כן, זו לא טעות. מדינת ישראל ועם ישראל חייב ממשלה אחראית, לא ממשלת אחדות, לא ממשלה קטנה וצרה עם צרות גדולות, ובטח לא ויתור על הנושאים המהותיים לעם ישראל ועתידו.
לפעמים קל יותר להאמין לשקרן מאשר לפוליטיקאי . על קו הזינוק עומדים כל המפלגות (דמוקרטיה), ומתפקידנו לתת את קולנו למי שמבטא הכי טוב את רצונותינו . מילים מול מעשים, עשייה מול הבטחות, תקוות מול דמיונות שווא . חייבים לבחור
הפעם לא הייתה התלבטות במה לפתוח, פוליטיקה או מזג האוויר. הפוליטיקה תחכה ותיתן כבוד לדבר האמיתי, היושב במרומים. סליחה שאני מכניס אותו לחולין, אבל אם תחשבו היטב תיווכחו שאין קדוש יותר ממה שקורה לנו ממש בימים אלה.
השערורייה התורנית של התקשורת הייתה השבוע באוניברסיטת בר אילן. אמצעי התקשורת השונים הציפו אותנו בידיעה החמורה לכשעצמה, על כך שנערה בת שבע עשרה ירקה לעברו של ח"כ אחמד טיבי כאשר הוא יצא מעימות מול ח"כ אריה אלדד. לירוק על אדם באשר הוא, זה לא עניין פוליטי, זה פשוט לא לעניין.
אחרי שמונה ימים ועוד שעתיים של הפרת הפסקת האש מצד חמאס, אפשר לסכם ולומר שכמו בחיים אתה לא יודע אם זה הצליח עד שזה מצליח. החמאס, מצרים, עוכרי ישראל, הפוליטיקאים ואנחנו
וואו, איזה כאב ראש מהבחירות בארצות הברית. אפשר היה לחשוב שאנחנו חיים בפינת וושינגטון ניו יורק. הכי מתלהבים היו, איך לא, אנשי התקשורת. כמה דיבורים כמה שטויות.
נתחיל בצליליו הצורמים של השיר "עניין של הרגל" ששר יזהר אשדות, ונפסל לשידור על ידי מפקד גלי צה"ל ירון דקל. אמרתי 'שיר', כי ככה מוסכם לכנות את מצבור דברי השטנה שתווים הוצמדו להם.
השבת אנו מצויים בין ראש השנה שחלף ועבר לו ובין יום הכיפורים שיחול ביום רביעי הבא עלינו לטובה. אלה שהקדימו ורכשו 'כרטיסים' בשורות הראשונות, קרובים קרובים ליושב במרומים חשים שהם 'עשו את זה'. תחושה חיובית אישית אף פעם לא הזיקה לאיש.
האורות של שנת תשע"ג כבר מנצנצים ועוד מעט וירד המסך על שנת תשע"ב. יש שימחאו כפיים על השנה שהייתה ויש שיאמרו 'טוב שהיה ועוד יותר טוב שנגמר', כל אחד מהמקום שזה נגע בו וכיצד השנה השפיעה עליו בכיס, בבריאות, בעבודה, בבית ובסתם יום של חול. האופטימיים מבינינו ניחנו במחלת השכחה כלפי כל מה שלא...