השֵם אינו הפקר
ערב יום כיפור תשע"ד, שונה מימי כיפור בשנים האחרונות, לפחות בכל הקשור לבחירות לראשות העיר ולמועצה.
השנה הכל מתערבב בהכל. לעיתים אתה לא יודע מי כאן דובר אמת ומי הוא בעל דמיון פורה ופרוע המעליל ופוגע ללא אבחנה בכל מי שהוא לא מסכים איתו או רוצה לנקום בו.
דבר אחד מסוכן הולך ותופס תאוצה ומדובר בכדור שלג, שסופו להתנפץ ברעש גדול, האלימות.
כמי שבא מתחום החינוך, אך מעורה וחי גם תחומים אחרים, אני דוגל בהסברה, בחופש דיבור וביטוי ובהצגת האמת שלך, כפי שאתה מבין ותופס אותה, אפילו אם מדובר בשקר גס בעיני האחר.
לדבר, עדיף מכל פעולה פיזית אלימה אחרת, בדרך כלל.
אולם מסתבר שגם לדיבור יש גבולות והן הוגדרו בחוק, הוצאת דיבה או לשון הרע נגד מישהו אחר.
הסובלנות והליברליות, רצוי שתהיה נחלת הכלל, דווקא כאשר מדובר במועמדים או תפיסות אחרות, כי אחרת היכן בדיוק יבוא לידי ביטוי חופש הדיבור?!
מבלי לרמוז או להתייחס לאדם זה או אחר, אני חושב שיש כאלה שעומדים לעבור את הגבול הדק המפריד בין חופש הביטוי והבעת הדעה להשמצות, הכפשות והוצאת דיבה ולשון הרע. זה קורה אצל חלק (קטן) של תומכים/אוהדים/של מועמד זה או אחר. אני חושב שהגיע הזמן להבהיר מספר עובדות, לפחות בכל הקשור אליי כמועמד באחת הרשימות.
כאחד, אשר כמו רבים וטובים, מחזיק בשמו הטוב שהוא הנכס החשוב לי, לא ארשה שמישהו, במישרין, בעקיפין או בתחפושת כזאת או אחרת יפגע בשמי הטוב.
מערכת בחירות אינה אות וסימן להפקרות ולפריקת עול וחרצובות הלשון של מי שזה לא יהיה, כלפיי או כלפי כל מועמד.
הדברים הללו נאמרים בשמי ועל דעתי, ואני מרשה לעצמי לייחס אותם לרוב המוחלט של המועמדים והמתמודדים על קולו של הבוחר.
ראשית, הגיע הזמן שמשטרת ישראל תכנס לתמונה ותיתן ביטוי ליכולות המקצועיות שלה בתחום הבילוש, המעצר והחקירה של הגורמים שהחליטו לשחק באש ליד חבית חומר נפץ. אחרי ההסברים, הבקשות והאזהרות הגיע הזמן שמשטרת ישראל תפעל ותשים את ידה על כל מי שהחליט לנקוט באלימות מסוג כלשהו או לנצל את חופש הביטוי ולהפוך אותו לחופש השיסוי והפגיעה ביריב.
לפני הכל, אנחנו תושבים ואזרחים בעיר הזאת וכל 'פשענו' הוא שהחלטנו להתמודד בבחירות המוניציפאליות. הסגנון והאמצעים בהם נוקטים כל מיני אנשים, מזוהים או מחופשים, צריכים להיות כשרים וחוקיים. האחריות היא קודם כל של האנשים עצמם, ואם בכל זאת יימצאו כאלה שיחשבו שהם גיבורים גדולים ו'אף אחד לא יכול עליהם', אז לא נוותר למשטרה אלא לעשות את מה שמצופה ממנה, למנוע ולעצור בעד התופעות הללו לתפוס תאוצה בשבועות שנותרו עד הבחירות.
שנית, באשר לי. שמי הטוב אינו לוח קליעה למטרה של אף אחד. אווירת ה'הכל מותר' שיצרו כמה פעילים במחנות השונים, עלולה ליצור רושם מוטעה ומסוכן, שמותר ללכלך/להכפיש/להשמיץ ולקוות שהדברים הללו יעברו ללא תגובה הולמת.
