לפני שבוע פרץ לתודעת הציבור סיפורו של רם-יוסף חימי בנם של יפעת ופרוספר הנלחם על חייו לאחר שמחלת הסרטן בה לקה בעבר פרצה שוב.
יפעת הביאה לעולם את רם-יוסף לאחר שלושה הריונות לא מוצלחים בהן היא הפילה. רם-יוסף הגיח לאוויר העולם בשמחה ועטוף בהילת דודו הצדיק יוסף שבא בחלומה של יפעת.
יפעת: "את בני בכורי, רם יוסף קיבלתי במתנה. לאחר שלושה הריונות שהסתיימו בהפלות, נכנסתי שוב להריון וכעבור שבועיים חלמתי חלום. בחלום עמדתי והחזקתי בידיי תינוק עטוף ומסביבי המון אנשים, מהשמיים ירד הדוד שלי יוסף דדון ז"ל לבוש בלבן והצביע על התינוק ואמר: "יוסף חיים" אני פירשתי את דבריו שיהיה בסדר, שהעובר בבטני יוסיף לחיות. וכך היה, ההיריון עבר בהצלחה וזכיתי להביא לעולם את הבן שכל כך רציתי. החלטנו אני ובעלי פרוספר מיד לקרוא לו רם יוסף על שם הדוד המכובד והמיוחד שהיה דמות כה טובה וחשובה עבורי. את המילה חיים לא הוספתי כי היא כבר נמצאת בשם המשפחה חימי", מספרת יפעת.
עד מהרה מגנט אליו רם-יוסף את כל מי שהיה בסביבתו משפחה, מכרים וחברים, כולם הוקסמו מהילד המיוחד.
יפעת ממשיכה ומספרת: "בגיל שנתיים וחצי כשרם יוסף היה בשנה האחרונה במעון היום, הוא החל לצלוע לסירוגין. פעם התקשה ללכת, בפעם האחרת היה זוחל ובפעמים אחרות רץ כאילו אין לו כלום. לאחר ביקור בקופת החולים נשלחנו לבית החולים זיו בצפת. שם ערכו בדיקות ושיחררו אותנו הביתה בטענה שאין כלום. כך זה המשיך ובמשך שלושה חודשים עלינו וירדנו מבית החולים שוב ושוב. באחת הפעמים שעלינו הרופא הבכיר של מחלקת ילדים ביקש לשוחח איתי. הוא סיפר לי שאין משהו לילד ושאם נעשה לו CT אז נסכן את בריאותו ובעוד 50 שנה הוא עלול יהיה לחלות בסרטן. הוא אמר לי: "אל תחפרי אין לו כלום, הילד בריא. תלכו הביתה ואם יהיה משהו תבואו בעוד שבועיים"".
הם ירדו הביתה אולם החוש האימהי, הניצוץ המיוחד שנמצא בליבה של כל אֵם אמר לה "יפעת, לילד יש משנהו. אל תוותרי".
יפעת: "הגענו הביתה והמצב של רם יוסף המשיך להיות אותו הדבר צליעה לסירוגין. החלטתי שדי לאחר שבוע בדיוק לקחנו אותו לבית החולים ביקשתי מבעלי, פרוספר להישאר ולעשות כל בדיקה אפשרית. "אל תצא מבית החולים עד אשר נקבל תשובה". בדיעבד, העקשנות של שנינו לעלות כעבור שבוע ולא שבועיים היא שהצילה את רם מהשתלת מח עצם ומצב חמור עוד יותר".
…ואז הגיעה הבשורה הקשה שאף אחד לא הכין אותה, "רם-יוסף חולה בלוקמיה".
יפעת: "לאחר מספר שעות פרוספר התקשר ובלי לשאול איפה אני ומה אני עושה ישר בישר לי את מה שנראה לי הנורא מכל: "יפעת, רם חולה לוקמיה, יש לו סרטן הדם".
מכאן חיינו השתנו, תחילה בכיתי עד שכבר לא נותרו לי דמעות, לאחר מכן ניסיתי להתעשת ולהבין מה המצב, מה עושים, איך ממשיכים הלאה כשהמטרה היחידה העומדת לנגד עינינו היא לנצח את המחלה".
על אף הבלבול וחוסר האונים הראשוני, יפעת ובעלה התעשתו לטפל בילד, כי זה היה הדבר הנכון לעשות באותו רגע.
יפעת: "העברנו את רם לבית החולים שניידר לילדים שהוא בית חולים נחשב בארץ ובעולם. במשך שנה רם עבר טיפולים כימותרפיים קשים, התופעות היו קשות מאוד עבורו. הוא ירד במשקל, שערו נשר, בחילות, הקאות ועוד תופעות שקשה לכתוב עליהן".
לאחר הטיפולים האינטנסיביים הראשונים החליטו יפעת ופרוספר להחזיר את רם-יוסף לחיי שגרה.
יפעת: "כעבור שנה, החלטנו לשלב אותו בגן רגיל, בחרנו בגן אורן בורדים בראשות הגננת-אֵם סימה עמר.
סימה וצוות המטפלות עשו הכל עבור רם, כדי שישתלב וישתפר. נתינה עצומה של נשים שלא היו חייבות אבל העניקו לו חום, אהבה, טיפול מסור ואוהב, ידע ולמידה.
שנה וחצי שרם היה במסגרת הזו, עבדנו איתו בהתפתחות הילד להשלים לו פערים שנוצרו. לקחנו אותו לחוג שחייה במבואות חרמון על מנת לחזק את השרירים שנחלשו מהטיפולים. רם התחבר לליאור המורה ודיבר עליו בהמון אהבה ותמיד חיכה כבר לשיעור הבא ושיעורי רכיבה על מנת לשפר לו את הביטחון העצמי וגם שם היה שיפור אדיר".
