חודש אלול כבר כאן. "חודש הסליחות" הוא מכונה, ובפועל זה אומר שהמוני יהודים קוראים את הסליחות מדי לילה בחצות (או מדי יום לפנות בוקר), ובעיקר מבטיחים לעצמם ולאלוקים להשתפר, להשתנות, להיות אנשים טובים יותר. אומרים שבחודש זה "המלך בשדה", כלומר הקב"ה יוצא לקראתנו על מנת לתת לנו צ'אנס להשתנות. העניין מעודד מאוד, ואף מרגש, אבל לצדו עולה שאלה מתבקשת: אם אלול הוא חודש הרחמים והסליחות, מה זה אומר על שאר החודשים בלוח השנה העברי? האם אי אפשר לחזור בתשובה בחודשים אחרים?
יהודי יכול לחזור בתשובה בכל זמן שהוא במהלך השנה בכל גיל. אין גיל מסוים שבו אומרים לך שכבר בזבזת את מרבית חייך, ועכשיו זה מאוחר מדי. ה' מחכה שהאדם יחזור בתשובה גם כשהוא על ערש דווי, עד דכדוכה של נפש.
בחודש אלול ישנה אפשרות להגיע לתשובה יותר בקלות, מבחינה רוחנית. אדם נמצא לפני משפט. לפני שהשופט חורץ את הדין, יותר קל לשנות, להביא עורך דין, לשכנע וכו'. אמנם גם לאחר מכן אפשר להגיש ערעור, אבל אז אתה מערער על פסיקה קיימת, וזה יותר קשה. ביום כיפור נקבע גורלה של כל השנה הקרובה בכל הנושאים: בריאות, פרנסה, ואפילו כמה שמחה ואושר יהיו לנו במהלך השנה. כל הצרכים הפיזיים והנפשיים של האדם נסגרים ברגע הזה. כתוב 'קראו השם בהיותו קרוב'. ואכן, בזמן הזה, לפני המשפט, אלוקים מחכה לנו
אלוקים נתן לנו 40 ימי תשובה מכיוון שהוא לא רוצה מס שפתיים זמני ורגעי שבו נגיד 'סליחה סליחה, ניפגש בשנה הבאה'. לכן בתקופה הזו, אחרי 40 ימי תשובה, שזה פרק זמן לא מבוטל, התשובה הופכת להיות חלק מהאדם, והוא אכן עובר תהליך שינוי רוחני מהותי. הוא באמת לא רוצה לחזור על הטעויות של השנה האחרונה.
לכולנו יש עוונות, עברות, חטאים, איך שתקראו לזה. "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", כתב שלמה המלך בספר קהלת, ואין ספק שהוא צודק. החטאים של כולנו נעים בסקאלה רחבה מאוד: רצח, גניבה, לשון הרע, זלזול בזולת, גאווה וכן הלאה. השאלה היא איך מכפרים על אותם חטאים, אם בכלל?
הרב אלי עמר מארגון "הידברות מסביר "יש להגדיר מה זה חטא. יש בתורה מצוות אקטיביות – לשבת בסוכה, להניח תפילין וכו' ומצוות פאסיביות לא תרצח, לא תנאף וכו'. הרמב"ם כותב ב'הלכות תשובה' שיש גם עבירות שבמחשבה, אדם שמתגאה, אדם שחצן, אדם שמקנא וכן הלאה. אלה מידות רעות שהאדם צריך לרסן אותן, ולא להשלים איתן מתוך מחשבה ש'זה אני וככה אני'.
"עכשיו נגדיר מה זו תשובה. תהליך התשובה מחולק לכמה דרגות. ראשית כל, ישנה החרטה: אדם מתחרט ומבין שהוא עשה לא בסדר. אדם שלא מבין שיש צורך בשינוי ובשינוי כיוון, כלל לא תפס למעשה את תהליך התשובה. לכן הדבר הראשון הוא עזיבת החטא. מכאן ואילך, תלוי איזה סוג עבירה הוא עשה, וזה נקרא 'ארבעה חילוקי כפרה'. הדבר מופיע בתלמוד, במסכת יומא.
"אחרי שהאדם מתחרט בלב, הוא מתוודה בפיו, ומתחרט על מה שעשה באופן אקטיבי. השלב הבא הוא לעזוב את החטא. כלומר, אי אפשר שאדם יתחרט על הגניבה ויתוודה, אבל כבר יתכנן בראשו את הפריצה הבאה באותו ערב. זה לא עובד כך. האדם צריך להחליט שהוא עוזב את החטא באמת ובתמים, מתוך נקודת אמת ברורה בינו לבין אלוקים, ולקבל על עצמו שלא יחזור על אותם מעשים בעתיד. עד כאן דיברנו על המצוות האקטיביות בלבד.
