אז בואו אשתף אתכם שפשוט גיליתי עולם ומלואו: ילדים רבים שמגיעים כבודדים ועוברים תהליך של התגבשות לידי קבוצה אחת. קבוצה שלא הם בחרו אלא בחרו עבורם, ילדים בכל מני צבעים, מלוא צבעי הקשת, ומבוגר אחראי (המורה) שמנסה בד בבד גם ללמד בהם תורה, בעיקר חוקים וכללים, אך גם ללמוד את תורתו של כל ילד וילד בנפרד.
אז כאמור, כל כך הרבה טיפוסים וסוגי אישיויות לילדים כי הרי קיימים ילדים בכל מיני צבעים. והנה כמה מטיפוסי הילדים כפי שראיתי (כתוב בלשון זכר אבל מכוון גם ללשון נקבה):
הביישן. הילד שלא תמיד מצליחים לראות אותו, הוא יושב שם בפינה, מרוחק, כמעט ולא משמיע את קולו, וגם כשפונים אליו לוחש בשקט בשקט את תשובתו, אולי אף אחד לא ישמע אותו. לעתים הביישנות מלווה בחוסר ביטחון, הוא בודק את הסביבה, הסביבה זרה לו והוא זר להם, זהו ילד שלא מרגיש נח בחברת בני גילו, לרוב חש מאוים מהם, לפחות בהתחלה, ומחפש את קרבת הבוגרים ממנו. לעתים זה מבוגר, אך גם לעתים אפילו ילד מכתה ב' שאותו מכיר, מספק אותו.
"המסתדר". ילדים שרואים אותם בד"כ כאילו "נולדו" בבי"ס והיו שם מאז ומתמיד. אלו ילדים שגם אם חשים קצת חוסר ביטחון, לא נראה את זה אצלם. הם ממעטים לבקש עזרה ולהפגין חולשה, הם משתלבים במהירות, לעתים תוך כדי הפיכת עצמם "לליצני הכיתה", אלה שמצחיקים את כולם. חלק מהילדים מרגישים מאד נח לידם כי שואבים מהם ביטחון. ילדים כאלה ראיתי כבר על היום הראשון משחקים עם ילדי כיתות אחרות, גם עם בוגרים מהם שלא הכירו מעולם לפני כן, באופן טבעי ומשתלב.
הילדותי. ילדים שעדיין לא הבינו והפנימו שהם במסגרת בי"ס. הם לרוב רוצים לשחק בבובות וצעצועי משחק, בהפסקות ראיתי אותם משחקים ומתחפשים בתחפושות, כלומר, רוצים לאמור, אני עדיין עוד לא נפרדתי מהגן וגם אל תבקשו ממני לעשות כן. אילו ילדים שגם באמצע השיעור יוצאים החוצה לשחק במשחקים לאחר שלא הצליחו לשבת שיעור שלם, כי יותר מעניין בחוץ.
התלותי. ילדים שלא תראו אותם לבדם אף פעם. הם תמיד ימצאו ילד אחר להיות איתם, בד"כ יעדיפו ילד בוגר יותר שאיתו יסתובבו בהפסקות, אבל לא רק. בד"כ אפשר לראות אותם דואגים למגע פיזי עם הילד האחר, תופסים לו ביד, הולכים מחובקים וכדומה.
המפונק. ילד שמרגיש שמגיע לו הכל, כמובן בעיקר את כל תשומת הלב של המורה. ילד שלא רואה מסביבו, רואה רק את עצמו וצרכיו, ועושה הכל, אבל הכל כדי שמירב תשומת הלב תהיה מופנית אליו ובכל רגע נתון (לא משנה לו אם תשומת הלב מהמורה, מהסייעת או מהילד שיושב לידו, זה בכלל לא משנה).
טוב כמובן שיש עוד טיפוסים של ילדים: אלה שמסתגלים מהר ואלה שצריכים זמן כדי לבדוק קודם כל את השטח, ילדים שצריכים אתגרים כל הזמן וילדים שזורמים עם הכל, בקיצור: ילדים רבים בכל מיני צבעים.
חשוב לי להבהיר: אין טוב ורע, כל ילד והמזג שלו (מזג של ילד הוא מולד), הדפוסים והחינוך שאותו קיבל, וזכרו תמיד: תמיד לראות את הטוב שבכל אחד.
אסיים מתוך ספרו של יאנוש קורצ'אק "כיצד לאהוב ילדים": "טיפוסי ילדים שונים קרובים, יקרים. האחד עושה רושם במרצו, השני מביא לידי התרגשות בטוב לבו, השלישי מעורר בך זיכרונות ילדותך, הרביעי מביא אותך לידי דאגה לעתידו, החמישי מדאיג בהתפתחותו המהירה, השישי בענוותו הנפחדת… הייה טבעי והסתכל היטב בילדים בשעה שניתן להם להיות מה שהם באמת. הסתכל ואל תדרוש. אי-אפשר להכריח ילד ער וחריף שיהיה מרוכז ושקטן. ילד חשדן וזועף לא יהיה גלוי-לב ומרבה שיחה; גאה ועקשן לא יהיה נוח ונכנע".
לסיכום: הייתה לי ההזדמנות הנפלאה ללוות ילדים שעלו לכתה א'. שמחתי לראות שהתמימות, למרות מה שנוטים אנו לחשוב, עוד לא אבדה ונלקחה מהם. והכי הכי הסתכלתי עליהם וחשבתי לעצמי: הם רק בהתחלה, כמה עוד אתגרים, חוויות שליליות וחיוביות, חברויות אמיתיות וגם כאלה שלא, אכזבות, שמחה ועצב ויש עוד כל כך הרבה…החיים מחכים לכם.
עלו והצליחו ילדים יקרים.
