…רמי ברוך, ריתק משך כשעה את יושבי אולם מראה, כאשר הוא 'משחק' את הנאשם, והצופים הם חבר המושבעים. על ההצגה אין מה לומר, מלבד שהייתה מצוינת מכל בחינה שהיא. החשוב הוא, כך התבטא גם השחקן, יונתן פולארד המקורי הנמק בכלא של הידידה הגדולה, מדינת פסל החירות ואבירת הצדק ארצות הברית, זו השנה ה-26. האיש יושב, זאת לא ידעתי או לא זכרתי, מבלי שנעשה לו משפט! עסקת טיעון מפוקפקת, תובע-קומבינאטור ועו"ד ממוצא לבנוני, תפרו לו חליפה גדולה מידות רבות מהעבירות שעבר האיש. ושלא תטעו, האיש מודה בריגול, לא בבגידה, ויחי ההבדל הקטן.
אילו פולארד היה מורשע על ריגול, אור השמש הייתה כבר עוטפת אותו מזמן, הקומבינה של האמריקאים הייתה על בגידה, ומי שהורשע בבגידה באמריקה, לא יזכה שאור השמש תשזוף את פניו, לא באמריקה ולא בישראל. הסיפור של יונתן פולארד צריך וחייב להדיר מנוחה מכל ישראלי החש חלק בגורלו של עם ישראל שגם בימים אלה נמצא תחת אותם איומי השמדה שעמד במלחמת העולם השנייה והשואה, במלחמות ישראל השונות והאיום האיראני לאטום.
רק לפני מספר חודשים חתמו בהצלחה מאות אלפי ישראלים את המסע להחזרתו של החייל גלעד שליט הביתה. מדוע, אני שואל את עצמי שוב ושוב, אין רק אלפי ישראלים שעושים משהו אחד קטן למען יונתן פולארד? מדוע אותם לבבות יהודיים נקרעו לגורלו של שליט, ומאידך יש יותר מידי עיניים יבשות כאשר מדובר בחייל יונתן פולארד? עשרים ושש שנים הם לא זמן מספיק כדי להכיר בעובדה שמדובר בבשר מבשרנו מאח ממשפחתנו? לא נעלם כישרון ההמצאה שלנו להחיות את עניינו של פולארד, בדגל, צמיד, צעדה או מסע לעבר ירושלים?
רמי ברוך עזר לצופים באולם מראה לעצור לרגע ולחשוב על יונתן פולארד. וזה הרבה…
את המחזה כתב ויקטור גורדון ואת הנוסח העברי עשתה שיר פרייבך, ביים רועי הורוביץ, מוסיקה דניאל סלומון והעיצוב נעשה בידיה של אינגה ברכה.
ההצגה הועלתה בשיתוף פעולה בין תיאטרון מראה ותיאטרון הקאמרי תל אביב.