"במצוות הפאסיביות המהלך אחר. זה למעשה השלב השני בחומרתו. במקרה כזה קודם כל צריך להתחרט, ולאחר מכן צריכים לחכות עד יום כיפור. היום הזה מסוגל לכפר על העבירות, כאמור 'כי ביום הזה יכפר עליכם'.
"השלב השלישי הוא עברות שהעונש עליהן הוא כרת וארבע מיתות בית דין. כאן צריכים להתחרט על העברה, לעזוב את החטא, ולאחר מכן צריכים לחכות עד יום הכיפורים. אבל מאחר ומדובר בחטא קשה יותר, צריכים גם ייסורים כדי למרק ולנקות את העוון.
"השלב הרביעי הוא עבירות של חילול השם. למשל אדם שמדבר על אלוקים באופן שלילי ובפומבי, או אדם דתי שרצח, זו כבר לא עבירה קטנה, אלא משהו הרבה יותר מקיף. כאן צריכים להתחרט, יש ייסורים, יש את יום הכיפורים, אבל עדיין העבירה מחכה בסטנד-ביי עד המוות. רק יום המוות מכפר על עבירה כזו".
אין משהו שמקל קצת על כל אלה?
"אכן כן. צריכים לדעת שהצדקה היא כתריס בפני הפורענות. כלומר, גם אם מגיעים לאדם ייסורים, בכוחה של הצדקה לבטל ולמתן זאת. דבר נוסף: יש דבר שאם אדם עושה, הוא חוסך את כל התהליך הארוך יותר, וזהו לימוד תורה. לתורה, כך כותב הרמב"ם ב'הלכות תשובה', יש כוח מעל הכל. היא יכולה לכפר על הכל ולהעביר על הכל. והבא להיטהר מסייעים בידו".
לא מספיק להתחרט
כאן עולה שאלה מעניינת: אם במהלך תהליך התשובה אדם קיבל על עצמו באמת ובתמים לא לבצע עברה מסוימת, ולמרות זאת נפל וביצע אותה, האם העברה כבר לא נסלחת בדיעבד? לרב יצחק גבאי יש תשובה על כך: "ברגע שאדם עושה תשובה, לגבי החטא הזה הוא מקבל דף חלק, בהנחה שבאותה שעה היה בטוח שלא יחזור על אותו חטא. אם נפל לאחר מכן, התשובה הקודמת עדיין קיימת ותקפה. אם הוא לא באמת התכוון לדבריו באותו שלב של תשובה, זה משהו אחר. אבל העניין הוא הכוונה עצמה בשלב החזרה בתשובה".
ומה לגבי אדם שחטא בעברה שלא תזדמן לו בהמשך חייו? הרי כך הוא לא יעבור את אותו ניסיון. יש הבדל בין עברה כזו לבין עברות שמזדמנות לאדם כל הזמן?
"הרמב"ם כותב שאם אדם קיבל על עצמו להפסיק את העבירות שלו, זה יפה, אבל זו עדיין לא נקראת תשובה שלמה, מכיוון שיתכן שהוא לא יחזור על אותה עבירה מחוסר אפשרות. למשל, אדם יצא עם גויה, ולאחר מכן חזר בתשובה וקיבל על עצמו שלא ליצור קשרים עם לא-יהודיות. הרמב"ם אומר שתשובה שלמה היא להגיע לאותה סיטואציה ולאותו ניסיון בדיוק, ולראות האם הוא יעמוד בניסיון הזה. רק זו תהיה הוכחה שהתשובה שלו הייתה באמת שלמה. למעשה זו דרגה נוספת בתשובה, 'תשובה שלמה' שבה יש הוכחה מעשית לכך שהאדם כבר לא נמצא באותו מקום".
אם מישהו מתחרט על מעשיו, אבל בתוך הלב יודע שהוא יחזור על אותם דבר, יש לחרטה הזו בכלל משמעות?
"משמעות, כן, אבל זו לא תשובה אמיתית. יפה שהוא נמצא בשלב החרטה, אבל עליו להמשיך לתשובה שלמה. בהדרגה ובתבונה, כמובן".
שנת הלימודים תשע"פ
שנת הלימודים החדשה, תש"פ תפתח בע"ה ביום ראשון הקרוב, ולקריית שמונה יש מה להציע. לימוד בשנות הילדות מכונה על ידי חז"ל 'גרסא דינקותא'. ילד ממוצע בד"כ אינו זוכר את סיפורי המקראה שלמד בילדותו, אבל הדרך לגשת לדף גמרא, הרגלי הלימוד, כללים בסיסיים, אלה דברים שבהחלט נחרטים, והם בסיס לכל הלימוד המתקדם יותר שיעשה בהמשך. למעשה, בתי הספר הממלכתיים-דתיים בקריית שמונה מעולים מעל כל ספק. המורים תורניים, רציניים ומקצועיים, אך המציאות מאפשרת גם לילדים שמגיעים מבתים שלא ממש שומרים מצוות להירשם, בין היתר בגלל קרבה פיזית בין בית הספר לבית או סתם כח האינרציה. אין כאן אמירה שלימוד מעורב הוא שלילי בהכרח, אך אם אדם מעדיף שתלמידי הכיתה של ילדיו יגיעו מבתים תורניים, ולא מכאלה שבילו בשבת בים, או חיים בפייסבוק וצורכים תכנים לא צנועים ולא ראויים, עליו לשקול בצורה עמוקה אפשרות אחרת.
