אבל מעל לכל, אחרי שמעכלים את האוכל מבינים, שזה החג האחרון בשנה (בהנחה שלא מחשיבים את ט' באב) ושהבריכה סופסוף נפתחה. הצימוד הזה נראה כמעט טבעי לאור העובדה שכל חגי ישראל מלווים בבליסת מאכלים ונקיפות מצפון לאחר מעשה. נותרו לנו כארבעה חודשי קיץ, שבהם אין חג שכולל אכילה, סוג של רמז, אין יותר תירוצים.
בניגוד לבריכות של הקיבוצים, שחלקן פתוחות במהלך השנה, לנו יש פנינה קטנה משלנו, הבריכה האולימפית, שהצליחה להרים עצמה משנים של אבדון ושיכחה, ועל זה יאמר 'שאפו'. אבל יחד עם זאת מתחשק לי ללכת למי ששיפץ את הבריכה וללחוש לו באוזן שהוא ממש לא בסדר, הוא לקח ממני פיסת ילדות וגאווה מקומית, ואולי הוא יסביר לי למה ביטלו את השקופיות? כל ילד מתחיל יודע ששולחים את החברים להסתכל בשקופיות כמה עמוק אתה צולל, או סתם לנופף לשלום. איך במחי בטון ביטלו לי הוויה קריית שמונאית.
בכלל, עונת הבריכות היא קצת כמו עונת המסיבות. אנשים באים לראות ולהראות, לבלות ולקנות ארטיק קרח במחיר מופקע ולהתלונן בקול "פעם זה עלה שלושה שקלים". להסתכל על אנשים שמורחים על עצמם שמן ולהזדעזע, אבל גם לשבת בשמש ולהשתזף כי "צריך לתפוס קצת צבע". לספר את הסיפור האורבני שיש בריכות שאם אתה עושה פיפי במים הולך אחריך עיגול אדום, ולהישבע שבחיים אתה לא נכנס לקטנים כי לך תדע מה הולך שם. לשכב על שפת הבריכה ולהתלונן על הילדים שכל שניה צועקים, להיכנס למים ולהתעצבן על אלה שמשפריצים עליך, ולנסות לאמוד איזה שפריץ תקבל מהבחור שעומד לעשות קפיצת ראש. מתישהו מישהו יזכר במציל שהיה פה פעם עם בגד הים טנגה האדום, ולצחוק על משפטי מצילים מגוחכים "אתה עם הבגד ים, צא החוצה". בשלהי היום ינוסח הויכוח הרגיל האם מותר לשחות אחרי שאוכלים או לא?, ותרשום לעצמך שפעם הבאה לא תלך יחף בבריכה כי נשרפות הרגליים ויש סיכוי שתדרוך על דבורה.
אבל החלק שהכי מטריד את כולם בליבם פנימה, זאת העובדה שמה שעשית עד עכשיו בחדרי חדרים בעיקר מול עצמך, אתה הולך לעשות מול כולם. להתפשט. זה המקום היחיד שהקוד האופנתי בו זה ללכת עם בגדים תחתונים בפומבי. הבעיה שמרבית האנשים חשים מבוכה אמיתית בגוף של עצמם ובגד הים הופך להיות המלשין הרשמי של שומן מיותר, צלקות, צלוליט, ורידים, שערות ושאר ירקות. ולמרות שמאוד היינו רוצים שלא יבחנו אותנו, אנחנו בסתר בוחנים אחרים. ממה שיצא לי לראות, רוב האנשים לא מושלמים, ולכל אחד יש איזה חלק בגוף שהוא היה שמח להחליף, אז תחשבו שאתם פשוט חלק מהעולם הלא מושלם שלנו. שימו מסנן קרינה ומסנן ביקורתיות ולכו לשחות. קיץ נעים!