הפרק הראשון מסתיים בניצחונו של רם-יוסף את המחלה, עד אשר…. יפעת: "רם ניצח את המחלה בחודש יוני ובחודש יולי לאחר אשפוז ממושך טענו בפנינו הרופאים שרם סובל מדלקת ריאות חריפה. קנינו את התרופה ונתנו אותה לרם אך המצב לא השתפר ולאחר שבועיים שמצבו הדרדר לחום גבוה והקאות החלטנו לקחת אותו לבית החולים. בינתיים המצב המשיך להחמיר עד שדרשנו בתוקף בדיקות מקיפות באזור הבטן שהתנפחה כמו בלון. לאחר צילומים אובחן זיהום באזור הבטן והוחלט לנתח. לנו נאמר שמדובר בניתוח אפנדיציט או חור במעי, הליך פשוט. רם נכנס לניתוח במהלכו הרופאים נוכחו לדעת שהמצב מסובך יותר, גילו 36 קרעים במעי הדק ורם נכנס למצב של סכנת חיים ממשית. עברנו להמשך טיפול במחלקת האונקולוגיה להתחלת טיפול כימותרפי לאחר שגילו שרם חלה שוב בסרטן והפעם מסוג לימפומה B".
שוב להתחיל מההתחלה. שוב לאסוף כוחות ושוב לעבור טלטלה רגשית חזקה המחזירה את הזיכרונות הקשים.
יפעת: "הרופאה של רם אמרה לנו שבלי טיפול כימותרפי רם יהיה בסכנת חיים ממשית וגם אם יקבל את הטיפול הכימותרפי יהיה בסכנה. בגלל הניתוח שעבר והוא עדיין חולה מאוד. ביקשנו לבדוק בארץ ובעולם אולי תמצא לרם תרופה טובה יותר ואכן נודע לנו שיש טיפול ביולוגי ניסיוני בניו יורק".
רואים אור בקצה המנהרה
ביקשנו לקבל מידע לגבי הטסתו לשם והסבירו לנו שזו לא אופציה כיוון שרם במצב קשה מאוד וגם טיסה בליווי רופא לא באה בחשבון. מבית החולים ביקשו להביא לכאן את התרופה וקיבלו אישור ראשוני לאחר ששלחו מכאן את כל הבדיקות הדרושות להכנת התרופה במיוחד עבור רם".
כאן נכנס לתמונה המשנה לראש העיר אלי זפרני ופנה לראש הממשלה נתניהו ומשם הם פנו ליעל גרמן שרת הבריאות והאשור התקבל.
יפעת: "משרד הבריאות אישר את התרופה והיא בהכנה.
לתרופה זו אין ערבויות חד משמעיות לגביה אבל היא התקווה האחרונה שלנו ושל רם כי הטיפול בארץ לא עוזר לו והמחלה ממשיכה להתפשט.
השמחה עזרה לרם להירפא בפעם הראשונה ואנחנו עושים הכל לשמח אותו. רם מודע לכך שהוא חולה ושיבריא בעזרת השם. הוא כבר רוצה לחזור הביתה ולהיות ילד רגיל ככל הילדים.
הוא אמר לתוכי (צעצוע שלו): "שהגוף שלי יהיה בריא ואחזור הביתה".
וכאן, המשך הסיפור והמלחמה להצלתו של רם-יוסף עוברת אל הציבור, אליכם הקוראים. כאשר נופלת מכה בסדר גודל כזה על משפחה, כל משפחה נורמטיבית, עולמה מתהפך מעצם הידיעה על מחלת הסרטן, ומאידך המשפחה עומדת בפני שוקת כלכלית שבורה. לא כולנו טייקונים, וגם אם דאגנו לביטוחי הבריאות עדיין תימַצֵא ההחלטה של וועדת סל הבריאות אשר לא הכניסה את התרופה המסוימת לסל הבריאות.
משפחת חימי נלחמת היום בשלוש חזיתות: החלמתו של רם-יוסף, מימון התרופה והטיפולים ונגד מחוגי השעון שכידוע יש להם לוח זמנים משלהם.
קוראים יקרים הנכם מוזמנים להרים תרומה כספית, כל אחד כפי יכולתו להצלתו של רם-יוסף, כי כל החיים עוד לפניו.
תרומות אפשר להעביר: לבנק לאומי סניף 976 חשבון מספר 3589655 על שמה של יפעת חימי.
המסר שלי לקוראים:
״אל תיקחו כלום כמובן מאליו, תחיו כל רגע, תחייכו, תאהבו אחד את השני ובמיוחד את ילדכם. תנו להם חיבוק ונשיקה בכמויות גדולות, כל יום.
הבריאות היא הדבר הכי חשוב בלעדיה חיים מתהפכים בשנייה.
תהיו ערניים וקשובים לילדכם, הרפואה בעלת ידע עצום אך לא מושלם. בהרבה מקרים אנחנו שפני ניסיונות שלהם.
תבקרו את הרופאים, תעקבו ותדרשו לקבל את כל המידע הדרוש בכתב.
תודה לכל התורמים באשר הינם, אתם אנשים טובים".
משפט אחרון שאמר לי מישהו: "רם לא רק הילד שלך עכשיו, הוא הילד של כולם. המון אנשים מתפללים לשלומו ורוצים ברפואתו".