פתחתם חדשות ושוב שמעתם על הנוער שהופך יותר ויותר קיצוני? אלכוהול, סמים, אלימות, שיימינג ומתירנות מינית, הם רק חלק מהסימפטומים של הדור הזה. גם בתלמוד תורה 'חפץ חיים' וגם בבית ספר 'עוזיאל' קיים מסלול של תלמוד תורה. שם המורים לא חברים של הילדים בפייסבוק (כי לשני הצדדים פשוט אין חשבון פייסבוק). המטרה היא שדמויות נערצות ונשגבות יהיו גדולי ישראל ולא גדולי הכדורגל, או יוטיוברים. שם העדינות שולטת, והתום נשמר במלוא יופיו. בוודאי שלא כל הילדים מושלמים, אבל הרוח, האנרגיה והשמחה, הם דברים שלא רואים במקום אחר.
ללימוד התורני יתרון בפיתוח כישורי חשיבה כלליים, שכן התלמיד מתעמק בשיטתיות בסוגיות התלמודיות, ובונה לעצמו הרגלי ביקורת בטקסטים מתוך הפעלה של אסטרטגיות לוגיות המעניקות לו כישורים שהוא יכול להשתמש בהם גם בתחומים אחרים.
אצל התלמיד התורני המצוי הלומד גמרא, ידע חשוב ביותר הוא החשיבה הנכונה לחיים: פיתוח לוגיקה חדה כתער, ביקורת, יצירתיות, משפט, חינוך, הבעה, פסיכולוגיה, זוגיות, הנהגות בריאות, דרכי מסחר ואפילו סוציולוגיה. המתמחה בהלכה צריך אף להבין בעומק את יסודות החשמל, מכניקה, כלכלה, בנקאות ועוד.
ולגבי מקצועות הקודש, אין ספק שבכל אוניברסיטה, כל אברך ממוצע היה יכול להיות שם המרצה הכי בכיר בכל אחת מהמחלקות העוסקות בלימודי הקודש: תלמוד, תנ"ך, פילוסופיה יהודית, תיאולוגיה, משפט עברי, ולפעמים גם היסטוריה יהודית, עברית, ביבליוגרפיה, ספרנות ועוד.
בנוסף לכך, הילד בתלמוד תורה נוהג בדרך כלל לקרוא גם ספרי טבע, ומכיר את העולם לא פחות טוב מהאדם הממוצע בחברה הכללית. רק שכל לימודיו מכוונים למהות הטבע, ולא רק לטבע החיצוני. הילד משתאה לא רק מהחכמה והעוצמה שבחוקיות הבריאה, אלא בעיקר מהחסד הפנטסטי שמרעיף בורא העולם על בניו אהוביו.
במציאות של היום קשה מאוד להישאר דתי כשהמציאות טופחת לך בפנים בכל רגע. קשה מאוד לתת לילד טאבלט, מחשב וסרטים ולומר לו באותה נשימה 'עצור הכל, עכשיו הגיע הזמן ללמוד גמרא'. גמרא זה כתב שחור לבן, עם פירושי רש"י בצד, לא הכי קל ובטח לא הכי מפתה כשיש לך את העולם הצבעוני שבחוץ. לכן כדי להשיג את אהבת התורה במלוא מובן המילה יש להשקיע את מלוא כובד המשקל במסלול הנכון. התורה איננה מקבץ של הלכות וסיפורי תנ"ך, אלא דרך חיים אמיתית, דרך מחשבה, דרך הליכה, ולכן עדיף לתת את מלוא המשקל בעיצוב הילד בכלים היהודים המפוארים שלנו, ולאו דווקא לשנן לבגרות את הסכם סייס-פיקו או את שושלת שליטי סין במאה הקודמת.
פהשקווילים
החל מיום א' יתקיימו "סליחות" ברחבי העיר, ואנו נביא את הזמנים המדויקים במדור הבא.
תפילת הסליחות המרכזית בלילה תתקיים בבית הכנסת אחוות לוחמים במלון הצפון ע"י הרב רפאל סבתי שליט"א בשעה 00:20, כולם מוזמנים, עזרת נשים פתוחה.
