הנשיאה נאור והמשנה רובינשטיין אשר אל פסיקתם הצטרף גם השופט סלים ג'וברן הוותיק כותבים את הדברים בפסק דין בעניינה של מועצת קריית מוצקין וה'מריבה' בין ראש העיר וחבר סיעתו שפרש ומבקש לעמוד בראש וועדת הביקורת.
אל הקלחת הצטרפו גם עורכי הדין המייצגים את העירייה ואת חבר המועצה המכהן בתפקיד יו"ר הוועדה.
דעתם של שופטי העליון אינה נוחה, בלשון המעטה מהדרך הילדותית בה בוחרים להתנהל נבחרי ציבור בנושאים הקשורים לעבודתם הציבורית והתנהלותם סביב שולחן המועצה.
וכך כותבים השופטים "אי אפשר שלא לפתוח בתמיהה הכיצד היה צורך להגיע לכלל ההתדיינויות הללו ובמה חטאו בתי המשפט לדרגותיהם שהוסבו לכלל גננת מוניציפלית, בנושא שיכול היה להיפתר בהסכמה, ברצון טוב ובהיגיון". בעוד שהנשיאה מצטרפת לדברי השופט רובינשטיין ומוסיפה משל עצמה "חברי דיבר על כך שבתי המשפט לדרגותיהם 'הוסבו לכלל גננת מוניציפלית, בנושא שיכול היה להיפתר בהסכמה, ברצון טוב ובהיגיון'. אכן, מצופה מצדדים שלא למהר לבתי המשפט באין שינוי נסיבות מהותי".
עכשיו שנבין עד כמה השופטים צודקים באבחנתם. הוויכוח נסוב סביב תביעתו חבר המועצה הפורש מסיעת ראש העיר הטוען לתפקיד יו"ר וועדת הביקורת להעלות את נושא בחירתו לסדר יומה של המועצה. נציין שמי שקובע את סדר היום הוא ראש העיר אולם, רשאים שליש מחברי המועצה באופוזיציה להעלות נושאים לסדר היום.
כעסם של השופטים יצא על הסגנון אותו אימצו נבחרי ציבור (פוליטיקאים) להביא להכרעת גורם חיצוני (בית משפט) מחלוקות אשר יכולות וצריכות להיפתר ב"להיפתר בהסכמה, ברצון טוב ובהיגיון" כפי שכותב המשנה לנשיאת בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין.
המצב הפך לבלתי נסבל ומעיק והשופטים פשוט נתנו לו ביטוי מתוך מיאוס ההרגל המגונה הזה אותו אימצו חברי מועצה ההופכים כל עניין לתירוץ למלחמת עולם שלישית.
אולי כאן המקום להזכיר שלא במקרה הדברים נאמרו (באומץ) דווקא מפיו של השופט רובינשטיין. האיש המיוחד הזה עשה כמה דברים במהלך חייו לפני שאמר וכתב את הדברים הללו. רובינשטיין מילא שורה ארוכה של תפקידים המוגדרים 'מעשיים' והלקוחים מהחיים האמתיים בהם צריך להפעיל, מעבר לידע מקצועי גם שיקול דעת ושכל ישר.
רובינשטיין היה היועץ המשפטי של הממשלה, שופט מחוזי וליווה את ראש הממשלה המנוח מנחם בגין במשא ומתן לשלום עם מצרים בקמפ-דיוויד בשנת אלף תשע מאות שבעים ושמונה-תשע.
היום, הפכו את חיינו למסע הישרדות משפטי וכל עורך דין מתחיל 'מאיים' עליך בהגשת תביעה כזו או אחרת, בדרך כלל על שטויות. הדברים חמורים שבעתיים כאשר מדובר במשרתי ציבור בכל הרמות ובכל התפקידים.
אצלנו בבית
את הנושא המוניציפאלי הקרוב אלינו מסבכים בדרך כלל 'השחקנים' עצמם, דוגמת המקרה הנידון.
ואם נדבר על הגינה הקטנה שלנו כאן בקריית שמונה, הדברים יהיו בהירים יותר ומובנים יותר.
אנחנו נמצאים באווירה עכורה בה הופכים חשדות לכתב אישום ולגזר דין על ראש עיר ומנכ"ל.
אני לא יודע מה היה, אם היה ובאיזה עניין, לכן, לא אעסוק בניחושים.
אני כן יודע שכאדם וכיהודי כאשר אני שומע על מצוקה של מישהו, אני מתפלל לשלומו ומקווה שהאמת תיחשׂף ותצא לאור והוא יצא נקי.
לא למדנו בשום מקום שאם אדם נמצא במצוקה (כלשהי) צריך לחלק סוכריות ולרקוד על דמו.
מאיפה המציאו את התורה החדשה הזאת?! מהיכן נובע הרצון לראות בכישלונו של האחר ובנפילתו?!
מעט חמלה, מעט איפוק והרבה סבלנות ואהבה, עדיין לא הזיקה לאיש.
