היום ה-11 באוקטובר , 2019

Select your Top Menu from wp menus
120 x 600
120 x 600

האור של אביחי

זהו סיפורה של 'רבע' יהודייה שהחליטה לחזור לשורשים וליהדות, אותה נטש סבה בבלארוס & זהו סיפורו של אביחי ששלח בקשת חברות לאור בפייסבוק וקיבל אישה לחיים & זהו הסיפור שלנו, של כולנו, העושים את מסע התיקון שלנו בעולם הזה & זהו סיפור החתונה שהתקיימה ביום בו נברא העולם, כ"ה באלול

הרצל בן אשר

לא, זה לא הולך להיות מה שאתם חושבים. לא ריאיון פוליטי, ואפילו לא ריאיון שבמרכזו ראש העיר אביחי שטרן, מישהי אחרת, לא פוליטיקאית, האישה שאיתו.

סווטה-אור, מי שהייתה עד לפני מספר ימים 'מישהי אחרת' הפכה להיות יהודייה כדת משה וישראל.

נפגשנו בלשכתו של ראש העיר אביחי שטרן יחד עם מי שהולכת לעשות לרבים מכם את החג עוד יותר מיוחד מאשר הוא צפוי להיות. סווטה-אור היהודייה.

לא משפט, מילה או אמירה כלשהי, אלא צחוק מתגלגל של אושר ושמחה אמיתיים מצידה של אור-סווטה "וואו, אני כל כך מאושרת. אני כל כך שמחה שעברתי את הגיור ואני חלק מהעם היהודי שתמיד אהבתי", אומרת סווטה-אור.

…ואכן כך. מה שהיה חסר לנו בימים האלה של מחלוקת, שנאה, הכפשות ולשון הרע (בכמויות מסחריות) זה סיפור אחד של קידוש השם, "מים קרים על נפש עייפה ושמועה טובה מארץ רחוקה" (משלי), ששניהם התקיימו בסווטה שהגיעה מארץ רחוקה (בלארוס) והגיור שעברה בהצלחה אך לפני מספר ימים.

 

  • ספרי מעט על ילדותך והעליה לישראל.

סווטה-אור: "לארץ עליתי לפני חמש עשרה שנה בדיוק, נולדתי וגדלתי בבלארוס עד גיל עשר יחד עם משפחתי. בגיל שש חליתי מאוד. התקפים קשים היו מתעוררים אצלי כל שלושה שבועות באופן קבוע וכל פעם, זה היה נגמר באשפוז או שהרופאים היו מגיעים לביתנו לטפל בי".

 

מחלה זה 'טוב'

גם כאשר אתה מקבל 'מכה' חולי כלשהו, אל תהיה בטוח שזה לרעתך. חכה, מעט סבלנות ותראה שהכל לטובה…

"עברנו את כל הרופאים ואף אחד מהם לא ידע לאבחן מה יש לי. בחיים שלי שם, לא ידעתי שיש לי קשר לעם היהודי. לא ידעתי מה זה בכלל יהודי? ההורים דיי היו מסתירים את זה ובדיעבד כשאני נזכרת בתקופה ההיא, אני גם יכולה להבין למה. כל מוצא שלא היה מהגזע "המשובח", היה נתקל באנטישמיות ומעשי גזענות שונים גם בשנות ה-2000.

יום אחד אימי, שהייתה אחות במקצועה כבר בבלארוס, נפגשה עם אחד הפרופסורים הגדולים ברפואה שהרצה בפניהם, ומרוב ייאוש סיפרה לו על כל ההתקפים שאני חווה. במהלך השיחה הוא הבין שיש לנו קשר לעם היהודי ואמר לאימי שעל פניו מדובר ב'מחלה ים תיכונית', שחולים בה רק יהודים ומטפלים במחלה הזו רק בישראל".

 

האבחנה שהביאה לעלייתה של המשפחה לישראל, כי מסתבר שה'מחלה הים תיכונית' תמצא את המזור בישראל, מזור מהמחלה ופתיחת צוהר לשוב אל המקורות, אל היהדות.

 

אור-סווטה: "אני זוכרת שלא לקח לנו הרבה זמן, ההורים היו מוכנים לעזוב את המקצועות ואת ארץ מולדתם, על מנת להציל אותי ובלי לחשוב פעמיים עלינו כולנו ארצה. בעצם, רק בעקבות המחלה שהייתה לי, אחרת לא היינו יכולים לקבל אישור כניסה לארץ.
כשהגענו לארץ, אני זוכרת שסבלתי רק בהתחלה אולי מאחד או שני התקפים ואז ביום בהיר אחד הכל נעלם כאילו לא היה כלום, וחשוב לציין כי הטיפול למחלה הזו מצריך לקיחת תרופות כל החיים. בהתחלה הם היו חוזרים רק אם הייתי יוצאת מהארץ למדינה אחרת, אבל נכון להיום גם זה כבר עבר, ברוך השם. פשוט נס, לא יודעת איך להסביר את זה אחרת, ועוד יותר נס שאין שום רופא בעולם שיכול להסביר את זה גם".

