מכירים את המימרה "יצא המרצע מהשׂק"?. אז קבלו עדכון. יצא הפיל מהמגירה.
אני לא מאמין שממש באולם הזה אני צופה במה שקורה כאילו ומדובר בסרט. פשוט לא מאמין.
…האם מישהו, חוץ מחבורת הציידים בפוליטיקה, במשטרה ובעיקר בתקשורת חושב או מאמין שכבר לא מדובר בעניין משפטי? ערכי? מוסרי?, אלא ברדיפה חסרת מעצורים אחר בנימין נתניהו ראש הממשלה בשל סיבות פוליטיות, ובראשם הרצון האובססיבי להביא להדחתו/החלפתו בשל סיבות פוליטיות. כן, סיבות פוליטיות, בלבד!
העובדה שמישהו עוטה על עצמו תואר כזה או אחר, בעל מקצוע חופשי כזה או אחר, אינה מקנה לו שום קדימות מוסרית-ערכית בשפיטה של אחר. נקודה.
למדנו להכיר ש'על ראש הגנב בוער הכובע' זו לא רק מימרה, אלה סיפורי חיים של לא מעט כאלה שהצביעו על כל העולם ואחותו כמושחתים/גנבים ורוצחיו של ארלוזורוב…
מי חי בהוויה הישראלית, במיוחד לאלה שהיו תמימים עד שנוכחו לדעת שבמלחמת יום כיפור היחידי שלא היה אשם היה הרמטכ"ל דוד אלעזר דדו, ששילם בראשו. ובמיוחד כאשר נחשפים פרוטוקולים מלפני עשרות שנים, ואז לפתע אתה מגלה. הרשעים של אז, צדיקים היו למעשה. הצדיקים של אז, רשעים היו למעשה ואלה שאמרו עליהם שהם שקרנים, דוברי אמת היו…
…רגע, רגע. איני טוען שזו התמונה אחת לאחת לכל מה שקורה היום. אולם, אחרי חודשים ושנים כה רבים של חיפוש, חיטוט, 'חקירות', בדיקות ומה לא, עדיין מדברים על עשן של סיגרים, שמפנייה ורודה וסיפורי אלף לילה ולילה, במקום להביא כתב אישום מסודר ומגובה בראיות ומסמכים תחת הכותרת "מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו".
הבעיה המרכזית בסאגת המרדף אחרי ראש הממשלה זה לא אם הוא קיבל סגרים ממילצ'ן, אלא השאלה 'האם כדי להוכיח שקבלת סיגרים מהגביר של המדינה דורשת חמש שנים של מצוד, הוצאת עשרות מיליוני שקלים ובסופו של יום לעמוד בצורה פאתטית מול המציאות הגועשת ורוחשת היום, בלי בדל של כתב אישום.
ככל שנמשכת סאגת ה-1000, ה-2000, ה-3000 והנוסע השמיני, כך האמון בראש הממשלה עולה והקבס מהאחרים גם הוא עולה.
ובשולי הדברים. בשנים האחרונות יש מעין טרנד של צדקנים. יותר ויותר בעלי עמדה, דעה ואינטרסים תופסים לעצמם את כס השיפוט ומחלקים ליריביהם תארים מפוקפקים ובהם "מושחתים" "גזענים" ועוד.
הגיע הזמן להבהיר. לא עיתונאים, ולא פוליטיקאים, ולא פרשנים ולא טוקבקיסטים יקבעו מהן הנורמות שעל פיהן צריך לנהוג.
הגיע הזמן שהמסע המכוער והרדיפה האובססיבית, משמאל ומימין, תפסק. תחדל, וכל אחד יעשה הבחירות שלו.
ערוץ 20, ערוץ אחר
לא אשכח כיצד הייתי מתעצבן כאשר הייתי שולח תגובה לעיתון יומי (לא חשוב איזה) והעורך היה מקצץ ומקצץ ומקצץ את דבריי, ובסוף היה מכניס שורה-שתיים ושלמעשה …מצדיקות את מה שביקרתי…
…מאז זכיתי לכתוב את דעותיי ב'מעריב' המיתולוגי וברוך השם לערוך את "חדשות הגליל", וכמובן להביא תגובות ככתבן וכלשונן, תשאלו את מי שהגיב.
זו הייתה הקדמה לאופן בו נאחזים אנשי האתמול של התקשורת בקרנות ערוצי הטלוויזיה ערוץ 2 ו-10 במלחמתם נגד ערוץ 20.
אין כאן לא מלחמה על חופש הביטוי, ולא על חופש הבעת הדעה, יש רצון ליירט את ערוץ הטלוויזיה אשר לו סדר יום שונה משל כל השאר. הוא בעל אוריינטציה יהודית, דמוקרטית ופטריוטית, במובן החיובי של המילה.
יש מספר שיטות לפגוע במתחרה שלך בתקשורת. ראשית, להגחיך ולגמד אותך. זה לא עבד. אז עוברים לכיס. אקדים ואומר. אם ערוץ 20 עבר על חוקי השידור, שיפעילו נגדו את הסנקציות הקבועות בחוק (קנס כספי). אבל מה הם דורשים? לסגור את הערוץ… פשוט לא ייאמן. אותן שיטות עם אנשים אחרים.
ערוץ 20 חייב, פשוט חייב להמשיך ולשדר, ולוּ בשל הסיבה בה משתמשת התקשורת השמאלנית 'רב ערוציות', כי בלי ערוץ 20, נמשיך לקבל ערוץ אחד במספר תחנות.
מילה טובה לשרה מירי רגב
מבלי להיכנס לניתוח אישיותה של השרה מירי רגב, צריך לומר לה תודה. השבוע סיימנו את חופשת הקיץ והיקף ההופעות ואירועי התרבות שהנפיקה השרה רגב, ראוי לכל מחמאה.
נזכיר. בעבר הלא רחוק, שׂרות התרבות מכרו הרבה מילים ומשפטים גבוהים לתושבי הפריפריה, ממש המון. אבל, את הכסף, הנתחים השמנים והראויים של תקציבי התרבות ניתבו באלגנטיות למוסדות כאלה ואחרים, אשר אינם שוכנים בפריפריה, ומעטים מהתושבים צורכים אותם.
אני לא מתכוון להתווכח על טעם תרבותי והגדרות, ממש לא.
הפעם רציתי ללכת מן הסוף להתחלה. לגלגל את הסרט מהרגע שהמסך ירד, אחורנית אל ההחלטות, הדינמיקה ב'דחיפת' מוצרי תרבות לפריפריה. במבחן הזה מקבלת שרת התרבות מירי רגב את הציון 100. לא פחות.
מחמם את הלב
תסתכלו על התמונה ותאמרו. הייתם מאמינים לפני מספר שנים שתמונה כזו אפשרית? באופן אישי ובלי הצהרות, אני שמח ומקבל את התמונה הטבעית הזאת.
שרת משפטים, איילת שקד פוליטיקאית, נשיאת בית המשפט העליון הפורשת מרים נאור ונשיאה שהייתה זמרת אסתר חיות. כמה יפה כשזה קורה באופן טבעי. כל הכבוד לשלוש.
