מה משאיר אדם בחייו? ירושה, זיכרונות, תמונות, משפטים חכמים והיסטוריה. תוך 100 שנה הוא ישכח כנראה לחלוטין. צדיקים ואנשי רוח ביהדות משאירים לא רק ספרים, אלא דרך, מסלול ואור שבוהק למשך אלפי שנים. ולהבדיל מאחרים, האור רק מתגבר ככל שהזמן עובר. כאלה היו הרשב"י ורבי מאיר שהשבוע ציינו את פטירתם
אחרי שמסתיימים חייו של האדם נשארים ממנו זיכרונות, ירושה ותמונות. יש כאלה שמשאירים בחיים עוד דברים כמו פטנטים, המצאות, שירים, ספרים וכו'.
אם אדם הספיק להמציא המצאה מטלטלת (האחים רייט, אלכסנדר גרהם בל וכו'), מלבד כבוד למספר שנים, לא ישאר מעבר לכך, שכן הטכנולוגיה כבר תבסס על ההמצאה שלו, תשפר אותה עד שתעלים כמעט לחלוטין את זכויות הראשונים. המקום בו יזכירו אותו בעיקר יהיה בשאלות טריוויה ובסיפורי מוזיאון. כאמור, חוץ מזכויות יוצרים ברמת הכבוד, אין באמת מה להפיק מאותם המצאות.
יש כאלה שעשו כמה דברים נפלאים בחיים, אך לא באמת משאירים לבאים בתור אפשרות להתפעל או ליהנות בפועל, מתוקף חוק ההתיישנות. כך למשל תוכלו לראות היכלי תרבות ברחבי הארץ הנקראים ע"ש אנשים שעשו לביתם ולקהילה, אך שום דבר לא נשאר מהם, אחרי דור או שניים.
זו המציאות, וזה דרכו של עולם.
כל תחומי החיים, לא באמת דומים לעולם התורה בה החוקים שונים לחלוטין.
להבדיל, צדיקים ואנשי רוח בעולם היהדות הטביעו חותם והופכים יותר ויותר רלוונטיים ככל שעובר הזמן. הספרים שלהם הופכים לרבי מכר, לא רק בישיבות אלא גם בבתים, הם מקבלים פרשנות מודרנית, ואפילו הלכות נשענות על דבריהם שנכתבו לפני מאות ואלפי שנים.
בנוסף, ילדים גדלים על סיפורי מעשיות של אותם צדיקים, ומהווים דוגמא אישית למיליוני בני אדם.
במציאות אנחנו רואים איך גיבורים כמו סטיב ג'ובס למשל מקבלים מקום של כבוד בסרט שכבר ישכח בעוד מספר שנים, אך מעבר לכך, הם לא באמת יחדשו משהו או יתרמו לעתיד בעוד 100 שנים (בכל מקרה, אין לזלזל בתרומה שלהם בתקופה שחיו). אצל הצדיקים, תרומתם הגדולה באה לידי ביטוי דווקא אחרי מותם. ידוע למשל, שרבי נחמן סבל מרדיפות ומכאלה שרצו לשרוף את ספריו. כבר אז אמר שהספרים שלו לא מתאימים לאותו דור, אלא לדור שיבוא בעוד 200-300 שנים ויהיה זקוק אליהם כדי להתעורר ולהתקרב ע"י החסידות (מכירים את הדור הזה? 🙂 ).
רבי מאיר ורבי שמעון
השבוע ציינו שני גדולי עולם שנפטרו לפני קצת פחות מ-2000 שנים, רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס. שניהם היו תלמידיו של רבי עקיבא (שניהם מהחמישה ששרדו את המגיפה), שניהם קבורים בצפון (מירון וטבריה). כמעט 2000 שנים חלפו מאז לכתם, אך גדולתם רק עולה עם השנים. אל קבריהם מגיעים מידי שנה מעל מיליון אנשים, ועושים שם סעודות, חלקה, תפילות וכו', דבריהם נלמדים בכל העולם, בכל זמן נתון והשפעתם לא נעלמת.
