זהו. הגענו לתחילת המסלול. כל שנה מגיעים אליו באותו תאריך ומחשבים מסלול מחדש, למרות שההתחלה והסוף ידועים. אז מה זה בכלל ראש השנה, למה הוא מגיע לפני יום כיפור, למה תוקעים בשופר? וגם שאלה אחת בהלכה בנושא עירוב תבשילין
– מה זה הראש השנה הזה?
לפי היהדות, ראש השנה הוא היום שבו עומדים באי העולם (יהודים ושאינם יהודים) מול הקב"ה, והוא קובע את גורלם לשנה הקרובה: יחיו או ימותו, ירוויחו או יפסידו, יידבקו במגפת האבולה או שיישארו בריאים. אם אתם שואלים את עצמכם, "רגע, זה לא ביום כיפור?", התשובה היא כן ולא: המשפט עצמו מתרחש בראש השנה, וגזר הדין הסופי (מה שנקרא, החתימה), ביום כיפור. בין לבין יש את "עשרת ימי תשובה", שבהם אנחנו אמורים לפשפש במעשינו, להחליט להשתנות, ובקיצור, לנסות לשכנע את אלוקים שמגיע לנו יותר ממה שגזר עלינו בראש השנה.
– לא היה יותר הגיוני שעשרת ימי התשובה יהיו לפני יום הדין, ולא אחריו?
בראש השנה פותח הקב"ה את ספר החיים, שהוא בעצם שלושה ספרים: של צדיקים, של בינוניים ושל רשעים. הצדיקים הגמורים נידונים לחיים והרשעים למוות, אולם הבינוניים, שהם רוב רובו של העם, ממתינים ליום כיפור. רק אז גורלם ייחרץ באופן סופי. בינתיים יש להם עשרה ימים לנסות לתקן את דרכיהם: לדבר פחות לשון הרע, לכבד יותר את ההורים, לבקש סליחה מאנשים שנפגעו מהם השנה, לכבד את בני הזוג, ללמוד יותר תורה, להימנע מגזל וכו'.
– ראש השנה הוא לא היום בו נברא העולם?
לא, אבל זו טעות נפוצה. תאריך בריאת העולם הוא כ"ה באלול, כלומר כמה ימים לפני ראש השנה. בראש השנה מציינים את יצירת האדם (שאירעה, כזכור, ביום השישי לבריאה). במילים אחרות: זה לא היום שבו נברא העולם, אלא היום שבו נברא האדם. אגב, התורה מתייחסת לניסן החודש שבו חל פסח כראש השנה. בגמרא הייתה מחלוקת, האם ראש השנה הוא בתשרי או בניסן, ובסופו של דבר תשרי ניצח. חודש ניסן הוא ראש שנה מסוג אחר: יציאת מצרים, האירוע המכונן שמיד לאחריו התהווה העם היהודי וקיבל את התורה, קרתה בניסן, ולכן הוא למעשה הראשון בחודשים.
– למה תוקעים בשופר?
המטרה הראשונית היא לעורר את האדם מתרדמתו. התקיעה מרעידה את הלב, גורמת לנו לחשוב על הטעויות שטעינו במהלך השנה, ובמקרה הטוב גם מביאה אותנו להחלטה להשתפר (שופר, מלשון שיפור). התקיעה בשופר מוזכרת כבר בתורה (בספר במדבר נאמר: "יום תרועה יהיה לכם"). הקבלה מסבירה שיש בכוח תרועת השופר לחולל שינויים במערכות עליונות. לפי הזוהר, לאדם יש שני צינורות: הוושט היא הצינור הגשמי, שדרכו עובר המזון, והקנה הוא הצינור הרוחני, שדרכו עובר האוויר לנשימה. הוושט קשור לעולם הזה, כי דרכו נכנס החומר, ואילו הקנה מקושר לעולם הבא, כי דרכו עובר האוויר. התקיעה בשופר נעשית דרך הקנה, כלומר דרך הצד הרוחני שבאדם. על פי הקבלה, התקיעה "מערבבת את השטן" על מנת שלא תתעורר עלינו מידת הדין. אגב, מפתיע לגלות, אבל השופר הוא למעשה סוג של ציפורן עבה במיוחד שמורכבת על ראש האיל. הקרן המקורית חלולה רק בחלקה, כך שעל מנת ליצור פיה יש לקדוח בתוכה.
