הבחירות לראשות העיר
כמעט חודשיים לבחירות, וחוץ מקוסמטיקה, פודרה ותמונות, לא מצליחים לשמוע מהמועמדים השונים כיצד הם מתכוונים לטפל בבעיות האמיתיות של קריית שמונה, הנמצאת על פי התהום.
נתחיל בעירייה. גירעון מצטבר ושוטף של עשרות, כן עשרות מיליוני שקלים. אם נזכור שהגירעון הגדול הזה לא נוצר עקב פיתוח ובניית העיר, נבין שעומדת מולנו מפלצת המאיימת לבלוע עוד כמה מיליונים, אם לא יטפלו בגורמי הגירעון והיפוך המגמה.
אנו לא שומעים מפי המועמדים השונים על אנשי מקצוע ראויים אשר יבנו תוכניות עבודה אמיתיות שיהוו את החזון לקראת חמש השנים הגורליות בפניהם עומדת קריית שמונה.
אנו לא שומעים כיצד מתכוונים המועמדים לטפל בבעיה מספר אחת, נטישת הצעירים את העיר, לצד פיתרון בעיית חוסר תעסוקה הולמת לאותם צעירים שרכשו מקצועות שונים ואין להם מה לחפש כאן.
חוץ ממיחזור הבל פה לפיתרונות הדיור (יובלים-יובלים-יובלים), לא קורה כאן משהו שמאותת על היפוך מגמת הקיפאון. בית לא בונים במילים אלא בבטון ובברזל.
אלה מקצת הנושאים והבעיות, על קצה המזלג שמעניינים את תושבי קריית שמונה, מבוגרים וצעירים כאחד.
כדי שלא נחשוב שהנושאים הללו לא מעניינים את המועמדים עצמם, רצוי שנשמע מהם מעט על כך.
ג'ון קרי דואג לאינטרס האמריקאי ומקריב את ישראל
'שלום' אצל הפלסטינאים הוא קוד בדוק לשחרור מחבלים ולא שלום אליו מתכוונים היהודים 0 עובדה, זה מצליח להם כבר מעל עשרת אלפים פעמים 0 הפלסטינאים לא רוצים באמת שלום, ולישראל אסור לתת דבר לפני שיהיה שלום 0 דיבורים תמורת דיבורים – שלום תמורת שלום
הרצל בן אשר
חידוש שיחות 'השלום' השבוע, ירשם בדפי ההיסטוריה כעוד נקודת שפל של ממשלות ישראל. זאת, על אף העובדה שחובתה של הממשלה, כל ממשלה לעשות הכל כדי לכונן שלום עם אויביה ואפילו להפוך כל אבן.
הפעם, בניגוד לפעמים הקודמות, עמדה בפני ראש הממשלה שורה ארוכה של ראיות, עובדות ומקרים שבעזרתם היה עליו ועל הממשלה להדוף כל ניסיון של האמריקאים לאנוס את ישראל לפתוח בשיחות תוך שחרור מאה וארבעה מחבלים שנשפטו על ידי בתי המשפט של מדינת ישראל למאות שנים של ישיבה בכלא על רצח מאות יהודים בפיגועים מתוכננים.
בניגוד למה שמלעיטים אותנו, קודם ישראל התחייבה לשחרר רוצחים ורק אח"כ להיכנס לשיחות, ולא להיפך.
חברים יקרים. אולי העם האמריקני הוא ידידו של העם היהודי. אולם ממשלת ארצות הברית ממש לא. מה שעשה שר החוץ של ארה"ב ג'ון קרי, זה מהלך המשרת אך ורק את האינטרס האמריקאי על גבה ועל חשבונה של מדינת היהודים ודם בניה.
אובמה הבין שבדרך כוחנית, כפי שהוא פעל בקדנציה הקודמת מול נתניהו, הוא לא ישיג דבר מלבד הקשחת עמדתה של ישראל שלא להיכנס למו"מ ללא תנאים מוקדמים, ובטח לא שחרור סיטונאי של רוצחים מהכלא הישראלי. אז מה עושים?! כמו תמיד, עוברים למתק שפתיים, פיתויים ואיומים לפגוע בביטחונה האסטרטגי של מדינת ישראל.
