היום ה-22 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

השבוע שהיה – 10.01.2014

לעשות הכל למען המסתננים, ולשלוח אותם לביתם |

איך מעזים להשוות את מצבם של המסתננים ליהודים בשואה הנאצית?! & כיצד נפש ולשון יהודית יכולים לחבר משפט כזה?! & ולכן, אין ברירה, אלא להשיב את האבדה לבעליה, להחזיר את המסתננים למולדתם, ברגישות ובחמלה

תודה למארגני ההפגנות של המסתננים. מה שלא הצלחנו להסביר, הצלחתם אתם השבוע. קיבצתם מסתנן למסתנן וגילתם לעם ישראל שלא מדובר ב'מספר' פליטים שצריך להשאיר אותם בישראל. מדובר בקהילה גדולה המונה כמאה אלף איש ואישה, ילד וילדה.

האמת פשוטה יותר, מדובר בנדידת עמים, כפי שהיה בהיסטוריה האנושית, מתוך שיקול רציונאלי למצוא חיים טובים יותר.

מדינת ישראל לא יכולה, ואסור לה ליפול במלכודת יפי הנפש המאורגנים והנתמכים על ידי גופים וארגונים מחו"ל שמטרתם אחת, חיסול הישות היהודית-ציונית בישראל. לא פיזית, מהותית. שום דבר מעבר לכך.

העולם מלא, מפוצץ בסיפורים ובמקרים כואבים של בני אדם בכל הגילים והצבעים שחייהם קשים עד בלתי אנושיים. העולם גם מלא בארגונים וגופים שכל מטרתם לפגוע ולהחליש את מדינת היהודים. וסליחה, על ה'פארנויה'.

כמי ששייך לעם שנכווה ברותחין, אני נזהר בצוננין. מה לעשות, אני 'פחדן' בעניין הזה.

שיטת הסלמה בה נוקטים המסתננים והייעוץ שהם מקבלים מהישראלים שונאי עצמם, המתהדרים בכל מיני שמות מפוצצים של הומניות, רחמים, התחשבות ועוד מילים יפות שממש ריקות מתוכן ומתנפצות מול המציאות והעתיד המסוכנים באמת.

לא יכול להיות שרק דור וחצי מהשואה והקמת מדינת ישראל כמקלט לעם היהודי, יקומו אנשים מתוכנו ויקעקעו את מגילת העצמאות ואת כל מה שעשו הדורות הקודמים בדמם כדי שמדינת ישראל תקום.

לא יתכן שכל הפעולות הללו, כניסת המסתננים לארץ בניגוד לחוק והתמיכה המסיבית של תומכיהם, נגלה עדיין סובלנות הן למסתננים והן למפעיליהם ותומכיהם במדינת ישראל.

הגיעה העת להחל את חוקי המדינה לא רק כלפי המסתננים אלא ובעיקר כלפי תומכיהם ואלה המסייעים להם במתן עבודה ודיור.

אני יודע שהדברים קשים, אך אסור לשכוח את המציאות בה מתמודדת מדינת ישראל.

לא יכול להיות שבמדינת ישראל האמורה וצריכה להיות מדינת הלאום של היהודים נאפשר מצב בו כל המיעוטים יחד יהוו איום דמוגרפי שבסופו של דבר ישנה את מהותה של המדינה.

רבע מאזרחי מדינת ישראל ערבים, הפצצה הבדואית מתקתקת בנגב, ומספרם של המסתננים והעובדים הזרים יגיע לממדים לא סבירים ולא פרופורציונאליים למספר היהודים במדינה.

נכון, זה לא קורה היום, אבל יש מי שחושב גם על המחר של הילדים והנכדים שלנו ואינו רוצה להשאיר להם פצצה מתקתקת.

…השבוע קיבלנו את האיום בצבעים וקולות. השבוע עזרו לנו המסתננים להבין את עצמנו טוב יותר, להבין שלא מדובר באיזו הזיה ערטילאית-דמיונית, אלא בעניין רציני.

…וכמו תמיד מי שמאפשר לתופעות מעין אלה להכות שורשים הם ה'יהודים' שלנו: משכירי הדירות ומנצלי המסתננים לעבדות תוך שהם עושקים ומנצלים אותם עבור בצע כסף, ושלא יספרו סיפורים על 'חמלה' ורצון לפרנס אותם.