אני ממליץ לכל מי שיהיה מטרה לתופעות הפסולות הללו להגיב כפי שהחוק מרשה: תביעת דיבה שתמוצה בבית המשפט, גם אחרי שהבחירות יסתיימו. לא תהיה 'סולחה' והפוגעים לא ייהנו מפירות מעשיהם. תלונה במשטרה, בליווי ראיות, עובדות ועֵדים על כל פגיעה בשם הטוב וכל אמצעי שהחוק מאפשר לשמור על השם הטוב.
ומעל הכל, אם למישהו יש מידע כלשהו על מעשה פלילי שלי או של מי מהמועמדים, שייגש למשטרה ויגיש תלונה.
די להפקרות. די להשתוללות המסוכנת כל בחירות מחדש.
לסיום. נקווה שביום כיפור כל אחד ואחת יעשו חשבון נפש עם עצמם, וייקחו את החיים ואת הבחירות בפרופורציות הנכונות.
גמר חתימה טובה לכולם.
נמר של נייר טואלט
מה שקורה בסוריה והתגובה של נשיא ארצות הברית, אובמה, מלמד אותנו בפעם המי יודע כמה בהיסטוריה שלנו כעם יהודי, שאין לנו אופציה לנשום מעל פני הקרקע בעולם הזה, זולת הביטחון שלנו בעצמנו וביושב במרומים.
קטונתי מלעמוד מול חבורת התחמנים והקומבינאטורים של העולם החופשי בשיקול הדעת באשר מה צריך ואפשר לעשות לאסאד/המורדים בסוריה בעקבות הטווח של האזרחים בנשק כימי.
…אבל. לחשוב ולעשות את מה שטוב לי כיהודי וישראלי, אסור לפספס.
בחיים למדתי לא לשבור את הראש ואת הלב בעניין שאיני יכול לשנות או להשפיע עליו. וזה המקרה. מה אנחנו אזרחי המדינה יכולים לעשות בין האריות והשועלים המסתובבים באו"מ, באיחוד האירופאי או ארצות הברית ורוסיה?! כלום.
מצד שני אסור לנו לפספס את ההזדמנות לעשות את המעט שתלוי רק בנו. אנחנו יכולים להצטייד בערכות מגן (הצטיידתם?!), אנחנו יכולים לנקות את המקלט (ניקיתם?!), אנחנו יכולים גם לקנות מספר מוצרי מזון יבשים עם תפוגת תוקף הכי מאוחרת ומים מינראליים (קניתם?!).
הנה שלושה דברים שתלויים בנו ורק בנו במאת האחוזים.
כן, והכי חשוב להתפלל מעומק הלב והנשמה שאבא שבשמיים יגן וישמור עלינו כמו שהוא עושה מאז אברהם, יצחק ויעקב אבותינו.
זהו, עכשיו אנחנו מוכנים לגמרי.
40 שנה?! אתמול
כן, המלחמה ההיא מלחמת יום כיפור. לא תקראו כאן סקופים וסיפורי גבורה. רציתי רק לומר מה צריך לעשות כדי שבעתיד לא יהיו 'סקופים' ו'סיפורי גבורה'.
מלחמה, כל מלחמה, היא מלחמה אחת יותר מידי. כבני העם היהודי שהשלום הוא שם אלוקינו ואל השלום אנחנו שואפים מיום צאתנו מרחם אימותיו, ממש לא צריך להתרגש מגניבת המותג על ידי עמים אחרים שחוץ מלהביא למלחמות לעולם ולשמר אותן, הם ממש לא מזכירים שלום, לא עכשיו ולא אחר-כך.
עם ישראל העמיד מנהיגים ונביאים שהשלום היה חזונם ותוכניותיהם בהנהגה. אותם מנהיגים ונביאים, נאלצו מתוקף הנסיבות להפוך למצביאים ולהגן על עם ישראל כאנשי שלום הנלחמים על השלום והביטחון. זאת לא המצאה של המאה שלנו, ממש לא המצאנו את גלגל-השלום.
…מלחמת יום כיפור, המלחמה המשפיעה ביותר על עם ישראל ומדינת ישראל, אחרי מלחמת השחרור, פרצה בגלל שמנהיגינו באותם ימים ובראשם ה'אליל' משה דיין, חשבו מלחמה, לא עשו שלום, ובסופו של דבר הופתעו במלחמה שאיימה בפעם הראשונה מאז 48' על עצם קיומה של ישראל כמדינה ריבונית-יהודית.
