היום ה-21 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

השבוע שהיה – 19.12.2014

אפשר לגחך אבל אי אפשר להתעלם & בעיצומם של ימי חנוכה, הבחירות שבדרך, והתפאורה מסביב, ראש הממשלה היום נבחן ממש על אותם נושאים מלפני אלפיים שנה

לאור כניסתנו לתקופה של בין השמשות, שבה אין עדיין מערכת בחירות פורמאלית מחד, ומאידך, גם אי אפשר לומר שמועמדי המפלגות השונות לא מנצלים כל במה כדי …לעשות קידום מכירות לעצמם ולמפלגה אליה הם משתייכים. עובדה, תיווכחו בעצמכם.

הפעם, אני מבקש להביא זווית התייחסות שונה, לא מן הפאן האידיאולוגי-מפלגתי על בנימין נתניהו ראש הממשלה, אלא מנקודת מבט של מנהל ארגון. המדינה היא הארגון ונתניהו המנכ"ל.

זכות קיומו והצלחתו של מפעל תלויה בעיקר במנהלו, בכישוריו, יכולות הניווט שלו וקבלת החלטות נכונות להצלחתו של המפעל ועובדיו. המוצר אותו מייצר אותו מפעל, חשוב, אבל התלות היא של המוצר במנהל ולא להיפך.

נכון שבדמוקרטיה 'הפועלים' במפעל מצביעים ומחליטים מי יהיה המנהל, אבל מאותו רגע מה שנותר להם זה לסמוך שהבחירה שלהם הייתה נכונה וכישוריו של מנהלם יעמוד במבחן המציאות, גם כזו שלא העלו על דעתם. לאחר בחירתם, מה שנותר להם זו זכות המחאה, הצעקה וההפגנה. אם הם טעו, חלילה בבחירתם, הם ישלמו את מחיר הטעות.

יש אופנה לשנוא את ראש הממשלה ולא להתייחס לפרמטרים מעשיים, רלבנטיים שבהם צריך להתייחס אזרח למנהיגו. יש אפילו זיווג פוליטי (מוזר) בו הדבק המאחד ומחזיק את הזוג זו הסיסמא "רק לא ביבי". נו, זה רציני? זאת תוכנית העבודה והבשורה שלהם לעם ישראל?! מניסיוני ומניסיונם של רבים וטובים, הכפשת היריב אינה תחליף למנהיגות, חזון ויכולת ביצוע. במקרה הטוב, הכפשות הן 'בידור' להמונים ודלק לאלה שממילא שונאים את נתניהו. קולות, זה לא מוסיף.

…בנימין נתניהו הפסיד בבחירות אז לאהוד ברק והלך לעשות 'שיעורי בית'. והוא עשה שיעורי בית, ועוד איך.

נתניהו נבחר לראשות הממשלה ב2009, בזכות הרוב המוצק של חברי כנסת המוגדרים כ'גוש הימין', למרות שלליכוד היה מנדט פחות מקדימה.

…הסיבוב השני של נתניהו בראשות הממשלה התחיל ברגל ימין והדגש הוא על הניהול ולא על המהות. הוא ניווט את אחת מהמדינות הקשות לניווט, ישראל, במים סוערים ובאוקיאנוס של כרישים ומרעין בישין. חזיתות של מדיניות חוץ, פנים וביטחון שימשו בערבוביה ורק ראש ממשלה מחונן, נחוש ובעל יכולות ניהוליות כנתניהו היה יכול לעמוד בהן בהצלחה.

ושוב, איני מדבר על 'הישגים' או 'כישלונות' מדיניים וביטחוניים, מדבר על ניהול המדינה.

איני יודע מה ילד יום, אולם מוכן להסתכן ולומר שעדיין נכון לכתיבת שורות אלה, אין בנמצא מנהיג ישראלי-ציוני שיוכל לשאת את משא ההנהגה של העם הזה בימים הקשים שעומדים לפנינו, עם כל הכבוד לרצונם להיות מנהיגים.וכמובן, אין הכוונה ל'מנהיגים' המדקלמים סיסמאות המושׂמות בפיהם ומנהיגים העושים תנועות ידיים ומימיקה מבית היוצר של צדי צרפתי.

  

 

שתי נשים שני עולמות

השבוע כיכבו שתי נשים בראש סדר היום הפוליטי, ציפי לבני ושלי יחימוביץ'. זאת שעובדת בעבודה וזאת שבאה לעבודה.

אני מעריך את יחימוביץ' ולוּ על דבר אחד. ליבה ופיה שווים. המרחק בין שני אברים אלה חשובים אצל פוליטיקאי ובמיוחד ערב בחירות. שלי מבחינה זו חושבת, אומרת ועושה אותו דבר. אפשר לא להסכים איתה על דרכה הפוליטית, תפיסותיה בנושאים כאלה ואחרים, אבל אי אפשר להתכחש ליושרה האישי ולכבוד שהיא נותנת למקצוע בו היא עובדת, פוליטיקה. יחימוביץ' נתנה ביטוי נאצל לדברים הללו מאז שהתמודדה על ראשות מפלגת העבודה והפסידה ליצחק הרצוג (יועציו אמרו לו להשמיט את בוז'י). הפסידה וקיבלה את הפסדה באופן מעורר כבוד, המשיכה לעבוד ב'עבודה' תחת הנהגתו של הרצוג, באמת. עכשיו, אחרי שלבני מצאה מקלט פוליטי ב'עבודה' תחת כנפיו של הרצוג, היא, שלי גם תמכה וגיבתה את המהלך בפה מלא ובמלוא קומתה. מבחינתי מגיע לשלי זר שושנים.