ג'ון קרי הזה גרר את ישראל לאחד מהמשאים ומתנים המסוכנים ביותר בשנים האחרונות, היות והפעם לא הייתה שום סיבה להיכנע לממשלת הדחלילים של הרשות הפלסטינאית. אין לה מה להציע, היא לא מסוגלת לממש שום התחייבות שתחתום עליו, ומעל לכל אין לה כל כוונה לעשות שלום. המשחק בו הפלסטינאים אומרים לאמריקאים שהם מתים לעשות שלום עם ישראל, ולרוץ לטלוויזיה הפלסטינאית ולמצרים ולומר ש'לא נוותר על אף שעל' ו'הפליטים יחזרו לבתיהם', הוא דפוס פעולה שעליו חוזרים הפלסטינאים כאילו והיו עבריינים ולא מדינאים.
השלום אצל הפלסטינאים הוא קוד מנוסה לסחוט את ישראל לשחרר מחבלים, ויעידו על כך מעל עשרת אלפים מחבלים רוצחים שמדינת ישראל שיחררה מאז הסכמי אוסלו, ושלום עדיין לא נראה באופק.
ולכן, אסור היה לשחרר שום מחבל מאלה ששוחררו, ולא בגלל החשש שהם עדיין 'ברי תוקף' לפעול באופן אישי נגדנו, אלא, בגלל 'מורשת הקרב' שבה הם מזינים את הדורות הבאים במאבק האלים נגד ישראל. המאבק טרם הסתיים ויש בישראל כאלה שמתפרקים מהנכסים החשובים ביותר בהם התודעה היהודית-ציונית בצידקת הדרך, בשמירה ללא פשרות על זכותנו להתקיים במדינת ישראל כרוב יהודי ועל המסר שמקבלים חיילנו ובני משפחותיהם בשחרור לא מוצדק של רוצחי יקיריהם. ככה לא בונים את חומת המגן של ישראל מפני איומי העתיד עלינו.
אז מה לפיד, דואג למעמד הביניים?!
הציניות של שר האוצר שברה השבוע שיא חדש לאחר אישור תקציב המדינה לשנים 2013-4.
בעזרת האיבר הכי חזק שלו, הלשון הוא הצליח לצייר מציאות כולה פרי דמיונו.
מבלי להיכנס לשאלה האם זה נכון להיות סקטוריאלי בנושאים חברתיים-כלכליים ועוד בתפקיד שר האוצר של מדינה כמו מדינת ישראל, נאמר שבעזרת לשונו הצליח שר האוצר יאיר לפיד לשכנע רבים ממעמד הביניים, שעל גבם הוא דהר לכנסת וקטף תשעה עשר מנדטים, שבעצם הוא ורק הוא לפיד דואג להם ויציל אותם מקטסטרופה. כוחה של הלשון.
העובדות שונות מאוד והאמת הכואבת שאת לפיד ממש לא מעניינים אנשי מעמד הביניים, ומבחינתו שימלאו את כיכר רבין כל מוצ"ש. לפיד הוא הנציג המובהק של האליטות בחברה הישראלית. הוא גדל מתוכם, הוא מחזיק בפרופיל דומה לשלהם והוא משרת אותם כפי שעֶבֶד אמור לשרת את אדונו.
לפיד בסדר. מי שלא בסדר אלה אנשי מעמד הביניים כמו שתוארו כאן לפני הבחירות שמתוך מצבם הנואש נאחזו בקש, כפי שעשו קודמיהם בבחירות בעבר, והאמינו לאמירות נבובות חסרות שחר שמשמיעים להם פוליטיקאים ערב כל בחירות. אמירות שמתחילות ומסתיימות בדבר אחד, "זה מה שאתם רוצים לשמוע? זה מה שאשמיע לכם". הבעיה היא שההתנהגות של המצביעים הללו דומה לתנועה של דיונת חול במדבר, אי אפשר לעצור אותה עד שהיא עוצרת בכנסת ובאמתחתה תשעה עשר מנדטים.