כמי שהיה נער במלחמת ששת הימים (כיתה ח') וחייל מן השורה במלחמת יום כיפור, אני זוכר את היהירות וזחיחות הדעת שהשתלטה על עם ישראל, החל מהאדם הפשוט ברחוב וכלה במנהיגים הפוליטיים. ההנהגה הפוליטית בששת הימים התחלפה חוץ ממשה דיין ה'אליל' שהיה שר הביטחון בשתי המלחמות.
על ערכיו ומוסריותו, לא נדבר כאן, רק נאמר שאילו בית המשפט היה שופט את דיין היום על מעשיו, היה מבלה שנים לא מעטות בכלא.
ההוויה היהודית אינה יכולה ואינה צריכה לאמץ אל ליבה מנהיגים שמידת הענווה והצניעות אינם חלק מרכזי בהוויית חייהם והתנהגותם. משה, שאול ודוד מלך ישראל, לא הוכתרו לנביא הנביאים ומלך ישראל, אלא ובגלל הענווה והצניעות שהייתה בהם. שתי התכונות הללו, שהן אחת למעשה, הן הפלטפורמה לכל תפקיד והנהגה.
ולכן, מלחמת יום כיפור היא קו פרשת המים שלנו כיהודים וכישראלים. חטא היוהרה נחטא במלחמת ששת הימים והעונש ניתן במלחמת יום כיפור. בסך הכל שש שנים מפרידות בין שני האירועים הללו, כלום מבחינת הזמן. כדי להבין כמה מעט זמן עבר בין שתי המלחמות, תסתכלו לאחור, לאירוע מלפני שש שנים ותבינו.
40 שנה זה כלום, זה אתמול. אבל, אם נשכיל ללמוד חלק מהלקחים, ובראשם צניעות וענווה, קודם כל של המנהיגים, אז נבין טוב יותר שכל מלחמה יכולה להיות מיותרת בדרך לשלום, ומצד שני כל מלחמה תהיה הכרחית כדי להישמר כעם ולשמור על ביטחונם של אזרחי ישראל, עד שיבוא השלום, השלום אליו התכוונו נביאי ישראל…
בנימה אישית
ראשית אומר לכולם, וללא יוצא מן הכלל, גמר חתימה טובה, לכם ולבני משפחותיכם.
לשֵם שמיים
הויכוחים האין סופיים במערכת הבחירות באשר לכוונותיו/ציפיותיו/תפילותיו/ורצונותיו של כל מועמד, מתמודד או תומך על תנאי, במועמד כזה או אחר, על כך שהכל לשם שמים והכל רק לטובת קריית שמונה, אומר שלהגיד את זה, זה יותר מפשוט. איבר שאין בו עצם, לשונו של האדם, תוכל להתגלגל, להתקפל, לחזור בה ולומר דבר והיפוכו, באותו זמן. זאת ממש לא חוכמה.
המבחן הוא במעשה ובמידת ההקרבה האישית לטובת מימוש האמירה ש"הכל לטובת קריית שמונה".
היינו ביותר מסרט בו מועמדים/תומכים לא רצו לעצמם דבר, וקיבלו מעל ומעבר. שמות, לא אזכיר כאן מתוך תקווה שיש עוד כמה קוראים שזיכרונם לא בגד בהם והם יכולים להצביע על יותר מאחד כזה.
הבעיה עם האנשים הללו ש'לא רוצים דבר לעצמם', שהם הראשונים לגזור את הקופון, אם המועמד שלהם הצליח, וגם הראשונים לברוח ולומר 'אתם רואים, לא רצינו דבר לעצמנו'.
הגיבור ומשלמי חשבון הדמים
מעבר לים המסמכים, הסרטים והעדויות על מלחמת יום כיפור, נותרו שני דברים אצלי: הגיבור שלי היה ונותר הרמטכ"ל רב אלוף דוד, דדו אלעזר, שהוקרב על ידי הפוליטיקאים לעולה, ובעיקר על ידי שר הביטחון אז משה דיין, והדבר השני, שהוא בעצם הראשון, האימהות והאבות השכולים, הילדים היתומים והחללים עצמם.
כל היתר, היה פרומו לצרות ולמלחמות שבאו עלינו אחרי מלחמת יום כיפור…
בתקווה לימים טובים
שנה טובה וגמר חתימה טובה
הרצל בן אשר
