תעתוע/ליאורה בן אשר
הבחנתי בו ממרחק
ליבי ממקומו נעתק
בחוזקה החל הולם
למראהו המאיים
על-אף שנצפה מנמנם
חששתי שמא יהיה זועם
לכשאתקרב לעברו
רק אז אוכל לעומד על טיבו
מהססת האטתי צעדיי
חשבתי כך יותר כדאי
לא למשוך תשומת ליבו
אולי ימשיך לנוח במרבצו
והנה מצאתי עצמי לידו
הוא לא מש ממקומו
צחקתי לעצמי ועל עיניי
שתעתעו בי ובחושיי
לא היה לו לא קולר ולא זנב
נינטש על ידי בעליו
סתם ז'קט שחור שידע ימים יפים יותר
שרוול אחד וכפתורים חסר.
