זה מספר שבועות שמגיעות אליי ידיעות על 'משהו יפה שחבר'ה מתנדבים מקריית שמונה עושים בג'ונגל', והשבוע שלחו גם תמונות…
…כאשר אני שומע את המילה "ג'ונגל", אני נזרק במנהרת הזמן לסוף שנות החמישים תחילת שנות השישים של המאה החולפת (וואו, נשמע כמו דינוזאור… אבל לא).
גרנו על שפת הנחל שנבע בחצר ביתו של הצדיק רבי יעקב שושן זצ"ל וזרם ממש ליד ביתנו. הימים, ימי מחסור והסתפקות במועט, מה שהכריח אותנו להשתמש בהמון דמיון ויצירתיות, וזה מה שעשינו. מיד בסיום הלימודים, השלכנו מעלינו את מעמסת הילקוט, ובעודנו שומעים את אימא קוראת לנו לאכול משהו, היינו כבר עמוק במים הצוננים והצלולים של הנחל. דגים, חלזונות, סרטנים נשקפו מבעד למים המרצדים, ומעל שפיריות יפיפיות שכנפיהן החצי שקופות שיקפו מרבד של צבעי הקשת שנשברו בקרני השמש…
…לאחר הטבילה במים, טיפסנו על עצי התאנים הבשלות ונטולות התולעים (נשבע לכם…), רימונים שעדיין לא הבשילו דיים, מה שאיתגר אותנו באכילתם. משם קינחנו בתותי פטל ושזיפי בר שגדלו פרא.
לעת ערב, התקבצנו מתחת לצילו הקריר של עץ האקליפטוס והפלגנו הרחק הרחק אל מחוזות קסומים של מארק טווין וסרטי ה'אורסוס' ה'הרקולס' וה'זורו' שצפינו שבוע קודם.
ציפורי השיר שליוו אותנו בנאמנות מהרגע שהגענו אל הנחל החלו מתארגנות ללינת הלילה, ואימותינו, במקהלה קראו לנו להיכנס הביתה 'כבר לילה ילדים, בואו הבית'.
אימא כבר אינה, חלק מהחברים גם הם אינם, ורק זיכרונות העבר המתוקים נותרו בנו…
הג'ונגל מתעורר לחיים
נחזור לימים אלה ואל החבורה הנפלאה שגרמה לי לחזור ולהתרגש מן העבר והזיכרונות.
שעת אחר צהרים לוהטת, אני מגיע אל נקודת המפגש על פי הכוונתו של ירון פחימה הנמרץ והצרוב מקרני השמש. על אף שהשמש נוטה כבר לשקוע וראשוני האנפות צווחות בדרכן אל ענפי עצי הצפצפה, החום טורדני ומעיק.
סביב שולחן יושבים חלק מהחברים (ניסינו לקבץ את כולם, אבל ממש משימה בלתי אפשרית). פותחים בירה קרה, אני שותה קפה שחור וחזק, ומתחילים…
- מאיפה נולד הרעיון לקחת יוזמה ולעשות מה שאחרים עושים תמורת המון כסף?
ירון: "הרעיון נולד מזה שאנו אוהבי טבע וחשוב לנו איכות הסביבה. לפארק הגיעו מטיילים מהעיר ומחוץ לעיר והשטח היה מוזנח קוצים ועשבים סביבו ולא מטופח. החלטתנו שאנו נוטלים יוזמה ב-10 אצבעות עם טוריה מכוש ואֵת והתחלנו לנקות ולטפל בנחל וסביבתו. חשפנו את המפלון מחדש אחרי שהיה נסתר בסבך שיחים ויצרנו שיכשוכית קטנה לטבילה".
- היו הפתעות שנתקלתם בהן?
"כן. במהלך הניקיון בנחל מצאנו בתוך הנחל בקבוק זכוכית מלפני 30 שנה הבקבוק של 'קריסטל גזוז', מה שעורר בנו התרגשות גדולה והחזיר אותנו לילדות שלנו.
משם יצרנו הנגשה מדרגות ירידה למים, ניקינו עשביה ויצרנו חניה חיצונית לרכבים, סגרנו בבולדרים גישה לשפת הנחל כדי למנוע מרכבים להגיע עד שפת הנחל. מה שעלול היה לגרום לאי נוחות ופתח לבלגנים בין המבקרים".
- אחת הבעיות זה שלא שומרים על הניקיון במקומות כאלה. מה עשיתם שהדבר הנפלא הזה יישמר?
"נכון. זאת באמת בעיה. אחרי שסיימנו ליישר את הקרקע, עברנו לשלב הבא, הסברה למטיילים על שמירה ניקיון והסביבה כי אין לנו טבע אחר".
אשר: "לא התביישנו להעיר למי שלא אסף את האשפה, וכך השמועה התפשטה כמו אש בשדה קוצים".
- זו משימה לא פשוטה, עבודה פיזית וגם השקעה כספית. איך התמודדתם עם זה?
ירון: "התחלנו עם חמישה חברים, ומשם זה הלך וצמח עד חמישים(!) מתנדבים. החבר'ה באים בכיף ונתונים יד. קרה משהו מדהים, שהשמועה התפשטה בכל הארץ כמעט, ולא תאמין, אבל מגיעים לכאן מתנדבים שהטבע חשוב להם כדי לעזור ולסייע בטיפוח המקום".
- לסיום. מה הולך להיות בעתיד?
יש לנו רעיונות רבים ותוכניות שיכולים להפוך המקום לגן עדן עלי אדמות. יש רעיון לפיתוח סביבתי הרחבת שבילים פריצת מסלולי מים חדשים וטיפול בדופן הנחלים פיתוח, מסלעות, וחפירות קטנות והכל בהתנדבות ולטובת הציבור.
אנחנו רוצים להודות על הרצון הטוב לעזרה משלומי שושן, מנהל איכות הסביבה, לשֹרית אלימלך-קוז'יקרו על ההדרכה, והייעוץ, לאסף ושחר התותחים וכמובן לאופיר יחזקאלי סגן ראש העיר על תמיכה.
גרעין המתנדבים שיזמו הם: ירון פחימה-זברה פרויקטים,
קמרי דוד, מאיר אפללו, אשר חזיזה, שֹשֹי סירי וגולן רנקנפור. ".
…ממש היה כיף לשבת עם החבר'ה הנפלאים הללו, אבל נאלצנו לסיים ולתת לתמונות להמשיך את הסיפור…
צילומים: הרצל בן אשר.