ספר הזוהר שנכתב ע"י רבי שמעון הוא סוד שמרעיש עולמות (תחתונים ועליונים), וגם היום, במיוחד בדורות האחרונים לומדים אותו יותר ויותר.
ציונו של רבי מאיר בעל הנס הוא אחד האתרים הקדושים ביותר בעולם היהודי, הוא טמון בטבריה לימין הדרך ביציאה הדרומית של טבריה, בדרך לצמח, מול חמי טבריה (יש אומרים: שהוא נשבע שלא יישב עד שיבוא משיח צדקינו וביקש שיקברו אותו עומד) ואלפים פוקדים את קברו בכל שנה ושנה בליל י"ד באייר, שהוא פסח שני. רבי מאיר קיבל את הכינוי "בעל נס" בגלל סיפורי ניסים שקרו לו בימים ההם. בזמן הזה אנחנו משתמשים במשפט "אלקא דמאיר ענני" לקבלת ישועה ועזרה.
על קבר הרשב"י המירון מיותר להרחיב
"ספר הזוהר" מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי שייסדו ותלמידיו סיימוהו שישים שנה לאחר מותו, ספר זה נגנז מן העולם במשך אלף שנים, וסמוך לזמן הרמב"ן (רבי משה בן נחמן גרונדי, מגדולי הפוסקים, המפרשים והמקובלים הספרדים חי לפני 635 שנה) נתגלה לעולם בצורה אקראית ומופלאה, ספר הזוהר הוא כולו סודות ועמקות נפלאה בתורתנו הקדושה על פי תורת הסוד. הזוהר כולל: מדרש הנעלם, סתרי תורה, ספרא דצניעותא, אדרא רבה ואדרא זוטא רעיא מהימנא ועוד.
פרקים מהאבות
לכבוד יום ההילולה וקריאת פרקי אבות, הבאנו לכם משנה ופירוש של שני התנאים
רבי מאיר אומר: הווי ממעט בעסק ועסוק בתורה. תמעט בעסקיך ובמלאכתך ויהיה עיקר עסקך בתורה.
והווי שפל רוח בפני כל אדם. ללמוד אפילו ממי שהוא קטן ממך בחכמה.
ואם בטלת מן התורה. אם בטלת מן התורה מחמת עסקיך,
יש לך בטלים הרבה כנגדך. ישנם הרבה דברים נוספים שיגרמו לך להיבטל מלימודיך.
ואם עמלת בתורה. אם עשית את תורתך עיקר ומלאכתך עראי,
יש לו. ל-הקדוש ברוך הוא, שכר הרבה ליתן לך. שהקדוש ברוך הוא בעצמו ישלם לך שכרך ולא על ידי שליח, ובזה יתירה מידה טובה על מידת פורענות.
רבי שמעון אומר: שלשה – אנשים שישבו, ואכלו על שולחן אחד, ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים – כלומר, כאילו אכלו מתקרובת של עבודה זרה, שכתוב עליה:
"ויצמדו לבעל פעור, ויאכלו זבחי מתים" (תהלים קו, כח)
שנאמר: "כי כל שלחנות מלאו קיא צואה" – ישעיהו הנביא קרא לתקרובת עבודה זרה "קיא וצואה", ואמר, שכאילו כל השולחנות מלאים תועבה זו,
"בלי מקום" – מפני שאוכלים ושותים ואין מזכירים שמו של המקום ברוך הוא, כלומר, שאין מדברים דברי תורה.
אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד, ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא – נחשב להם כאילו השולחן הוא מזבח, והקריבו עליו קרבנות, והאוכלים הם ככוהנים הזוכים משולחן גבוה.
שנאמר: "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' " – פסוק זה מדבר במזבח וקראו שולחן, מכאן למדים שיש שולחן שהוא כמו מזבח, ואיזהו? זה השולחן שאמרו עליו דברי תורה (המאירי).