במקום ישנה שורה של 5 בלוקים, ועל-פי הסכמי הרכישה החניות ליד הבתים הללו אינן צמודות לדירות. אך תושבי הבלוק 37 החליטו לשנות את המצב. הם סימנו את החניות ללא אישורים וללא הסכמתם של דיירי הבתים הסמוכים. למעשה, הם לקחו את החוק בידיהם.
כמובן, דיירי הבתים האחרים, שהתרגלו לחנות את רכביהם על בסיס מקום פנוי, התנגדו נחרצות להשתלטות על החנייה הציבורית והמשיכו לחנות בה כהרגלם. ואז החלו הסכסוכים, הצעקות, הגידופים והאיומים. השכנים שהתקינו את השלטים הלא חוקיים איימו על הדיירים האחרים לגרום נזק לרכביהם או לחסום אותם אם ימשיכו לחנות בחניות מסומנות.
התושבים המאוימים הגישו תלונות למשטרה ודרשו מעיריית קריית שמונה להסיר את השלטים הלא חוקיים, אך עברו ימים וחודשים, ודבר לא נעשה. כמו שכתוב ספר השופטים "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה".
הסכסוך בין השכנים הגיע למצב של אלימות מילולית קשה, איומים חוזרים ונשנים, חסימת רכבים ואף קריאות גזעניות לעבר העולים מבריה"מ, והתושבים המיואשים פנו ללשכת מבקר המדינה.
הבדיקה העלתה, שאכן החנייה ברחוב זה הינה חנייה ציבורית, והצבת השלטים במקום בלתי חוקי.
פקח העירייה ביקר במקום והדביק על השלטים שבחניה מודעות המורות לדיירים לפרק את השילוט האסור.
אך מאחר והפנייה הזאת לא נענתה, עובדי עירייה הסירו את השלטים בעצמם, והפקחים הונחו לעקוב אחרי הנעשה במקום ובמידת הצורך אף לרשום קנסות לדיירים המציבים שלטים בניגוד לחוק.
כך הסתיימה פרשת תפישת החנייה הציבורית ברחוב הוורדים,
כולנו צריכים להבין: יש חוק במדינת ישראל, ויש חוק בקריית שמונה.
