לכל אחד מהם יש סיפור משלו: כיצד שרד, מה עבר עליו בימי המלחמה ואחריה. ברצוני לספר לכם את סיפורם האמיתי של שתי משפחות יהודיות שהצליחו לשרוד, אך נאלצו לעזוב את ביתם ואת רכושם ולברוח מפני הכיבוש הנאצי מאוקראינה לרפובליקות האסיאתיות של בריה"מ. אלה משפחות הוריי: מנדל – משפחת אבי וייבלב – משפחת אימי.
על אנשים כאלה לא כותבים בספרים ולא מראיינים אותם בטלוויזיה, הרי הם שרדו, ולא היו במחנות ההשמדה, אבל מי יודע על סבלם ומה עבר עליהם? כיצד שרדו בתנאים הבלתי אפשריים כמעט? האנשים האלה חיים בינינו ויכולים לספר לנו את סיפורם.
לפני המלחמה מנדל זינדל ורחל (הסבים שלי) חיו ועבדו בקולחוז היהודי (מושבה חקלאית בדומה לקיבוץ) בחצי-אי קרים (דרום אוקראינה). בקיץ 1941 זינדל התגייס לצבא האדום ונלחם נגד הגרמנים, אך לאחר מספר החודשים רחל קיבלה הודעה, שבעלה נעדר אחרי קרבות קשים. רחל, שכבר ידעה על גורלם של היהודים בשטחים הכבושים, עזבה את ביתה והצטרפה לשיירות הפליטים היהודיים עם שלושת ילדיה: מניה בת 17, אפרים (אבי) בן 13 וויקטור הפעוט. לעיתים קרובות אבא סיפר לנו על הבריחה ההיא. תנועת הרכבות הייתה דלילה ולא סדירה. הקרונות היו מלאים בפליטים. לא היה אוכל ומים. לא פעם קרה, שהרכבת נעצרה בתחנה כלשהי, ואנשים שירדו להשיג אוכל לילדיהם לא הספיקו לעלות חזרה ואיבדו את משפחתם. אבא סיפר על תחושת הרעב שליוותה אותו אפילו בשנתו. 
ברכבות ובמחנות הפליטים המזוהמים התפשטו מחלות מדבקות. אפרים חלה בטיפוס, שרד בנס, אך למחלה היו השלכות קשות על בריאותו, אותם הוא מרגיש עד היום.
רחל מנדל וילדיה הגיעו לכפר נידח בקזחסטאן ונשארו שם כל תקופת המלחמה. תושבים מקומיים קיבלו אותם יפה. אבא זוכר, שהם אכלו פלוב (האוכל הלאומי של קזחים) בכף אחד מתוך סיר משותף.
בתום המלחמה המשפחה חזרה לקרים, אך במקום ביתם מצאה רק הריסות.
משפחת ייבלב התגוררה בעיר פאודוסיה ליד הים השחור בקרים. לפני המלחמה הייתה זאת משפחה עשירה ומבוססת. כאשר התקרבו הנאצים לקרים, ראובן ופולינה ייבלב (סבים רבים שלי) ברחו עם בנם גרישה (סבי) ונכדתם ז'אנה (אימי) לקירגיזיה. שרה, אימה של ז'אנה, נשארה בפאודוסיה, כי עבדה בטלגרף והייתה חייבת בשירות צבאי. מהיותי רכה בשנים שמעתי סיפור, כיצד סבתי שרה הצליחה לעלות על הספינה האחרונה שיצאה מהנמל לפני הכיבוש, וכך ניצלו חייה, ושרה הצטרפה למשפחתה.
בקירגיזיה משפחת ייבלב נאלצה למכור בגדים וחפצים שונים, כדי לקנות אוכל וכשלא נותרו חפצים למכירה, ראובן תלש כתבי הקדשה זהובים מקופסת סיגריות יקרת ערך שעברה בירושה מאבא לבן במשך דורות והחליף אותם בלחם.
כשהמשפחה הייתה בקירגיזיה קרה אסון: משאית, בה נסע סבי גרישה לחפש עבודה התהפך, וגרישה נהרג.
כשחזרה המשפחה לפאודויסה לאחר המלחמה, ביתם עמד שלם, אך אנשים אחרים כבר התגוררו בו.
גורל משפחתי דומה לגורל משפחות יהודיות רבות מאוקראינה ומבלורוסיה. אף שלא חוו את הכיבוש על בשרם, סבלו אנשים האלה סבל רב: רעב, מחלות, עוני, אובדן יקיריהם ולמרות הכול הם שרדו. הם ניצחו. 
וכאן ברצוני להזכיר לטובה את הקזחים, הקירגיזים, האוזבקים ועמים אסיאתיים אחרים שקיבלו את הפליטים היהודיים, התחלקו עמם במעט שהיה להם ובכך הצילו חיים רבים, כולל חיים של הוריי.
…משנת 91 משפחתי מתגוררת בקריית שמונה. אבי מנדל אפרים הגשים בישראל את חלומו, הוא החל לנהל אורח חיים דתי (מה שלא התאפשר בבריה"מ). אבא גם הצליח לקרב את בנותיו ליהדות, בזכותו אנו לומדים את המסורת והמנהגים של עמנו וחוזרים לשורשינו שמהם נותקנו כמעט בארץ מולדתנו.