– היום הזה משמעותי ומעורר חשש, למה אנחנו חוגגים אותו בכזאת שמחה? לא היה יותר הגיוני לצום, כמו ביום כיפור?
החגיגה משקפת את הביטחון שלנו בזה שהקב"ה יוציא לצדק את הדין שלנו, בין אם הוא טוב ובין אם רע. במילים אחרות: אנחנו חוגגים את זה ש"יהיה בסדר".
– מה עומד מאחורי המנהגים של ראש השנה, כמו אכילת תפוח בדבש?
נהוג לאכול תפוח בדבש (וגם חלות עגולות ומתוקות) כדי שתהיה שנה מתוקה, דגים כדי שנהיה לראש ולא לזנב ורימון כדי שירבו זכויותינו כרימון. בנוסף נהוג ללבוש לבן, כדי להידמות למלאכים, ולערוך טקס תשליך כדי לסמל את ההתנתקות מהחטאים שחטאנו בשנה החולפת. כמובן שלכל אלה יש רבדים עמוקים יותר, אבל זה כבר במחלקת הקבלה.
– אין משהו שמקל קצת על כל אלה?
אכן כן. צריכים לדעת שהצדקה היא כתריס בפני הפורענות. כלומר, גם אם מגיעים לאדם ייסורים, בכוחה של הצדקה לבטל ולמתן זאת. דבר נוסף: יש דבר שאם אדם עושה, הוא חוסך את כל התהליך הארוך יותר, וזהו לימוד תורה. לתורה, כך כותב הרמב"ם ב'הלכות תשובה', יש כוח מעל הכל. היא יכולה לכפר על הכל ולהעביר על הכל. והבא להיטהר, מסייעים בידו.
– לא מספיק להתחרט?
כאן עולה שאלה מעניינת: אם במהלך תהליך התשובה אדם קיבל על עצמו באמת ובתמים לא לבצע עבירה מסוימת, ולמרות זאת נפל וביצע אותה, האם העבירה כבר לא נסלחת בדיעבד? ברגע שאדם עושה תשובה, לגבי החטא הזה הוא מקבל דף חלק, בהנחה שבאותה שעה היה בטוח שלא יחזור על אותו חטא. אם נפל לאחר מכן, התשובה הקודמת עדיין קיימת ותקפה. אם הוא לא באמת התכוון לדבריו באותו שלב של תשובה – זה משהו אחר. אבל העניין הוא הכוונה עצמה בשלב החזרה בתשובה.
– ומה לגבי אדם שחטא בעבירה שלא תזדמן לו בהמשך חייו? הרי כך הוא לא יעבור את אותו ניסיון. יש הבדל בין עבירה כזו לבין עבירות שמזדמנות לאדם כל הזמן?
הרמב"ם כותב שאם אדם קיבל על עצמו להפסיק את העבירות שלו, זה יפה, אבל זו עדיין לא נקראת תשובה שלמה, מכיוון שיתכן שהוא לא יחזור על אותה עבירה מחוסר אפשרות. למשל, אדם יצא עם גויה, ולאחר מכן חזר בתשובה וקיבל על עצמו שלא ליצור קשרים עם לא-יהודיות. הרמב"ם אומר שתשובה שלמה היא להגיע לאותה סיטואציה ולאותו ניסיון בדיוק, ולראות האם הוא יעמוד בניסיון הזה. רק זו תהיה הוכחה שהתשובה שלו הייתה באמת שלמה. למעשה זו דרגה נוספת בתשובה 'תשובה שלמה' שבה יש הוכחה מעשית לכך שהאדם כבר לא נמצא באותו מקום.
– אם מישהו מתחרט על מעשיו, אבל בתוך הלב יודע שהוא יחזור על אותם דבר, יש לחרטה הזו בכלל משמעות?