 

סיפור ההכרות עם אביחי, גם הוא בלתי נתפס, שיטוט אקראי בפייסבוק, אישור בקשת חברות מ'אדם זר', שבדיעבד לא היה זר, וקביעתה הנחרצת של סווטה-אור "זה יהיה בעלי" כפי שאמרה לחברותיה בשיא הרצינות.

 

  • כיצד הכרתם?

אור-סווטה: "האמת, בצורה מאוד בנאלית, פייסבוק. אני זוכרת את היום הזה שהייתי עם שתי חברותיי בנחל הירדן ופתאום קיבלתי בקשת חברות. לא היה אופייני מצדי להיכנס לפרופיל של מישהו זר ולהתחיל לחטט לו בתמונות, בין אם זה בנים ובין אם זה בנות, אבל משום מה כשאביחי שלח לי בקשה, נכנסתי לכל התמונות ועוד צעקתי לחבורתי באותו הרגע "תראו, בעלי לעתיד הוסיף אותי עכשיו". אחת מהן, מאי זוהר, לקחה לי את הטלפון והתחילה לצחוק והוסיפה "היי, זה הדוד שלי. אח שלו נשוי לאחותי" (מאי היא אחותה של לירון, אישתו של אסף, אחיו של אביחי). מסתבר, שסווטה נהגה לבקר בביתו של אביחי, אבל לא יצא לה להיפגש איתו. או שהוא היה בקומה העליונה של הבית אצל ההורים או שהיה בחיפה. ומדוע הם בכלל הגיעו לביתו? פשוט מאוד. באותה תקופה, אסף בנה את ביתו, והם התגוררו אצל ההורים…

 

סווטה-אור: "בדיעבד הסתבר לנו שאני מכירה את כל המשפחה שלו, שהייתי מבקרת עם החברה המשותפת שלנו בבית של ההורים שלו, עובדת אצל חברים שלו והכי מצחיק שלעולם לא נפגשנו, עד לרגע שהוא הזמין אותי לדייט, אחרי כמה שיחות בפייסבוק".

 

  • וכיצד נראו הדברים מעברו השני של הפייסבוק? הצד של אביחי.

אביחי: "שלחתי בקשת חברות  לאור-סווטה. נראתה לי ראויה כזו שאתה לוחץ 'מבקש חברות' בלי להסתכן… אור אישרה את החברות, והמשכתי בעניינים שלי. אולי אחרי חודשיים (סווטה מאשרת) שלחתי לה הודעה 'מה העניינים? והשאר היסטוריה", אומר אביחי, ושניהם צוחקים…

 

  • נחזור להחלטה להתגייר, כיצד זה קרה? הייתה 'הארה'? או תהליך?

 

סווטה-אור: "הסבא והסבתא רבתא שלי, שהם הסבא והסבתא של אמא שלי, היו יהודים שלמים. סבא שלי מצד אימא התחיל 'לזייף' התרחק מהיהדות והתחתן עם סבתא שלי, שלא הייתה יהודייה, וביהדות, כידוע זה הולך לפי האמא.
כשהגעתי לארץ, הכרתי את שורשי, הבנתי שאמא שלי חצי יהודייה ולי יש את ה-25 אחוזים שלי אבל רציתי להיות שייכת בכל ה-100.
זו לא הייתה "הארה", אלא משהו שידעתי שאעשה מהרגע שהבנתי והכרתי. תמיד התחברתי וחגגתי את כל החגים היהודיים יחד עם משפחתי וחבריי. כשהתגייסתי לצה"ל נרשמתי לקורס גיור, אך מה שמנע ממני לעבור אותו, זה היה הקורס המשטרתי שהיה עליי לעבור במשך שבעה חודשים, ולמרות זאת היה לי ברור שזו רק דחייה זמנית ושמיד לאחר הצבא אני אעבור תהליך גיור כמו שצריך".

 

 

יד ביד עם סווטה-אור בגיור

אם מישהו חשב, כולל אותי, שתהליך הגיור הוא אישי ופרטי, אור מספרת שלאורך כל הדרך צעד איתה יד ביד אביחי.

