשות לעצמך בית. אז אתה מפתח את העסק כדי לעשות עוד כסף, המשכורת בבנק בהחלט מעלה חיוך ועכשיו אפשר להביא עוד ילד. אתה אבא לשניים ואתה בקושי רואה אותם כי שני ילדים זו כבר באמת הוצאה גדולה אז חייבים לעבוד עוד. אתה קורע את התחת בעבודה. בקושי בבית, האישה רוב הזמן עם הילדים. …מה שחשוב העסק פורח ..והרומנטיקה גם "פורחת", יעני מתעופפת..
ובגיל 40 אתה גרוש +2. מזל טוב!
אבל מה, העסק פורח. אתה יכול להרשות לעצמך אחלה בית. עכשיו בגיל 40 סוף סוף אתה יכול להתחיל לחיות.
…נחזור אחורה. סיימת תיכון. עם שינוי קטן, כיפה על הראש. בעצם לא חייב, אבל חוץ מחתיכת הבד הזו על הראש אתה חי כמו מה שהחבר'ה מכנים "דוס".
גם אתה נותן את תרומתך למדינה. מתחיל ללמוד בגיל 22 עובד כמו כולם ומתחיל ללמוד. מה בלי טיול?! אתה יודע מה? אפשר לקפוץ לאיזה שבועיים להודו. לא חייבים להיתקע שם שנה שלמה. מכיר מישהי חמודה, יפה גם שכל לא חסר. איך היא במיטה תדע רק אחרי החתונה אבל זה לא באמת משנה כי אין לך למה להשוות, אז בטוח שהיא מספר אחת.
חתונה בלי זקוקים ובלי זמר 'פרץ' כלשהו.
מחיר השמלה, עם שני אפסים פחות מהשמלה של גרושתך. ואיכשהו היא עדיין מהממת.
חיים אצל ההורים או בדירה שכורה קטנה וצנועה. מסיימים את התואר וחסכתם מספיק אחרי שכל התקופה כסטודנטים גרתם אצל ההורים.
עוברים לדירה קצת יותר גדולה, עדיין חיים בשכירות עם ילד ועוד אחד בדרך (הכסף שהוצאת על השנה בהודו, אז להם עוד יש אותו, זה דיי עוזר).
בגיל 35 קצת לפני קצת אחרי, עם חמישה ילדים, פחות אחד פלוס אחד. הם עוברים לבית משלהם עם חמישה חדרים קצת יותר קצת פחות.
והמשכורת סבירה, לא בשמיים. מספיקה למה שצריך.
בגיל 45 קצת פחות קצת יותר (תלוי ברמת הדוסיות), מזל טוב, אתה סבא.
* ברור ומובן לי שכל אדם עושה בחירותיו באשר הוא בלי קשר לקבוצה מגדרית מסוימת, ובכל קבוצה יש יוצאים מן הכלל. יש לקבל את הדברים הכתובים בעירבון מוגבל ובהומור.
מקבלת כל אדם באשר הוא ומאחלת לו שיהיה מאושר בכל דרך בה הוא בוחר.