במערכות הבחירות, חלק לא קטן מציבור המצביעים הישראלי המתייחס אל מה שהמועמדים אומרים ולא אל מה שהם יכולים לעשות או מסוגלים לבצע.
הבעיה עם ההגדרה "מעמד הביניים" שזה יכול להיות כל אחד. את, אתה ואני. כי מי לא רוצה מחיה זולה, דיור במחיר סביר, תשלומי חינוך ומעונות יום הוגנים מס הכנסה שמשאיר לנו מספיק כסף לגמור את החודש?! כולנו. עכשיו לך ותספק את הסחורה לרוב משלמי המיסים.
אז מה עושים? מתנפלים על מי שאין לו באמת, ולא חשוב כרגע מדוע, חרדים, מובטלים, עובדי קבלן וכח אדם, אימהות ואבות חד-הוריים קשישים ועוד. כי אלה משלמים: קונים מזון, ביגוד, נוסעים ברכב פרטי ותחבורה ציבורית (בעיקר) ואפילו שותים עראק ולא וויסקי. כמה סמלי.
שר האוצר ממשיך במסורת שנציגי האליטות רוכבים על גבו של העם בדרך לשרת את חבריהם על חשבון העם שבחר בהם. מבחינה זו, עולם כמנהגו נוהג, והפריירים ממשיכים להתחלף מבחירות לבחירות.
חבל שלא שתקתם כשהיה צריך לשתוק
החוק שומר על מדינת ישראל דמוקרטית למען המיעוטים
חוק המשילות עבר השבוע בכנסת והעלה את רף הכניסה לכנסת לארבעה אחוזים. רף גבוה מאוד.
לפני שנכנס למהות החוק נאמר שבאופן פרדוקסאלי הבכיינים והשתקנים שעלו על דוכן הנואמים הם-הם שהביאו על עצמם את המכה.
אילו חלק מחברי וחברות הכנסת, לא רק הכנסת הזאת, היו שותקים בכמה אירועים מכוננים ולא מצרפים את קולם וכוחם לשונאי יהודים ומדינת ישראל בכל הזדמנות, החוק הזה לא היה בא לעולם.
זו לא נקמה נגד דעותיהם האנטי ציוניות והאנטי יהודיות, זו תגובה מתגוננת של בני אדם הנמצאים במצב כמעט בלתי אפשרי. בעד דמוקרטיה, בעד מדינה יהודית, מכבדים את זכויותיהם של מיעוטים, לא רק במובן הלאומי, מאפשרים חיים סבירים לאזרחים שלא בדיוק מכבדים את חוקי המדינה, שוהים בשטחים שנויים במחלוקת משך עשרות שנים ומוכנים לספוג ים של רפש בכל הזדמנות.
חלק מאותם חברי כנסת מנצלים את חסינותם כדי לפגוע בלב ליבם של הדברים המקודשים ליהודים, והופכים את תפקידם לקרדום להפריע להמשך פעילותה הסבירה, שלא לומר התקינה של עבודת הכנסת.
תמצא אותם בכל מקום שמדורת השנאה בוערת עם בקבוק בנזין ורק מלבים את האש.
אילו אותם חברי כנסת היו שותקים במקום ללבות את אש השנאה במחלוקת שבין יהודים לערבים, בטוח שהחוק הזה לא היה בא לעולם. ואם מישהו היה מנסה להביאו, הרוב נגד החוק היה גדול.
ולכן, מי שלא ידע לשתוק כשהיה צריך לשתוק, יכול להפנות את גבו לדמוקרטיה ולדבר לקירות הכנסת ולרחוץ בדמעות התנין של חברת הכנסת זהבה גלאון.