לעומת שלי יש לנו את לבני, ציפי לבני. אישה-פוליטיקאית שהצליחה להוציא שם רע לנשים, לאמת, לסאטירה, לכבוד ולהפקרות, בזמן קצר.

ציפי לבני קיבלה הזדמנות פז, כרטיס זוכה מאראלה ממפעל הפיס בבחירות מול בנימין נתניהו ורק התנהלותה המתנשאת והשלומיאלית מול ש"ס הרחיקה אותה מכס ראש הממשלה.

אם נזכרים שלבני היא סוג של פסולת לא-אורגאנית שאינה מתפרקת, מהתפרקותה של מפלגת הבועה 'קדימה', לא מתפלאים על הדרך בה היא מדברת ופועלת בשנים האחרונות.

שפת הביבים, במעטה של 'סאטירה' אותה הפגינה בטלוויזיה היא ביטוי הפחות חמור אבל וולגארי. להסתכל על חורבות 'קדימה' ולראות מצד אחד את לבני משייטת בין פרטנר לפרטנר ובין אידיאולוגיה לאידיאולוגיה הפוכה, ומאידך להביט בשאול מופז שעדיין מנער מעל עצמו את שאריות הבטון והאבק מהתמוטטות הבית.

אגב סאטירה. אילו הייתה מסתפקת ליבני בבדיחה, ותהיה דלוחה ככל שתהייה, בדיחה אחת, אה, מילא. אבל לבוא עם מחסנית טעונה חיצים מורעלים ומושחזים שנוצרו בקור רוח ובכוונת מכוון על ידי יועצים ואסטרטגיים פוליטיים, זו נבזות. זו שפלות. זאת וולגאריות שמשתמשת בה פוליטיקאית צינית. ציפי.

 

תמיד יש פעם ראשונה…

זאת נוכחו לדעת האוסטרליים על בשרם. לא שזה מגיע להם, ממש לא. האוסטרלים הם אנשים חמים וחכמים המטים שכם במלחמות אנשי האור בחושך באפגניסטן, עיראק וכמובן המדינה האיסלמית.

…מה שקרה השבוע באוסטרליה אינו עומד בפני עצמו, כמובן. הוא ביטוי למחיר שמשלמים המדינות הנאורות שנהגו ב'הכנסת אורחים' וקלטו 'מהגרים' ו'פליטים' ממדינות מוסלמיות.

מבלי להיכנס להכללות אפשר לומר שהמוסלמים במדינות העולם השונות מממשים את רצונם להגדרה עצמית, בדומה למה שמבקשים הפלשתינאים לעשות במדינת ישראל.

התמונות מאוסטרליה מוכרות לכל ישראל ולכל יהודי, זה לא חדש.

מה שחדש זה האופן בו מפרשים בתקשורת ועל ידי אנשי תקשורת את הקטסטרופה שהייתה בסידני אוסטרליה השבוע.

מה ראינו? טרור ששיתק את העיר הגדולה הזאת והפך אותה למספר שעות לעיר רפאים.

מה מספרים לנו היום? שמדובר ב'משוגע' 'עבריין מין' ועוד כהנה וכהנה תארים פליליים כמסורת הטובה שהייתה נהוגה בברית המועצות הסובייטית. רק לא טרוריסט. רק לא לקשור אותו למדינה האיסלמית. רק לא לומר שה'משוגע' הזה הוא גרורה סרטנית של הטרור האיסלמי בעולם.

מזל שאני ראיתי, שמעתי כך שאיני מאמין אלא למה שראו עיניי ושמעו אוזני.

 

 

 

חמאס לא ארגון טרור ח' ח' ח' חמאס

בימים בהם אנשי האור עושים כל מאמץ כדי לבלום את שיטפון נחלי הדם, מחליטים האידיוטים באירופה …להוציא את חמאס מרשימת ארגוני הטרור העולמי. אתם מבינים?! באותו יום ממש רוצחים אנשי טליבאן, איבר מאיברו של החמאס האיסלמי (לא אנשי דאעש האכזריים…) 150 נשים, בהן נשים בהריון. אצל האירופאים, מסתבר יש הבדל תהומי בין הטליבאן ודאעש ובין החמאס. טוב, בחמאס רק יורים בברכיים, מעלים את יריביהם לגג ומשם …משגרים אותם לבתולות. שייהנו, למה לא?! משהו כאן לא מסתדר ברמה הבסיסית ביותר. לחשוב שאלה אותם  אירופאים שמטילים חרם על תוצרת ישראלית מיהודה ושומרון ומאיימים על ישראל שאם לא תשב עם החמאס ותיתן לו ולאבו מאזן את כל מבוקשם, לפחות, יבולע לנתניהו.

…ולחשוב שצריך לשכנע מישהו בישראל שבעצם העולם (רוב העולם) נגדנו.   

 

       

אולי יעניין אותך

Bottom ad