משמעות, כן, אבל זו לא תשובה אמיתית. יפה שהוא נמצא בשלב החרטה, אבל עליו להמשיך לתשובה שלמה. בהדרגה ובתבונה, כמובן.
– ונסיים בשאלה בהלכה: מה זה עירוב תבשילין?
כאשר חל יום טוב סמוך לשבת, אסרו חכמים להכין או לבשל ביום טוב בשביל שבת, מפני שנראה כמזלזל בקדושת יום טוב. ולכן תקנו חכמים לעשות 'עירוב תבשילין', אשר באמצעותו מראה האדם שהוא כבר התחיל את הכנותיו לשבת עוד מלפני יום טוב, וכאשר מבשל ביום טוב, הוא רק כמשלים ומסיים את הכנותיו לשבת. ובמעשה זה, הותר לו לבשל מיום טוב לשבת. ולכן כאשר חל ראש השנה בימי חמישי ושישי, וברצונו לבשל לכבוד השבת, עליו להניח 'עירוב תבשילין' כפי שיתבאר להלן.
כיצד עושים עירוב תבשילין?
לוקח מאכל מבושל או צלי או כבוש, שיש רגילות לאוכלו עם פת, ויוסיף גם מין מאפה בשיעור "כזית" (27 גרם). ויש שנהגו לקחת ביצה מבושלת עם לחם. ובזמנינו שיש מקררים והתבשיל נשמר היטב, טוב להדר לקחת תבשיל חשוב, כמו בשר או דגים לכבוד המצוה.
מניחים את העירוב בערב ראש השנה, כלומר, ביום רביעי. ואפשר לעשותו כבר מליל רביעי (יום שלישי בלילה) עד למחרת בשקיעת החמה של יום רביעי.
חלק מהתשובות נכתבו ע"י הרב יצחק גבאי מארגון "הידברות"
. תגיעו מסופרים ולבושים לבן. מנהג יפה להסתפר בערב ראש השנה, וללבוש בגדים לבנים נקיים, על מנת לציין פתיחת דף חדש ולהגיע לחג באופן אופטימי ושמח (במקום לחשוש מיום הדין). כמו שנאמר בשולחן ערוך: "לובשים בגדים מכובדים ומגוהצים לכבוד יום טוב, להראות שאנו בטוחים בחסדי השם יתברך שיוציא לאור משפטינו לחיים טובים ולשלום".
- תטבלו במקווה או שתאריכו במקלחת. יש הנוהגים לטבול במקווה בערב ראש השנה, לשם טהרה רוחנית, אבל יש להדגיש שטבילה זו אינה מן הדין. כלומר, לא מדובר בחובה אלא במנהג חסידות. מי שמסיבה מסוימת לא טובל במקווה, נכון שיתקלח עם כמות מים של תשעה קבין (12.6 ליטר). כלומר, שיעמוד מתחת למים הזורמים ויישפכו עליו מים בכמות כזו.
- אל תכעסו. יש להתאמץ בכל הכוח שלא לבוא לכעס והקפדה בבית – לא משנה מה עשו לכם וכיצד אתם חשים. יש להרבות דווקא בשמחה, ולא לבוא לידי עצבות. כעסתם היום? זה עלול להשפיע על חלקים מסוימים בשנה.
- אל תבזבזו את הזמן. אמנם אנו מצווים לשמוח בחג, לאכול ולהיות עם המשפחה, אך עדיין יש לזכור את מהות ראש השנה, ולהיזהר שלא לאבד את הזמן על דברים בטלים. כתבו הפוסקים שהיושב בטל ועוסק בשיחה בטלה וכדומה, דומה כאילו ישן. ואדרבא, עדיף לו שיישן מאשר ישוח שיחה בטלה. מה כן? עדיף ללמוד משניות ראש השנה, לקרוא תהילים או ללמוד תורה במקום שלבו חפץ. העיקר לא לבזבז את היום החשוב הזה על דברי חולין.