אביחי: "אור-סווטה התחילה את הגיור בכרמיאל, זאת אומרת שגם אני כבן זוגה נסעתי איתה לכיתה שהוקמה בכרמיאל ולמדנו יחד את כל המושגים ביהדות. אני לא מצטער לרגע שהשתתפתי בתהליך כי בזכות הלימוד נפתחתי לעולם מופלא של ידע. העובדה שעד אז קיימתי מצוות כי כך למדתי, בלי שאדע את הסיבה, הרי שבמהלך הקורס למדתי גם אני מהן הסיבות למצוות שאנחנו מקיימים. לומר לך את האמת?! היום כיף לי יותר כי אני יודע את הסיבה למצוות שאנחנו מקיימים", אביחי חש שלא בנוח לנוכח העובדה שמי שרוצה להתגייר מקריית שמונה חייב לנסוע לכרמיאל "אחד הדברים הראשונים שעשיתי הוא לפתוח כיתה למתגיירים בעיר. אני לא רוצה שאחרים יעברו את מה שאנחנו עברנו בנסיעות", אומר אביחי ומוסיף "אני מקווה שלקראת המחזור הבא תהיה כאן כיתת לימוד".

 

סווטה-אור: "תהליך הגיור שעשיתי היה בין הדברים הכי מדהימים שרק יכולתי לעשות. אני לא יודעת למה רוב האנשים אומרים שזה כל כך קשה והקונוטציה של תהליך הגיור נשמעת תמיד שלילית, כנראה שאני פשוט זכיתי וכל התהליך היה בשבילי כמו הרפיה קסומה לגוף ונשמה. יתרה מזאת, אני חושבת שקודם כל היהודים שחיים כאן צריכים לעבור את התהליך הזה ורק אחרי זה כל השאר. הגיור הוא תהליך שמורה לך דרך חיים, מלמד אותך לאהוב, לבנות בית, לכבד ולהעריך כל דבר. מלמד אותך מהו סוד היהדות מא' עד ת'".

ושלא תתבלבלו, היו משברים והיו קשיים, אבל מבטה של אור היה מכוון לאופק בה ראתה את עצמה יהודייה ואת בחיר ליבה, אביחי מחכה לה.
סווטה-אור: "רגעי המשבר כמובן היו, אבל רק כשהגענו לשלב הבחינות בבית הדין. פעמיים הייתי כל כך קרובה ופעמיים אמרו לי "לא עכשיו, גברת, תחזרי עוד שלושה חודשים". כל דחייה ריסקה אותי, עד שלבסוף הגענו לפעם השלישית והינה, ברוך השם, פעם שלישית גלידה", אומרת אור-סווטה ומלווה את ה'גלידה' בצחוק מתגלגל. "לא ויתרתי על כלום בתהליך הזה, רק הרווחתי למען האמת".

 

סווטה-אור ניחנה במאור פנים, חיוך גדול, ובתוספת עיניה התכולות היא משרה נינוחות ואווירה רצינית המתובלת בקלילות מכובדת.

בשנה וחצי האחרונות חוו בני הזוג חוויה שבתסריט המטורף ביותר לא היו מעלים על דעתם.

להיות ביחד, מערכת בחירות בה זכה בראשות העיר ותהליך גיור. זה יותר מידי לשנה אחת, ובטח לשני אנשים. 'תוכנית עבודה' כזו מתאימה ליותר אנשים וביותר זמן.

 

סווטה-אור: "אני ואביחי בזוגיות כבר שלוש שנים. הכרנו עוד בהיותו עורך דין והיותי סטודנטית, עובדת בכל מיני ג'ובים. כמובן שידעתי עוד בהתחלה על שאיפותיו ועל כך שהיה חבר באופוזיציה, אבל לעולם לא חשבתי לעומק על מה יהיה במידה והוא יבחר.
מערכת הבחירות הייתה שוק בשבילי. בחיים לא לקחתי חלק בשום מערכת בחירות, ואחרי שלקחתי אני מבינה גם למה לא עשיתי זאת אף פעם. יחד עם כל התקופה הקשה שזה הביא, אני חושבת שמבחינת הזוגיות זה רק חיזק אותנו. אני זוכרת את הלילות שהייתי הולכת לישון עם דמעות, ואני לעולם לא אשכח איך שאביחי היה מחזק אותי. במקום שאני אחזק אותו, הוא היה מחזק אותי. תמיד היה אומר ששום דבר לא שווה את דמעותיי ושהוא מוכן לעזוב את הכל ברגע זה רק שאחייך לו תמיד", וזה הביטוי של אישה כלפי מי שאוהב אותה.

 

הזמן חלף מערכת הבחירות הסתיימה והחיים האמיתיים לצידו של ה'פוליטיקאי' הפרטי שלה נתנו את אותותיהם.

"יותר קשה היה לי להתרגל למצב החדש שבא אחרי הבחירות. פתאום אני לבד כל היום, פתאום אין לי את זה שאני יכולה להציק לו, את תשומת הלב שהייתי רגילה לקבל. הוא עובד עד חצות, לפעמים עד אחת בלילה ועד היום אני עושה לו 'סצנות' על זה, אבל בגדול זה משתלב יפה. אין דבר העומד בפניי זוג אוהבים. במיוחד לא אצלי", אור-סווטה מחלקת ציונים לעצמה….

