אתם זוכרים את סיפור הגבורה של תושב העיר, אלי אזולאי במלחמת יום כיפור?! אבל אתם בטח זוכרים את 'כח צביקה' ממלחמת יום הכיפורים. סיפורו של אלי אזולאי התפרסם כאן ב-"חדשות הגליל" בשנת 2007 בגיליון 120.
טוב, עוד נחזור לסיפורי הגבורה של האיש הצנוע והעניו אלי אזולאי.
…השבוע אני מקבל שיחת טלפון מאלי, ואחרי ה'הלו' יש שקט.. עוד הלו או שתיים, ואז בקול מהוסס אלי שואל לשלומי ומספר על המצוקה הרפואית אליה נקלע.
"הרצל, אני לא יודע מה לעשות…'. 'מה קרה, אלי?' אני שואל תוך חשש שהתשובה תהיה קשה יותר ממה שאני מסוגל לשמוע..
"המצב שלי לא טוב… המצב הרפואי… הרופאים אמרו שאני חייב לעבור השתלת כיליה…'. 'מההה!', אני משחרר את ה'מה' לנייד, לוקח אוויר ושואל, 'מה קרה אלי? ממתי הסיפור הזה?'
…אלי, מי שמכיר, אינו דברן גדול וגם לא איש שאוהב להתבלט. איש של אחורי הקלעים.
"לפני מספר חודשים התחילו כל מיני בעיות רפואיות, כאבים ועברתי בדיקות מקיפות. ונאמר לי שהכליות שלי נפגעו', מספר אלי בקול שקט ובוטח. 'מה קרה? ממה נפגעו', אני שואל, כי אלי מוכר לי כאדם בריא בדרך-כלל.
'האמת היא שהופתעתי לשמוע שהפגיעה היא הצטברות של מתח, לחץ וחיים לא רגועים', 'ומה הפלא' אני אומר לעצמי…
…אלי אזולאי שהתגייס לשריון והוא נער בן 16(!), נלחם במלחמת ששת הימים, לא הספיק ליהנות מחופשת השחרור, וגויס ב'צו 8' למלחמת יום הכיפורים למשך שנה ויותר, חש היום אחרי עשרות שנים את הנזקים.
אלי אזולאי נלחם בגזרה הסורית בתפקיד התותחן של צביקה גרינוולד, שכונה 'כח צביקה'.
כזכור, במהלך הקרבות באיבוד הטנקים, 'השתלט' צביקה על הטנק של אלי אזולאי ומאותו הרגע ועד שנפצע, הם עשו שמות בטנקים של הצבא הסורי. כתותחן, השמיד אלי לא פחות משבעים טנקים(70!) במהלך ימי המלחמה, בהם שני מתקפות גורליות. הראשונה, ב'עמק הבכא' והשנייה במבצע הצלת הפיקוד הבכיר של צה"ל בהם רפאל איתן רפול, לימים רמטכ"ל צה"ל.
כל כך אופייני לאיש הזה להיות בצד, לא לבלוט, שאת תהילתו זכה לקבל שנים אחרי המלחמה עקב ערעור שהגישו על מתן אות הגבורה לצביקה גרינוולד.
אלי: "מיד אחרי שסיימנו את הקרבות ושחררנו את נפח מהכיתור של הצבא הסורי, ירדנו למפקד בנפח, ופתאום 'מתנפלים' עלינו המון עיתונאים וצלמים ושואלים 'מי זה 'כח צביקה'?. בקיצור, 'חטפו את צביקה לראיונות, ומאז לא היה לנו קשר. פתאום, ביום בהיר בשנת 1984, אחרי שעלה ספק אם אכן סיפורו של צביקה אמיתי, כדי להוכיח את האמת, אמר צביקה ש'אם אתם לא מאמינים, תשאלו את אלי אזולאי שהיה התותחן בטנק שלי'. אלי אזולאי אימת את הסיפור, כמובן, והיתר היסטוריה.
…זה האיש, זו הדרך שעשה עד הלום, ועכשיו תורנו, עם ישראל לסייע לאיש היקר הזה.
- 'למה אתה מצפה אלי?', אני שואל אותו, אחרי שבינתיים הספקתי להגיע אליו הביתה.
אלי: "אני עומד בנקודת זמן שאני חייב השתלה. עשיתי בדיקות מקיפות בבית חולים בילינסון והתוצאות מעודדות מבחינת כשירותי להשתלה. קודם כל ניסיתי למצוא מישהו מהמשפחה, אך לצערי אין התאמה, לא מצאו מישהו שהכיליה שלו תתאים לי. די התאכזבתי, אבל מצד שני שמעתי וראיתי שיש אנשים טובים בעם שלנו שמוכנים לתרום כיליה גם למי שהם לא מכירים (מחייך קלות…). חשבתי שזאת הדרך האחרונה למצוא תורם שיציל את חיי…".
…צמד המילים 'להציל חיים' מעביר בי צמרמורת כאשר אני נזכר לכמה אנשים, נשים וטף הציל אלי אזולאי את החיים. השיחה שלנו מסתיימת, ולא כמו הריאיון שערכתי איתו שלוש עשרה שנים קודם ב-2007, אני חש תחושת מבחן אנושי שבו גם אני עומד.
האם הסיפורים האלה של האנשים היקרים והגיבורים יסתיים כמו שהצדק היה רוצה? או חלילה, אלי עשה את שלו ואלי יכול ללכת…
יש בי תחושה עמוקה שמישהו אי שם מחכה עם כיליה, כיליה שמחכה לאלי אזולאי. הלוואי, בעזרת השם.