- תישארו ערניים. עדיף מאוד שלא לישון ביום ראש השנה (שנת צהרים), מהסיבה שאין זה נאה לישון ביום שבו ספרי חיים וספרי מתים לפניו נפתחים. ולא רק שזה לא נאה, בתלמוד ירושלמי נאמר שהישן בראש השנה גורם לכך שמזלו ישן. לכן יש להשתדל לקום בראש השנה בעלות השחר, או לכל הפחות עם הנץ החמה, ולהתכונן לתפילות כראוי ובכוונה.
אם בכל זאת העייפות מאיימת להכריע אתכם, מותר לישון אחר חצות היום. ותרפו מייסורי המצפון: אפילו הרב חיים ויטאל כתב שרבו האר"י נהג לישון הראש השנה אחר חצות היום.
- אל תבכו. לא משנה מה קרה, בראש השנה אל תביאו את עצמכם לידי בכי, ואפילו לא בתפילות. גם אם אתם חוששים מהשנה הקרובה ומהבאות, יש לשמוח ולבטוח בה' שיכתוב אתכם בספר החיים ובשלום. הבכי עלול לשים אתכם במקום גרוע יותר.
- תאכלו מתוק, לא חריף. בשולחן ערוך, ילקוט יוסף, נכתב ש"מנהג נכון" לאכול בראש השנה בשר שמן ודברים מתוקים וטעימים לחיך. למה עושים זאת למרות שמדובר ביום הדין? את הראייה לכך מביאים מהפסוק בנחמיה: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדוננו, ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם". גם כשמברכים על הלחם בסעודות נוהגים לטבול את הפת בסוכר או דבש, ולא במלח כבשאר ימות השנה.
מנגד אין לאכול מאכלים חריפים או חמוצים, מכיוון שגם לכך יש משמעות רוחנית. כלומר, אם יהיה לכם מתוק (ולא חריף או חמוץ) בראש השנה, יש מצב שזה יימשך באופנים מסוימים גם הלאה אל השנה עצמה.
- אל תאכלו אגוזים וענבים שחורים. מנהג נפוץ הוא גם לא לאכול כלל אגוזים בראש השנה. גם בגלל שאגוז שווה בגימטריה לחטא (ללא א') וגם בגלל סיבות קבליות עלומות. בנוסף עדיף שלא לאכול ענבים שחורים במהלך החג, אלא רק ענבים ירוקים.
- תאכלו אתרוג. יש נוהגים להביא אתרוג ולומר לפני אכילתו "יהי רצון שנהיה הדורים במצוות". המנהג אמנם לא שכיח כיום, אך יש לו מקור בדברי בעל הטור. ואם יש לו מקור, יש בכך משמעות.
- 'על האש', רק ביום השני. מאחר ובימי החג ומותר להעביר אש מאש לצורך הכנת אוכל ("צורך אוכל נפש"), רבים נוהגים לעשות על האש בראש השנה. אך רבים הזהירו מפני קלות ראש. וכך נכתב בתשובה לשאלה, באתר "הלכה יומית" המרכז מפסקי הרב עובדיה יוסף זצ"ל: "מעיקר הדין מותר לעשות בשר על האש בראש השנה, וכן מותר לעשן ביום טוב של ראש השנה, אולם רבותינו הזהירו שלא נכון לעשן ביום טוב של ראש השנה, וכן היה מזהיר על כך הגאון רבי חיים פלאג'י, מפני שיש בזה ענין של היסח הדעת מחרדת הדין ביום הדין הגדול והנורא. וכל שכן לגבי צליית בשר על האש, שהדבר גורם טרחה מרובה ומביא לקלות ראש ובילוי ביום שכולו כובד ראש עם שמחה של מצוה שמחת יום טוב".
עם זאת, יש המקלים לעשות על האש ביום השני של החג, ולא ביום הראשון. בכל אופן, כמובן שיש לשמור על אווירה מתאימה עם או בלי מנגל, ולזכור שאין לכבות את האש (כמו שאין מכבים אש ביום טוב) אלא לתת לה ללכת ולדעוך.
הלכות
א. חשוב לזכור: יש להדליק נר נשמה, כדי שאפשר יהיה להדליק ממנו את הנרות בלילה השני ואת נרות השבת. אם אין נר נשמה המספיק ל-48 שעות (עד ליל שבת) יש להכין נר נשמה נוסף, שאותו ידליקו בלילה השני וממנו ידליקו את נרות השבת.
