אי אפשר לחזור על אותו טריק שיווקי כל פעם מחדש, ולהיות בטוח שהוא יצליח & יש את המציאות ויש את המייצגים וההצגות & ליהודי יש רק את המציאות
ככל שמועד הוצאתם של המסתננים מהארץ הולך וקרב, כך מתגלה פרצופם של 'אוהבי' ישראל-יהודים בכל העולם. השבוע קראתי שנערכות הפגנות תמיכה מסין ועד שבדיה התומכות בהשארתם של המסתננים בישראל והשאלה הראשונה שעולה, מי מעוניין שהמסתננים יישארו בישראל, את מי שישראל לא מעוניינת בנוכחותם, לבנים ושחורים כאחד? השאלה השנייה, מי מממן את ההפגנות, שכידוע אין 'הפגנות חינם'? (הקרן החדשה?)
מפליא מאוד שיש כל-כך הרבה בני אדם-אנושיים שליבם יוצא אל מסתננים-עבריינים, ועדיין לא מצאו מישהו שיממן איזושהי הפגנה קטנה, הפגנונת, בעד הנטבחים יום-יום בסוריה. כבר לא מדובר בשנות ה-ארבעים בהן אמצעי התקשורת הושתקו, היום הכל עולה לאוויר בשידור חי בו זמנית למה שקורה במציאות. מעניין מאוד.
ולכן, צריך לדבר מהראש, לא מהבטן, ולומר בקול ברור וצלול. אנחנו, מדינת ישראל לא מעוניינת בנוכחותכם כאן. זהו הבית הלאומי של העם היהודי המשמש מקלט לכל יהודי העולם באשר הם, ביום פקודה. ביום בו יסור חן היהודי הנודד מעינו של שליט כזה או אחר, דמוקרט או מונרכיסט.
למדנו מההיסטוריה, ולא שאנחנו חכמים יותר מהגויים, שהמוסר האנושי הפכפך, לא יציב במידה הנדרשת לביטחונו של היהודי באשר הוא נמצא.
לפני השואה, היהודים היו בשיא פריחתם. נאורים אינטלקטואלים, מעורבים ומעורבבים עם הגויים (סליחה, האירופאים). בנותיכם לנו ובנותינו לכם. כולנו 'אחים'.
כאשר דנים ברגשות המסתננים המיועדים להוצאה מהארץ, צריך לזכור, לפחות בדור בו יש ניצולים מהשואה הארורה.
א' אין שום קשר ודמיון, ולא יהיה קשר ודמיון, למרות ה'מייצגים' וההצגות בין המסתננים הלבנים והשחורים לבין ששת המיליונים שעלו השמיימה בסערה. ב. אסור לנו לבגוד באחינו ואחיותינו, הורינו ובנינו שנטבחו רק בשל היותם יהודיים, לפחות לא בדור הזה.
ג' ולסיום, אולי במייצג ובהצגה של המסתננים יש 'מועד ב" ואפילו מועד ג', בחיים האמיתיים, אין ולא יהיה מועד ב'. כי מועד ב' בחיים האמיתיים יכול להיות …שואה. ואת זה אף אחד לא רוצה, כך אני מקווה.
סנונית אחת לא תבשר את בוא הבחירות
בואו נעבור למשהו קליל יותר. לא יודע אם שמתם לב, אבל האביב הקדים להגיע. לא האביב של עונות השנה, האביב המבשר את בוא הבחירות לרשויות המקומיות.
מהם הסימנים? אתם שואלים. הסימן הבולט והשכיח זה תופעת ה-'שופוני'.
העוינות האובססיבית שמגלה חלק מהאוכלוסייה כלפי ההנהגה המנהלת את עניינה של העיר, מביאה למעשים, אמירות ומייצגים שהמילה 'פתאט' קטנה מלהביע את עוצמתה.
ממעקב אחרי ההתנהלות של קבוצת התושבים עולה ריח חריף של 'תאווה שלטון בכל מחיר', ושהאמת והעובדות ילכו לעזאזל. רגע, לפני שקופצים. אהיה מהאחרונים שישבחו ויהללו את הנעשה באופן מושלם. העשייה רבה, עובדתית. יש מקום לשיפורים? כמובן. האם יש סיכוי שהשיפורים ייעשו? אני חושב שכן.
אז מדוע יש כאלה שאינם שמים את האמת (רודפי הצדק ואבירי המשפט) על השולחן, ובסדר הנכון ואומרים: לא משנה מה תעשה ההנהגה הנוכחית, אנחנו רוצים בהפלתה, ובכל מחיר, גם במחיר האמת האובייקטיבית. מדוע לעטות מסכות מופרכות של 'אנחנו למען הצדק!' 'כולם מושחתים' וחמור מכך, לבנות מצגי שווא של נתונים המובאים מהיקב ומהגורן, רק כדי להבאיש ולהשחיר את פניהם של העושים במלאכה.
