אסונות פוקדים את קריית שמונה. הסטטיסטיקה לא מצליחה להסביר את היחס בין מספר התושבים למספר האסונות בהם נפטרים תינוקות, ילדים, נערים ומבוגרים בטרם עת. איך נוכל להסיר ממנו את כל הצער שפוקד את העיר?
אסון, רודף אסון, רודף אסון. כאן בקריית שמונה. משהו לא מסתדר עם הסטטיסטיקה והיחס בין מספר התושבים לכמות אסונות שקוראים כאן, במשפחות הכי טובות. אפשר למנות את כל האסונות שהתרחשו כאן בשנתיים האחרונות, ולצערנו יש הרבה, אך באמת שאין טעם. כל סיפור הוא עולם ומלואו והוא כואב לכל המשפחה המיוחדת הזאת שעברה עשרות שנים בעיות ביטחוניות וכלכליות, ועכשיו, דווקא כשנראה שהכל מתרומם מסביב, אנחנו שוב ושוב נופלים לזעקות השבר של משפחות שמאבדות את יקיריהם בטרם עת. תינוקות ונערים, בוגרים ומבוגרים. וזה קורה למשפחות הכי טובות.
אין לאף אחד הסבר למה, כמה ואיך. זה כואב לנו כעיר מלוכדת, וכל שכן למשפחות הגרעיניות. במקום כמו קריית שמונה, נדיר מאוד שאין איזה קשר עקיף בין אחד לשני. הבן שלי לומד עם, גיסתי השכן של, ועבדתי עם אחותו…
מה הפתרון? לה' הפתרונים. הפעם ננסה חזק לחזק ולהתחזק כולנו בהוראות שקיבלנו מעולם היהדות, ואולי משהו בנו יתעורר כדי לעמוד ניצבים מול המציאות.
- ביום שלישי, עם היוודע האסון הגדול שפקד את העיר בפטירת תינוקת, קיבלתי הודעת SMSמחבר שהיה אמור להיפגש איתי בערב לכוס קפה. הוא ביטל את הפגישה וכתב לי "יום לא פשוט מלא חשבון נפש בעיקר". לכאורה, אדם יכול לומר לעצמו "למה אני צריך לעשות חשבון נפש אם אני לא קשור"? אך זה בדיוק העניין, אסונות בעם ישראל, בערים, בשכונות, בקבוצות הם לא קוראים בגלל גורם אחד או שניים, אלא בגלל כולם. בדיוק כמו שאם אדם יעשה חור ברצפת האונייה שבתאו כולם יטבעו, כך כולם ערבים זה לזה, ולכן אם אסון פוקד מקום מסוים, כל הסביבה צריכה להבין שזה נובע ממעשיהם של כולם, ולא של הפרט.
- הרב שטיינמן זצ"ל אמר בעבר "אנשים מחפשים סגולות להינצל. לא צריך לחפש, חז"ל לימדו אותנו שתורה מגנה ומצילה, אפילו גם אם לא בזמן הלימוד (יש עוד צרכים אחרים בחיים), אלא באופן כללי. ולכן אם ניקחאת התורה ונרים אותה למקום הראוי לה, מבחינת כבוד, אמונה ואהבה, יהיה לנו הצלחה והגנה.
- בהמשך לסעיף הקודם, אמר הרב שטיינמן "אבל צריך לדעת שתורה מגנה ומצילה רק אם התורה היא יחד עם מידות טובות כי הלומד תורה ללא מידות טובות זה פגם בעצם לימוד התורה והכלי ללימוד התורה זה מידות טובות".
- דבר אחרון שאמר הרב לגבי אסונות הוא שמירת הלשון: "וצריך לבלום את הפה ולא להיכשל ח"ו בלשון הרע או בדיבור אסור".
- ראש ישיבת פוניבז', הגאון רבי גרשון אדלשטיין, התייחס למרדף אחרי כסף וכבוד של בני האדם: "כל אחד ואחד יש לו מה לתקן ולחזור בתשובה", והרחיב: "להיזהר מלשון הרע, ומביטול תורה, ולהתחזק באהבת הבריות שבין אדם לחברו, שהנגיעות של כסף וכבוד לא ישחדו את האדם להתנהג שלא כהוגן".
- הגאון רבי יצחק זילברשטיין, נתן גם הוא עצה כיצד להינצל: "הצניעות של בת ישראל היא המסוגלת לעמוד כתריס נגד הפורענות".
- אם נלך קצת יותר אחורה, נראה את דברי חז"ל במסכת שבת: "בעוון נבלות פה צרות רבות, וגזירות קשות מתחדשות
- ישמור על פיו ועל אוזניו ולא ירבה בדאגה: קיצור שולחן ערוך סימן קנא' סעיף ו': "הרוצה לשמור את עצמו מחטא זה ישמור את פיו מניבול פה, משקרים, מרכילות, מלשון הרע ומליצנות, וכן ישמור את אזנו משמוע דברים כאלו, גם יהא זהיר לקיים נדריו ולא ירבה בדאגה. וגם יהא זהיר מהרהורים רעים. וקודם שהולך לישן יעסוק בתורה או יאמר ד' מזמורי תהלים הראשונים ויזהר שלא לישן בחדר יחידי".
- בלימת הפה בשעת מריבה: אדם צריך לשמור פיו מקללה. יש איסור לגדף ולחרף את הזולת או את עצמו. בספר חסידים מובא, כי המקלל את חברו, הקללה חוזרת למקלל, "שכל הקללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד". לכן אדם צריך לשמור פיו ולשונו כמו שנאמר: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". ומובא במסכת חולין: "תולה ארץ על בלימה". אמר רבי אילעא: אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר תולה ארץ על בלימה, רבי אבהואמר: מי שמשים עצמו כמי שאינו".
- זהירות בשמירת שבת כהלכתה: ה"חפץ חיים" זצוק"ל היה מרבה לעורר על הזהירות בשמירת שבת כהלכתה, והיה מרבה לומר כי מאחר והשבת היא מקור הברכה, אין באפשרותו לברך אלא רק כאשר המקור פתוח, והוא השבת, מקור הברכה.
פהשקווילים
ביום רביעי כ"ט באדר א', ערב ראש חודש אדר ב' (6.3.19) יתקיים טיול לקברי צדיקים שיצא מקריית שמונה. המסלול: ציון התנא חוני המעגל בחצור, יונתן בן עוזיאל בעמוקה, ציון ר' שמעון בר יוחאי במירון, רבי עקיבא (טבריה), קבר רחל (הקטנה) טבריה, רבי מאיר בעל הנס והרמב"ם. הטיול כולל ארוחה חמה. לפרטים והרשמה: 052-480-5886