ב. בכל תפילות עשרת ימי תשובה אומרים "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט" ומוסיפים "זכרנו לחיים", "מי כמוך", "וכתוב לחיים" ו"בספר חיים" כנהוג.
ג. בקידוש מברכים שלוש ברכות: "בורא פרי הגפן", "מקדש ישראל ויום הזיכרון" ו"שהחיינו".
ד. בתחילת הסעודה, לאחר נטילת ידיים ו"המוציא", נוהגים לאכול "סימנים", על פי דברי חכמים (מסכת כריתות ה' ב') האומרים: "סימנא מילתא", כלומר: יש בכוחו של סימן הנעשה בתחילת שנה, להתוות דרך לכל השנה כולה. נוהגים לאכול תמרים, רימונים, תפוח בדבש, ראש של בעל חיים כשר וכדומה, כל אחד כמנהגו.
יש המקפידים לברך בראשונה ברכת "בורא פרי העץ" על התמר, הואיל והוא משבעת המינים וקרוב ביותר בפסוק ל"ארץ", ועל כן הוא קודם לרימון ולתפוח. לעומתם, יש המברכים בראשונה על תפוח הטבול בדבש ופוטרים את שאר המינים, מאחר וכעת הרצון הוא לאכול מן התפוח ולא מהתמר, ולכן אפשר להקדימו. חשוב מאוד לבדוק ולוודא שהפירות אינם מתולעים, כל פרי בדרך הבדיקה המתאימה עבורו.
ה. בשני ימי ראש השנה מצווה לשמוע קול שופר, כדברי הכתוב: "יום תרועה יהיה לכם". ביום הראשון מצוותו מדאורייתא וביום השני מדרבנן. חייב כל אדם לשמוע לפחות שלושים קולות. אנו נוהגים לשמוע שלושים קולות ראשונים, בתקיעות בישיבה, ומוסיפים ותוקעים על סדר הברכות בתפילת מוסף, למלכויות, זיכרונות ושופרות ומשלימים למאה קולות בסיום התפילה.
אם יש חולה או מי שאינו יכול לבוא לבית הכנסת לשמוע את התקיעות, מצווה לתקוע לו כדי שיזכה אף הוא לשמוע קול שופר. די לתקוע עבורו שלושים קולות.
ה. ביום הראשון של ראש השנה לאחר תפילת מנחה, נוהגים ללכת למקור מים או למים נקווים ולומר "תשליך".
ו. שני ימי ר"ה, מחמירים להחשיבם גם כקדושה אחת וגם כשתי קדושות. הואיל והם קדושה אחת, כיום אחד ארוך, אין הבדלה בין היום הראשון ליום השני. מאידך, הואיל ושתי קדושות הן, אסור להכין דבר מיום טוב ראשון לשני. בשל כך, אין לשטוף כלים ביום שני אחר הצהרים לצורך הלילה, אסור להכין את הנרות בפמוטים שלהם מבעוד יום, כדי להדליקם בכניסת ליל יום טוב שני, ואין לבשל או לחמם תבשילים לצורך ליל יו"ט שני. הוצאת מאכל קפוא מההקפאה מבעוד יום כדי שיופשר, מותרת.
רק בסוף היום הראשון, ביום חמישי בלילה מזמן צאת החג אפשר להתחיל לחמם את התבשילים לצורך הסעודה ולהכין את נרות החג. לאחר תפילת ערבית של ליל שני שלראש השנה, רצוי לעשות הפסקה ללימוד קצר וכדומה, כדי שיהא די זמן להכין את הדרוש לסעודת הלילה.
ז. גם בזמן הקידוש רצוי שהמקדש ילבש בגד חדש או יניח לפניו פרי חדש ויתכוון בברכת "שהחיינו" גם עליו.
מושגים
חודש תשרי
לחודש הזה שלושה שמות: החודש השביעי, ירח האיתנים ותשרי. לפי חישוב התורה, הוא החודש השביעי של השנה, משום שניסן הוא ראש השנה לחודשים.