אני נדהם מכח מהיצירתיות והדמיון הפורה של חלק מהעושים במלאכה. אולם, למרות היצירתיות, עדיין הם ממחזרים סיסמאות עבר שאבד עליהם הכלח. אין עדיין את ניצוץ האמת, כל האמת, שבזכותה מהפכות מצליחות.
והחשוב מכל. הגיע הזמן שגם קריית שמונה תעלה כיתה, ובמקום להשמיץ מבוקר עד ערב כל מתנגד או שונה בדעה, שהטוענים לכתר ידברו ויעשו חיובי. מה אתם תעשו טוב יותר ממה שעושים אחרים? כיצד בדיוק תעשו את מה שאתם אומרים שתעשו טוב יותר, אם וכאשר תגיעו לפיסגה?
ותעשו טובה לעצמכם, תפסיקו עם ה'שופוני', אנשים רבים וטובים בנו את העיר ולא עשו חצי מהרעש שאתם עושים על שום דבר וכלום.
אשרינו שיש שני יעקב פרי
אז מה אתם אומרים על הסיפור הזה?!
מה שקרה עם ח"כ יעקב פרי, הוא עצוב יותר מכל תואר אחר שניתן להצמיד לו.
מדוע?! לפתע, מסתבר שבסביבה שלנו חיו שני יעקב פרי, באותה עת. הראשון, האיש והאגדה. ראש השירות (השב"כ), חבר הכנסת המועדף והחביב על ירום הודו ראש וראשון לשליטי האופוזיציה יאיר לפיד, שר המדע בממשלה ההיא, מנכ"ל סלקום ונגן סקסופון לעת מצוא. בקיצור, איש כלבבנו.
השני, איש צללים, אולי רוח רפאים, ח"כ המרבה להופיע ולפרשן בענייני ביטחון ושב"כ, אבל בעצם, על פי הממצאים של 'עובדה' איש אשר אין לו בסיס או תשתית צבאית, צה"לית. האיש, מסתבר, לא שירת בצה"ל, לכאורה.
האמת?! שהסיפור עצוב, אבל שמח. עצוב, בשבילו כאדם. ושמח בשבילנו כמדינה.
אם האיש הצליח לעבוד על כולם, כולל כולם צה"ל, המודיעין, המוסד, תזמורת צה"ל וקופת חולים, ובלי ששירת בצה"ל הגיע להיות ראש השב"כ, אז הוא האיש המתאים לתפקיד. והיתר, פיקציה.
משפחה
אין כמו משפחה, אמרו חכמים וקדומים מאיתנו & על-אף הקלקולים והחריקות, עדיין אין תחליף למשפחה, מניסיון
בשבוע הבא נציין את אחד החגים המיוחדים ביותר, 'יום המשפחה'. פעם קראו לזה 'יום האם', אבל מי כמו האימהות שלנו לא תוותר למען המשפחה על משהו שהיה שלה?!
…אז מה זו 'משפחה'. נאמר, שלאור ריבוי ההגדרות שבאו לעולם על המסגרת הטבעית הידועה והמקובלת אצל בני אדם מקדמא דנא, אני מעדיף את המסגרת הישנה והטובה (צריכה לעבור שיפוץ, אבל עדיין מעדיף).
משפחה בשבילי מתחילה מאימא, כן מאימא, נכון יותר מהרחם. המקום החמים והבטוח שהיה ויהיה לנו עד אשר נחזיר את נשמתנו לבורא.
משפחה זה אבא שמתווה, יחד עם אימא את דרך החיים, לא בדיבורים, בדוגמה אישית. לכבד את הבריות באשר הן, לא להפלות, לא לשקר, לא לקחת מה שלא שלך, לא לקחת (לגנוב) בגלל שאפשר לקחת…
משפחה בשבילי זה אחים ואחיות. שונים דומים, כל אחד בראש שלו, וכולנו שווים.
משפחה בשבילי זה כבוד לזקן, לקשיש, לנכה לחסר הישע, כבוד להורים, כבוד למי שאינך מכיר, רק בגלל שהוא בן אדם כמוך.
משפחה בשבילי זה שותפות, זה גב בעת מצוקה, כתף בעת צרה.
משפחה בשבילי זה לנגב דמעות של כאב ושל אושר, דמעות של אכזבה ושמחה.
משפחה בשבילי זה להיות במקום ובזמן שצריכים אותך, בלי שהודיעו לך מראש.
משפחה בשבילי זה להשתתף בצער ובשמחה, לתמוך ולעזור, לפני הנפילה.
משפחה בשבילי זה להיות נוכח, להרגיש ולחוש, זה לומר 'תודה' 'בבקשה' ו'אני אוהב', לא רק פעם בשנה ב'יום האם', סליחה ב-'יום המשפחה'.