לכל אותם מעסיקים שהזילו דמעות תנין השבוע אומר: תציעו מחירים הוגנים לחיילים משוחררים או ישראלים, והם ישמחו לשטוף כלים ולנקות, לפחות לתקופה מסוימת. אני וחבריי עשינו זאת אחרי הצבא וכשהיינו סטודנטים, תמורת שכר סביר-הוגן.

ואם בכל זאת מישהו מתעקש לקרוא להם פליטים, בבקשה. שהאו"ם ייקח את העניינים לידיים ויקבע נוסחה בה כל מדינה תיקח על עצמה לארח פליטים/מסתננים/או איך שלא קוראים להם. הנוסחא צריכה להיות: גודל המדינה ומספר תושביה. ככל שהמדינה גדולה יותר ויש בה תושביה רבים/מעטים, ישלחו אליה יותר פליטים/מסתננים. ישראל תקבל שלושה ארבעה מסתננים, לכל היותר.

 

 

אחיי יפי הנפש

בואו נהיה אמיתיים, בלי מסכות ובלי פוליטיקה קטנה. כן, גם בלי שנאת חינם

יש רגעים בחייו של אדם שהוא עומד ערום מול מצפונו וצריך לענות, לעצמו על כמה שאלות.

הרגע הזה מבחינתי הגיע.

האם כל מה שקרה לאחיי היהודים רק במאה השנים האחרונות על אדמת אירופה בשואה לא מחייב אותי?

האם אלפי הבחורים, האבות והבנים שנפלו על הקמתה של מדינת ישראל ועל שמירת עצמאותה לא מחייב אותי?

האם אלה שחלמו אלפי שנים להגיע לציון מארצות ערב, אירופה ואסיה ושילמו מחיר יקר בדרך לארץ המובטחת לא מחייב אותי?

האם מגילת העצמאות, התשתית החוקתית להיותנו חלק ממשפחת העמים לא מחייב אותי?

האם החובה שלנו לא להיות אגואיסטים ולעשות הכל כדי לא להשאיר 'פצצות מתקתקות' לילדים ולנכדים שלנו, לא מחייב אותי?

כן, כל השאלות יחד וכל שאלה לחוד מחייבות אותי לשמור על הפיקדון ששמו מדינת ישראל יהודית ובטוחה לנו ולדורות הבאים.

כן, אני רואה בתפקיד שהוטל עליי זכות גדולה, זכות שמבטאת לא רק את החלום הפרטי שלי לחופש ולעצמאות, אלא, את חלומם של כל אלה שקדמו לי ויבואו אחריי.

ואתכם, מה מחייב אתכם, אחיי יפי הנפש?!

   

 

 

 

בשביל רייטינג רמסו את כבודו

של גיבור ישראל – אריאל שרון

איני יודע מה יהיה מצבו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון כאשר הדברים יראו אור, אולם הדברים הבאים מתייחסים למה שקרה, או בעצם למה שעשו לאריאל שרון בשבוע החולף.

איני יודע מי עומד מאחורי ההחלטה האומללה לחשוף בצורה כה אינטנסיבית את התנודות הרפואיות שעברו על שרון.

הרי האיש נמצא בקומה כבר שמונה שנים. הרי במהלך השנים הללו היו עליות ומורדות במצבו הרפואי, ובכל זאת השבוע נפרצו כל הסכרים וכבודו של שרון נרמס ותורגם לרייטינג שמן באמצעי התקשורת השונים.

האמת פשוטה. את העיתונים ואמצעי התקשורת האחרים אריאל שרון ממש לא מעניין. בשבילם הוא עוד 'חומר גלם' שמניע את גלגלי הרייטינג ואיתו את הכסף לכיסיהם.

פתאום, רופאים שוכחים את 'שבועת הרופאים' ואת ה'חיסיון הרפואי' של החולה שרון ופורסים לעיני כל את הפרטים הכי אינטימיים והכי אישיים.

עצוב היה להיות מאזין וצופה במעשה הנבלה התקשורתי שעשו לראש ממשלת ישראל לשעבר אריאל שרון.

עצוב היה להיווכח, שוב, שכסף הפך להיות האלוקים של מי שאמור להיות המצפן והשומר על הדמוקרטיה הישראלית.

 

 

ראוי וצריך לבחור בדוד לוי

לתפקיד הנשיא הבא

בעוד מספר חודשים יסיים נשיא המדינה המכהן שמעון פרס קדנציה נשיאותית בת שבע שנים, וכנסת ישראל תבחר את הנשיא הבא.