תשליך
פעולת ה"תשליך" צריכה להיעשות ביום בשעות אחר הצהריים ליד מקווה מים (רצוי עם דגים בתוכו(. בתפילה-פעולה זו אנו "משליכים" באופן סמלי את חטאינו. מובן שאדם רציני לא יעלה על דעתו שאפשר להשליך מעליו את החטאים, תוך ניעור הכיסים. מטרת ה"תשליך" היא לעורר את האדם, על ידי מעשה חיצוני, להגיע להתבוננות פנימית, ולהתחייבות עצמית לתקן ולשפר את מעשיו. בנוסף, מזכיר לנו מנהג ה"תשליך" את המדרש על השטן שהתחזה לנהר וניסה להכשיל ללא הצלחה את אברהם אבינו בדרכו לעקדת יצחק.
שופר
המצווה העיקרית של ראש השנה היא מצוות שופר. אנו מצווים לשמוע קול שופר ביום ראשון של תשרי, שאמור לעורר אותנו ולהוציא מאיתנו את יצר הרע, התאוות והתשוקות. וכמובן, זכר לאילו של אברהם אבינו. מי שלא שומע קול שופר בראש השנה, ביטל מצוות "עשה" (ברית מילה לדוגמא, היא גם מצוות עשה(.
ליל ראשון של ראש השנה
בליל ראשון של ראש השנה, אחרי התפילה, נברך אחד את השני ב"לשנה טובה תיכתב ותיחתם". חשוב לדעת כי לא מברכים את הברכה ביום ראש השנה עצמו, משום שגזר הדין לגבי השנה הקרובה כבר נחתם.
הדלקת נרות
בהדלקת הנרות מברכת האישה "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו" (הספרדים לא אומרים "שהחיינו" ביום השני של ראש השנה). גם הגבר מברך ברכה זו בקידוש של שבת.
סעודת חג
בתקופת החגים של ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות, נוהגים לאכול חלות עגולות, המסמלות שלמות והשלמה. בסעודת החג, לאחר ברכת "המוציא לחם מן הארץ", טובלים את החלה בדבש כסמל לתפילתנו לשנה מתוקה.
יום שני של ראש השנה
כל דיניו של יום שני של ראש השנה זהים לדיניו של יום ראשון, מלבד קריאות התורה וההפטרה. בקידוש ליל שני נוהגים להניח על השולחן פרי חדש, או ללבוש בגד חדש, שצריך לברך עליו "שהחיינו". בשעה שמברך ברכת "שהחיינו" בקידוש, מתכוון לצאת ידי חובה.
צום גדליה
בג' בתשרי, שהוא מוצאי ראש השנה, חל צום גדליה, שנקרא גם "הצום השביעי", על שם החודש, תשרי, ומתענים בו מעלות השחר עד צאת הכוכבים. צום זה בא בגלל הריגת גדליהו בן אחיקם. השנה ידחה ליום ראשון ד' תשרי.
עשרת ימי תשובה
שבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראים בשם "ימי תשובה" או "עשרת ימי תשובה". למרות שהם רק שבעה, הם נקראים כך משום שאלה עשרת הימים שנקבעו לתשובה: שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים ושבעה הימים שביניהם. ימים אלה ידועים גם בשם "בין כסה לעשור", בין ראש השנה הנקרא "כסה",לבין יום הכיפורים הנקרא "עשור".
שבת שובה
השבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים נקראת "שבת שובה", מפני שהיא נמצאת בתוך עשרת ימי התשובה. סדר התפילה בשבת זו כבשאר שבתות השנה, אלא שבתפילת העמידה מוסיפים את התוספות שבשאר ימי התשובה. המנהג בכל תפוצות ישראל הוא שרב העיר דורש בשבת זו לפני העם בענייני מוסר ותשובה, כדי להודיע לעם על עונשן של עבירות . אמרו חכמים: בשעה שחכם יושב ודורש, הקדוש ברוך הוא מוחל לעוונותיהם של ישראל.
שינה
רצוי שלא לישון ביום ראש השנה. האר"י ז"ל התיר לישון לאחר חצות היום.
