רשת הכבישים הפנימיים בקריית שמונה נסללה בשנות החמישים והשישים ומאז לא שופרה, להוציא עבודות תיקון וריבוד. הבעיה העיקרית היא שהכבישים מתאימים לנפח התנועה של הימים ההם ואפילו לגודל המכוניות (קטנות יחסית בממדיהן). בשנים האחרונות גדל מספרם של כלי הרכב הנעים ברחובותיה של העיר ואין כמעט שכונה וותיקה שאין בה בעיות תחבורה. מי שנוסע ברחובות הללו בהם: רש"י, רמב"ם, אחד העם, דוד שמעוני, הנשיא ורחוב טרומפלדור מכיר את התופעה. אם התמזל מזלו ואנשים החנו את רכבם רק בצד אחד של הכביש והותירו את רוחב הכביש פנוי, תוכלנה שתי מכוניות קטנות לחלוף זו על פניה של זו ללא סכנה. אולם, מה קורה כאשר שתי מכוניות נסועות זו מול זו והאחת גדולה? או מה קורה כאשר מכונית בודדת נוסעת במהירות גבוהה שאינה תואמת את תנאי הדרך, בלשון החוק?
תושבי הרחוב חווים בתקופה האחרונה פחד וחוסר ביטחון לצאת לכביש בגלל שתי הסיבות הללו וסיבות נוספות.
גולן מועלם, תושב הרחוב: "פחד אימים לצאת לכביש. בכלל, אין מה לדבר על הילדים. אנחנו נאלצים להשגיח עליהם בשבע עיניים שלא יצאו לכביש כי יש נהגים הנוסעים במהירות מופרזת ומסכנים את כל מי שנמצא בכביש. לפני שבוע קרתה תאונה בה נפגעו שתי מכוניות ובאורח נס לא היו נפגעים. התושבים ברחוב זועמים ומבקשים מהעירייה להציב במקום 'פסי האטה'. הנהגים בעיר לא מבינים שפה אחרת, וחבל לחכות שיקרה אסון", אומר גולן.
האמת היא שבקריית שמונה התרגלנו לפתור בעיות בנוסח חלם. לצד הפגיעה באיכות החיים בתחומי התרבות והפנאי, נדרשים התושבים לפיתרון הלא חכם של 'פסי האטה' בכבישים במקום שהכבישים יורחבו ויותאמו לנפח התנועה העכשווי. וכמו שסיפרנו בעבר, במקום לבנות בית חולים מתחת הגשר השבור, שיתקנו אותו.
גולן אומר שאם העירייה לא תפתור את הבעיה ולא תדאג להציב 'פסי הרעדה', התושבים יתארגנו ויצאו למאבק. "אנחנו רק מקווים שלא יהיה מאוחר ושלאסון לא יקדים את פיתרון הבעיה". גם אנחנו מקווים ואפילו מתפללים.