 

  • סווטה, הציבור נחשף אלייך במהלך מערכת הבחירות. פתאום התגלתה אישה-נערה לוחמת. מאיפה זה בא?

סווטה-אור: "אבא שלי, זכרונו לברכה, תמיד לימד אותי לעמוד עד הסוף מול כל העולם, אבל רק אם האמת מאחורי. לאורך כל חיי נתקלתי בסיטואציות שאני צריכה לעמוד לבד מול עשרות, פעם אחת היה גם בפני מאות ונלחמתי על צדק. 'תזכרי', אמר אבא 'תמיד מנצח הטוב' והוצדק".

 

 

הימים והשבועות רצים וסווטה-אור מתקרבת לרגע הנכסף, הבחינה שתקבע אם היא מצטרפת ליהדות. מבחן ראשון, לא הולך. פעם שנייה לא הולך הכי טוב. בפעם השלישית גלידה, כמו שאומרת סווטה-אור בצחוק. בפעם השלישית זה קורה.

  • תארי לי את הרגע בו את עושה את צעדייך האחרונים והקריטיים לקראת היהדות.

סווטה-אור שעד עכשיו ניכר היה בה שהשיחה קולחת די בקלילות, אוספת את עצמה בתוך הכיסא, ארשת רצינית עוטה את פניה, סנטרה רועד קלות, היא מרימה את ראשה מעלה כאילו מבקשת רשות לשתף בחוויה את בניו ובנותיו האחרים ו…"בפעם השלישית ידעתי שאני מצליחה. הדיינים שאלו, ועניתי, עניתי על כל השאלות לשביעות רצונם. שקט ארוך, הרבנים מחליפים מבטים, עוד מספר משפטים, ואב בית הדין אומר 'ברוכה הבאה ליהדות'. חשתי סיפוק עצום שהגעתי אל היעד הנכסף, אל היהדות. סגרתי מעגל שאותו פתח הסבא שלי שהתרחק, ואני סגרתי אותו, החזרתי אותו לשורשים, ליהדות", ועכשיו למשפט שבו סווטה-אור מקבלת על עצמה עול מלכות שמיים. סווטה-אור עוצמת את עיניה ואומרת בלחש "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". האווירה בלשכה מחשמלת. מבטיהם של אור ואביחי קופאים זה מול זו ורק דורון שנפר דובר העירייה שהצטרף אלינו שובר את המתח עם איזו בדיחה מוכרת.

ואם חשבת שבזה הסיפור נגמר, אז חכו עוד רגע.

אביחי: "זהו, סווטה-אור יהודייה ואנחנו צריכים לארגן את החתונה. אין מקום, אין צלם, אין די ג'יי אין כלום", אומר אביחי, אבל יש זוג שמשתוקק להתחתן ולהקים בית יהודי כשר.

אביחי: "תוך יומיים סגרנו הכל. גן אירועים, צלם, תקליטן הכל הכל". סווטה-אור: "אי אפשר להסביר איך הכל הלך פשוט חלק הכל הסתדר".

אביחי: "לא האמנתי שפתאום יש מקום כאן, הצלם התפנה והתקליטן כאילו חיכה רק לנו".

סווטה-אור: "ואתה יודע שהחתונה תתקיים ביום רביעי כ"ה באלול יום בריאת העולם?!", ספק אומרת ספק שואלת.

…כאדם מאמין, איני מחפש 'הוכחות' חלילה לאמונתי. אבל כבשר ודם שאסור לו לסמוך על עצמו, הייתי חייב את השיעור המדהים והמטלטל הזה כדי לזעוק "דע לך, כשאתה פועל בתמימות ובתום לב במעשיך, גם אם מדובר בלהביא לחיק היהדות את כלתך לעתיד, לעמוד בכבוד ויחד איתה בתהליך, לארגן חופה תוך מספר ימים, מה שלוקח לכלות אחרות חודשים ארוכים, אתה עושה את זה בהליכה. זה הכי מצליח".

עולם חדש, בית חדש בישראל.

עד כאן הסיפור המופלא של הגיורת סווטה-אור וחיבורה ליהדות ולבחיר ליבה אביחי.

מכאן והלאה, זה יהיה סיפורם הפרטי של אביחי ואור, להקים בית, לגדל ילדים ולהוסיף עוד נידבך בבניין העד של העם היהודי לדורותיו. יוצאים למסע הארוך…

…וברוכה הבאה לאור-סווטה שתחסה מעכשיו בחיקו של אבא שבשמיים.

מזל טוב.

מתוך הפייסבוק של אביחי:

 

 

אולי יעניין אותך