אתחיל מהסוף. נשיא מדינת ישראל הבא צריך להיות דוד לוי.

ועכשיו לנימוקים.

הפרופיל של נשיא המדינה צריך להיות סך הכל הישראליות, ההיסטוריה היהודית, הערכים, ומעל לכל הדוגמא האישית בחייו.

דוד לוי עלה לישראל ממרוקו והתיישב בעיירת הפיתוח בית שאן. הוא עבד לפרנסתו כפועל בניין, הקים משפחה לתפארת, היה חבר כנסת, סגן ראש ממשלה שר החוץ (מהמוצלחים), שר הבינוי והשיכון, שר הקליטה ועוד.

הרקורד הציבורי של דוד לוי מרשים, מגוּוַן ומשקף עשייה ציבורית רבת שנים, ללא רבב.

במושגים עכשוויים, לוי לא היה 'פוליטיקאי' אלא מדינאי ואיש ציבור אשר ידע מתי לעלות לבמה ומתי לרדת ממנה.

כשדוד לוי היה פעיל, הוא היה פעיל בכל רמ"ח אבריו. דמותו ועשייתו מילאו את מסך הטלוויזיה, עמודי העיתונים ומהדורות החדשות. כן, ואי אפשר בלי הרעל והארס שחלק (קטן) ממתנגדיו ירו בו השכם והערב, והשיגו את התוצאה ההפוכה, הוא התחזק ונסק מעלה-מעלה.

לא פחות חשובה התנהלותו כאשר הוא החליט לרדת מהבמה הפוליטית-ציבורית. דוד לוי עשה זאת בכבוד ובענווה. הוא הלך ל'שדה בוקר' שלו, בית שאן. לוי לא בחש ולא ערבב, לא העסיק יח"צנים ש'במקרה' העבירו תמונות שלו וידיעות כאלה ואחרות לתקשורת, לוי פשוט חזר להיות אזרח בית שאני גאה.

…דומה שהעשייה הציבורית הישראלית רוויה בפוליטיקאים וקומבינאטורים, ופחות באנשים, אזרחים כמוך וכמוני.

ה'טבחים' הפוליטיים החלו בימים האחרונים לבחוש ולערבב, לקמבן ולהריץ מועמדים.

…כל עוד הנשיא לא יבחר על ידי העם ישירות, אלא על ידי חברי הכנסת, אנחנו צריכים להשמיע את קולנו, ורצוי גם לנמק מדוע מועמד זה ראוי ולא אחר.

כמובן, שאין לפסול מועמדים אחרים ששמם עולה ועוד יעלה. אולם, לעניות דעתי, יש לכנסת ישראל הזדמנות מיוחדת לבחור בנשיא המביא לידי ביטוי את החזון היהודי-ציוני, את העלייה והקליטה, את העשייה ובניית הארץ, ומעל לכל, את הדוגמא האישית, דוד לוי.

      

 

למרות הכל, תודה נוחי דנקנר

מי שנתן ונתן לקריית שמונה בימים ההם,

צריך לקבל תודה בימים אלה & אנחנו לא בסדום ועמורה

אחד המבחנים האמיתיים בהם נדרשים לעמוד בני אדם, הוא מבחן כפיות הטובה.

…נוחי דנקנר, טייקון לשעבר, זכור לנו תושבי קריית שמונה כאדם אשר השקיע כספים במוסדות ציבוריים בקריית שמונה ובערי פיתוח נוספים.

בזכות תרומתו הכספית המתנ"ס נפתח, הספרייה העירונית (תפתח בע"ה אחרי שיסיימו 'לשפץ' אותה), היכל התרבות שב לפעול, הבריכה האולימפית שודרגה והכי חשוב, בני ובנות קריית שמונה הסטודנטים זכו לקבל מלגות נדיבות במהלך המירוץ שלהם לתואר אקדמי.

בימים אלה מאבד נוחי דנקנר את נכסיו עד תום ואת כבודו עד עפר, ראוי ורצוי שכל מי שנהנה מתרומותיו יאמר לו "אנחנו מודים לך על תרומתך. אנחנו לא שוכחים את אשר עשית למענינו. תודה נוחי דנקנר".

בעצם, כולנו צריכים לומר תודה.

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad