לכבוד יום המשפחה, מה שהיה פעם 'יום האֵם', הפכתי מספר עמודים ב'חדשות הגליל' והגעתי אל יוסי פרטוק, מי שמקפיד בכל תנאי מזג אוויר להביא את דעתו לידי ביטוי. יוסי ורעייתו ג'יזל נשואים כבר שישים ולשוש וחצי שנים באושר, זוגיות אשר עמדה ועומדת במבחני החיים הלא פשוטים במדינת ישראל 2021, בהצלחה.
לזוג פרטוק, מוותיקי העיר הקימו משפחה לתפארת, ובניו יונה יו"ר ההסתדרות בגליל ובגולן, אפי מפקד בכיר במשטרת ישראל והלל שהיה דובר משטרת ישראל מביאים נחת, נכדים ואושר.
היום, כאשר ווירוס אחד שיבש סדרי עולם וכפה שינויים באורחות חיינו, הביא להתכנסות פנימה לתוך המשפחה, אנחנו חוזרים להעריך ערכי משפחה בסיסיים, ישנים וטובים שׁשׂרדו את שיני הזמן.
שלום יוסי, ספר על ילדותך בטוניס על ההורים, המשפחה והחברים.
יוסי פרטוק: "נולדתי במדינת טוניס בעיר נמל ספאקס SFAX עיר שניה בגודלה, הייתה לי ילדות רגילה לחלוטין. למדתי בבית ספר יסודי ממלכתי בשפה הצרפתית, ולאחר מכן בבית ספר תיכון המיועד למהנדסים שקראו לו "קולג' טכניק דה ספקס" ומשם יצאתי לעבודה כדי לעזור לפרנסת המשפחה. המשכתי את לימודי כאוטודידקט כמעט בכול התחומים כולל מתמטיקה ואפילו מוזיקה סולפג' ונגינה באקורדיון וסיימתי עם תעודת בגרות בצרפתית. גם עברית לא למדתי בצורה מסודרת אלא מכול הבא ליד. בעבודה, התמחיתי עוד בחו"ל כמעט בכול תחומי המתכת והפכתי למנהל עבודה בגיל שאחרים מסיימים בית ספר. למעשה הוקפצתי כיתות ביסודי ובתיכון למה? אני לא יודע!".
יוסי הוא מה שנקרא 'עותק יחידי', אינדיבידואלי בחשיבַתו ודעותיו. המון ניגודים אפשר למצוא בו, כמו היחס לדת. הוא מאמין בתום ובתמימות בבורא עולם, אך מורד ואינו מקבל אמירות ופסיקות של רבנים, אם אינם 'הגיוניים' בעיניו.
יוסי דוגל ב'חיה ותן לחיות' שבימים אלה יש להם משמעות מרחיקת לכת. האיש עצמאי ופורץ דרך, כמו שנהג בעזיבתו את טוניס ועלייתו ארצה.
- באיזה גיל עזבת את טוניס ואיך עלית לארץ?
פרטוק: "העלייה לארץ הייתה מקרית. כי הכוונה הייתה לנסוע לעיר טרואה שבצרפת להשלים את לימודי הייתי אז בן 19 שנים. קיבלתי סטיפנדיה (מלגה) מטעם בית הספר. אבל כשהגעתי למרסיי, פגשי אדם בשם רימוני פעיל עליה שהכרתי עוד בעיר מולדתי שהצליח לשכנע אותי לעלות ארצה ומצאתי את עצמי באנייה "נגבה"".
- כיצד נקלטת בארץ והיכן התגוררת?
פרטוק: "הגעתי לאחותי הנשואה בזיכרון יעקב, הורי ואחי הפתיעו אותי שהגיעו חודש ימים אחרי. ומשם למעברת קריית שמונה, או אם תרצו עיר המערב הפרוע…
התחלתי לעבוד במחלקת המים ומצאתי את עצמי אחראי על המחלקה בהצלחה רבה יחד עם עוד אדם אחר בשם לאון אזולאי ז"ל כחודש ימים.
הקליטה לא הייתה קלה כלל ועיקר ותוסיפו על כך אי ידיעת השפה, מזל שהמקצוע כיפר על כך. גרתי אז בצריף אזבסט יחד עם הוריי, וכשהם עברו לצפת עקב עבודתו של אבי. התגוררתי עם רעיתי שהכרתי עוד בחוץ לארץ והתחתנו לפני עזיבתם. הייתי בן 20 ורעייתי בת 19".
הייתי תלמידו של יוסי בכיתה ט'3, לאחר שסירבתי ללמוד ב'בוייר' בירושלים, והגעתי אחרי שהשנה התחילה. אני זוכר את יוסי מ'דנציגר' כמורה למסגרות וטכנולוגיה, איש בעל עקרונות, לא מסתחבק יתר על מידה על התלמידים, על אף שהיחס היה מכבד. אני זוכר שההפכים ביוסי היו קיצוניים, מחד, המון סבלנות ומאידך, פתיל קצר והתגובה בהתאם. אולם, מעל הכל היה מורה-מחנך בחסד, מהאסכולה הישנה, זו שמושתתת על כבוד הדדי ודיסטנס.
- היית אחד מהמורים הראשונים למסגרות, כאשר היה עוד כבוד להיות מורה מקצועי. ספר על חוויות מאותה תקופה.
פרטוק: "הקליטה בהוראה אף היא שונה מהדרך הרגילה. פנה אלי מנהל המחלקה לחינוך אם אני מעוניין ללמד ריתוך בתיכון מעלות של אז (דנציגר של היום). שלח אותי למשרד החינוך בחיפה עברתי מבחנים שונים בשיטת ה'מבחנים אמריקאים' והתנאי שלי היה, מה שאני לא מבין אני אענה בצרפתית. למזלי לא נזקקתי לזה. מיד עם כניסתי לבית הספר הקמתי מחלקה לריתוך חשמלי ואוטוגני לתפארת ומשם לימדתי מסגרות וכל מקצועות המתכת כולל טכנולוגיה שרטות ושאר מקצועות המגמה, ובהמשך כמובן הייתי מחנך כיתות ומרכז המגמה. כל מורה חדש באזור הצפון היה חייב לעבור דרכי כדי להתקבל להוראה. אגב, אני פיתחתי את המגמה של "מסגרות מבנים צנרת ומתקני תברואה" שרצה בכל הארץ עד אילת! ותכניות לימודים אחרות "שנגנבו" ממני במיוחד בתחום המעשי. כששאלתי את המפקח, אם כבר לקחת ממני את התוכניות, מדוע השם שלי לא מופיע בהן? התשובה שלו הייתה "כולם ילדים שלנו. יהודים? לא!"".
יוסי וכך גם רעייתו ג'יזל, אינם מאלה החושׂפים את חייהם הפרטיים לעיני כל, בכל זאת החינוך השמרני והמכבד הכשיר אותם לכך. החשׂיפה היתרה של היום ממש זרה להם כי יש עדיין תחומים שהצנעה יפה להם.
- פעם הזוגיות והמשפחה היו מעל הכל, מה שלא קורה היום. מה יש לך לספר ממרומי ניסיונך על הזוגיות שלך ושל רעייתך ג'יזל?
פרטוק: "הזוגיות שלנו ברוך השם היא זוגיות למופת ואני מאחל לכל הזוגות אהבה שכזאת! רעייתי היא 'אשת חיל מי ימצא'. יש לנו ילדים נכדים ונינים הלוואי על כל ישראל ישתבח השם לעד! ומה שאנחנו מבקשים ממנו זה בריאות לכל המשפחה מגדול ועד קטן, אמן כן יהיה רצון".
לעומתו, ג'יזל מפרטת מעט יותר.
ג'יזל איך הכרת את יוסי?
ג'יזל: "הכרנו במהלך פעילות במועדון של הנוער הציוני בספאקס. לא היה משהו מיוחד, היינו בחבורה אחת. אחרי שעלינו לארץ נפגשנו בקריית שמונה ושם היה הקליק".
ג'יזל היא מהאימהות שעשתה קרירה בממלכה הפרטית והכי אישית, הבית. בארמון הזה היא המלכה, האימא, האישה והרעייה. לא מוותרת על שום תואר.
- איך זה היה לגדל את המשפחה?
ג'יזל: "לפני שהתחתנו עבדתי ברשות החולה, אבל מאז הנישואין כל מרצי והשקעתי היו בבית לילדים ולבעלי היקר. בזכות החיים המשותפים עם יוסי, שמרנו על הקן המשפחתי, והתמודדנו עם כל האתגרים במהלך השנים".
- ולסיום ג'יזל. מה היית מייעצת לזוגות הצעירים?
ג'יזל: "קודם כל לכבד אחד את השנייה ולהתייחס לבן הזוג כמו שהייתם רוצים שיתייחסו אליכם.
דבר שני חשוב בנישואים זה לדעת לוותר ולא לצאת למלחמה על כל דבר. אם עושים את הדברים האלה, מובטח שגם אם חלילה יהיו בעיות, אפשר יהיה לפתור אותם בטוב. זה כל הסוד על רגל אחת".
מתחבר לכל מילה. נכון, הפמיניסטיות, במיוחד הרדיקליות, לא יֹאהבו את הקטע האחרון, אבל אפשר להירגע כי במבחן השנים הגישה של ג'יזל לחיים האמיתיים הוכיחה ומוכיחה את עצמה.
נקווה שבשנה נהיה אחרי הקורונה ונארח כאן את אחד הזוגות שקראה את דבריהם של יוסי וג'יזל פרטוק. יהיה מעניין, בעז"ה ובלי נדר.
חג משפחה, ואימא, והילדים שמח.
