זה לא סוד שהפכנו להיות צרכנים של הכל, כולל צרכנים של אישי ציבור, פוליטיקאים, סלבריטיז, אפילו של עצמנו. לא פעם מצאתי את עצמי בסביבת אנשים שבמקום ליהנות היו עסוקים במחשבה איך להנציח את הרגע בתמונה איכותית בפייסבוק. איזה תמונה תראה אותך כגבר שרמנטי, ספונטני ובעל חוש הומור, ואיך את, תתפסי תמונה שתקלוט את מיטב מחלצותייך, שיערך הנאה, והצד הפוטוגני, יחד עם העברת התחושה שחייך מלאים ועמוסים בכל טוב.
ובכן, את כל אלה לקחתי בחשבון כשהוספתי לרשימת חבריי ומכריי את חנוך דאום, בן כספית ועוד, ועשיתי לייק, כמו רבים, לדפים של פוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית, כי גם אני כמו כולם רוצה להרגיש שיש לי קשר ישיר עם הנבחר, ושבמחי מקלדת אני יכולה להביע את דעתי. במקרה, חלילה, שהיא לא תיקרא על ידי האדם שאליו מוענה, יהיו כמה אנשים במדינה שיגיבו לי, ינהלו דיון, יסגרו נושא, יפיצו, ישתפו וישתפו איתי פעולה. אסיפת העם בגרסת מרק צוקרברג.
אחת התוספות המעניינות למקבץ חבריי בפייסבוק התרחשה בעת מבצע 'עמוד ענן'. תוך כדי כסיסת ציפורניים, דאגה לאומית וצורך עז להביע את עצמי כמו כל ישראלי טוב, עיני קלטה מידי פעם איזה אחד, שמו רוביק דנילוביץ. אני אניח שהכריזמה, צחות הלשון והמראה לא היו לו לרועץ כשהוא נבחר לכהן כראש עיריית באר שבע. וכך מידי פעם הופיעו אצלי בדף הפייסבוק עדכונים שהועלו על ידו, המבשרים על שיפוצים, חידושים, פסטיבלים, מרוצים למיניהם, ותמונות נבחרות מכל אירוע. יום אחד נפלה בי ההכרה, הבנאדם קוסם. זיכרונותיי מבאר שבע בוודאי עושים עימה עוול, אני זוכרת תחושת צחיחות, חוסר השקעה ושוק בדואי אחד עם באסטות בחול, שקנינו בו אפרוחים וברווז. והנה, תמונה אחרי תמונה, אני מגלה עיר אחרת, ירוקה יותר, פעילה יותר, מושכת יותר, עיר שנכנסת לתודעה. אם הייתה לי רכבת אולי הייתי גם טורחת לנסוע לבקר.
יש מכם שיגידו שבפייסבוק מאוד קל לבחור לעצמך את מה שהיית רוצה להראות. ובכן, הצדק עימכם. אבל זו בדיוק הנקודה, זו המשמעות של תדמית. בירת הנגב מקבלת תדמית חדשה רעננה ומעניינת, שלבטח גם מגובה בעשייה ושינויים מהמסד ועד לטפחות, אחרת התושבים לא היו כה מרוצים.
זו לא קריאה לרוביק לשנות כתובת בתעודת הזהות ולעבור לבירת הגליל, אלא המחשבה ששינויים כאלו מהותיים יכולים להתחולל על אף קשיים לא מבוטלים, זו מחשבה שמעניקה תקווה.
בירת הגליל, מצלצל טוב.
