לפני שנתחיל, תעשו ניסוי. תורידו רגע את העיתון\טאבלט\סמארטפון שאותו את מחזיקים עכשיו ותשאלו את עצמכם "על מה אתם צריכים לבקש סליחה מעצמכם". תחזרו לכאן עוד דקה.
בצעתי חיפוש בגוגל: "בקשת סליחה מעצמי" ולהלן התשובות המובילות שחוזרות על עצמן בניסוחים שונים (מתוך בלוגים, מאמרים, פורומים וכו'):
1. "אני רוצה לבקש סליחה דווקא מעצמי על זה ששמתי רצון של אחרים לפני רצון שלי כדי לרצות את כולם. על זה שאהבתי את האנשים יותר מלאהוב את עצמי. על זה שדאגתי לכולם ושכחתי את הצרכים שלי. על זה שפרגנתי לכולם חוץ לעצמי"
- "סליחה על זה שלא הערכתי את האיכויות שבי מספיק כדי להוציא אותם החוצה לעולם. סליחה שזלזלתי, שלא הייתי מרוצה, שלא עשיתי כלום כדי לשנות או לתקן. סליחה גם שהרמתי ידיים הרבה פעמים מהר מידי, וויתרתי כי היה לי נוח יותר וקל".
- "באמת אני צריכה לבקש סליחה מעצמי על שלא הייתי קשובה באמת יותר לצרכים שלי. לצורך שלי להיות בריאה ושפויה. לצורך שלי להיות בהימנעות…".
לסיכום, מה שחזר על עצמו ב-90% מהחיפושים במילים אחרות זה: סליחה שלא הייתי מושלם, והגעתי למצבים שאותם לא רציתי לחוות.
די ברור שבני אדם שואפים לטוב ביותר, והכישלונות הנגזרות מהמעשים מביאים עמם אכזבות.
הפעם, אני רוצה לנסות להאיר הסתכלות אחרת על בקשות הסליחה העצמיות. ברור שלכל אדם יש את "החבילה שלו", ודברים שהוא היה שמח לתקן מלכתחילה ובדיעבד, אך אם אני שואל את עצמי ממה אני רוצה לבקש סליחה מעצמי, התשובה שונה. אני מבקש סליחה על כל הדברים שגרמו לי להחליט, לחשוב ולבחור בטעויות. לפני כל מעשה שמוביל לכישלון, יש סיבה וגורם שהביא אותנו לכך. למשל, אם נאמר "סליחה שנכשלתי במבחנים השנה", נוכל להסתכל בזווית אחרת, זו שמסבירה למה זה קרה. ננסח את זה כך, סליחה שהתמכרתי לכל כך הרבה דברים שטותיים שבין היתר בזבזו לי את הזמן וגרמו לי להיכשל גם בלימודים.
עוד דוגמא. במקום לבקש סליחה מעצמי על כך שעישנתי ושתיתי אלכוהול בכמות מופרזת כל השנה, אפשר לרדת לשורש ולבקש סליחה על כך שאני חייב לנסות כל דבר שמציעים לי כל הזמן, שכן אם לא הייתי מנסה את זה, כנראה לא הייתי צריך להפסיק. וכן הלאה.
המטרה היא לגלות את הסיבה השורשית שמובילה לכל הדברים הרעים שאנו גורמים לעצמנו במהלך השנה. אם באמת נצליח לגלות אותם, נפסיק לקחת אקמול נגד כאב ראש, אלא נחקור ונגלה מה גורם לכאב ראש, ובכך נפסיק אותו לתמיד.
בשנת 1998 אמר אהוד ברק "אם הייתי פלסטיני בגיל המתאים, הייתי נכנס משלב מסוים לאחד מארגוני הטרור". כל התקשורת והפוליטיקאים הסתערו עליו ותקפו אותו כיצד הוא מסוגל לומר דבר כזה. מי שירד לסוף דבריו הבין שהוא מדבר מתוך הגיון של מציאות, ולא מתוך אהדה לחמאס, שכן הוא התכוון שבמציאות הקיימת, בני הנוער עוברים שטיפת מוח קשה ומקטנות לומדים על ערכו של ה"שהיד", ולכן סביר להניח שגם הוא היה "נופל למלכודת", ומצטרף לאחד הארגונים. מה שברק אמר במילים אחרות, שהמחבלים שבויים בידי שוטפי מוחות, ולא באמת מסוגלים לבחור בצורת חיים בריאה. אם נחשוב על זה ככה גם אנחנו שבויים, התקשורת מטהרת ומטמא, מלבינה ומשחירה ומציירת לנו עולם לפי ראות עיניה. רוב הדעות שלנו נבנו ממה שקראנו, ראינו, שמענו מסביבנו, ולכן דעות על חרדים, מתנחלים, מצעדים כאלה ואחרים, טבעונות, פוליטיקה וכו' נבנים מהמקומות בהם בחרנו להיות. כלומר הבחירה האמתית היא היכן להיות, כל מה שקורה אחר כך הוא תוצר יוצא של הבחירה.
סיפר לי חבר עיתונאי שכותב באתר אינטרנט מוביל בארץ, שהעורך שלו משתייך ל"מגזר הגאה". כבר שנתיים שהוא מפמפם כתבות אוהדות בנושא וממש "דוחף" כל כתבה בנושא ומצייר אותה באור חיובי. לא פלא שמי שגולש קבוע באתר משנה את דעתו בצורה חיובית כלפי הנושא (ואני ממש לא מתייחס לנושא עצמו, אלא לנושא היח"צ).
לכן, אני באמת מבקש סליחה מעצמי שינקתי השנה מידע וידע ממקומות לא ראויים, שהייתי במקומות ששינו לי את דעתי לאחר שמישהו דאג שדעתי תשתנה, שהשתתפתי בשיחות בהם נחשפתי לדברים לא טובים, ואף אחר כך אימצתי אותם, שלמדתי לכעוס על שטויות בעקבות אנשים בסביבתי שכועסים על שטויות.
וכל השאר? זה בגלל שאני עצלן, פחדן, פשרן, לא מושלם. כמו כולם.
במקום לסלוח או לא לסלוח לעצמכם, קחו את היום הזה לחשבון נפש אמתי וחפשו את השורשים האמתיים לכל הבעיות שלנו.
צום מועיל!
