משה: "בהיותי ילד קטן שגדל עם סבתא שהוריה נרצחו בשואה בדרכם מצרפת למחנה ההשמדה אושוויץ- בירקנאו אני זוכר את כשהיה מגיע יום השואה ואת ההתרגשות הגדולה והעצב שהיו על פניה של סבתי היקרה.
בילדותי, סבתא לא הייתה מרבה לספר על אותו מקרה בו נפרדה מהוריה בגיל 9 ולא ראתה אותם לעולם. בחלוף השנים כשהתבגרתי היה קושי לשמוע ולדבר על נושא השואה. אני זוכר בפעם הראשונה שסבתא ישבה איתי וסיפרה לי כיצד דפקו להם בדלת והוציאו אותם מהבית, היא יצאה יחד עם אחיה חיים ויטל (מורה לדרמה שעבד בבית ספר היסודי 'תל חי' ) והוריה הופרדו מהם ונלקחו ברכבת המוות למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. לשנים, סבתי סיפרה לנו את הסיפור האישי שלה מאותו הרגע שבו נאלצה להתמודד כילדה קטנה בגיל תשע עם חיים של גדולים. היא זוכרת כיצד נלקחה על ידי נזירות כילדה קטנה בתוך המנזר כדי להציל אותה מהנאצים ואילצו אותה להתנהג כנוצרייה.
בתהליך חזרה בתשובה שלי ישבתי פעמים רבות עם סבתי ביום השואה כמידי שנה וסיפרתי לה על גודלו וכוחו של הקב"ה בתקופת השואה ובניסים רבים שקרו ליהודים שסיפרו מה עברו במחנות ההשמדה והגטאות. אף על פי שנרצחו שישה מיליון יהודים אנו עדים שנרצחו מאומות העולם 53 מיליון נוספים אולם סירבה לקבל את האפשרות שהקב"ה יפריד ילדה קטנה ממשפחתה ואיך יתכן שילדים קטנים שהיו עמה במנזר נרצחו.
ניסיתי תמיד להסביר לה שכל מה שנעשה לעם ישראל על ידי הקב"ה הוא לטובה ולא ייתכן שאבא יפגע בילדיו לפעמים גם אנו בתור הורים רוצים בטובת ילדינו גם אם באותו העת לא נראה להם כך. סיפרתי לה שישנן עדויות רבות למעשים שקרו בתקופת השואה שהיו נוגדים את ערכי היהדות, התבוללות אי שמירת שבת ועוד דבר שהביא עצב גדול באותה תקופה אצל גדולי הדור ובפרט אצל הקב"ה אך היא סירבה לקבל זאת. עם התבגרותי הבנתי שאדם אשר עבר את מאורעות השואה והיה כילד קטן וחסר אונים נותר ללא אמונה וקשה להסביר לו כמה כוחו של הקב"ה.
בפעם הראשונה שהגעתי למחנה ההשמדה אושוויץ בפולין בזמן היותי חייל בצה"ל התרגשתי לראות את המראות העצובים והקשים של המקום בו נרצחו חלק מבני משפחתי כחייל, שמחתי מאוד שניתנה לי הזכות להיות במשלחת ולציין את המשך קיומה של משפחתי.
אני זוכר את היום בו הטלפון צלצל ומעבר לקו אני שומע את סבתא שמספרת שחשבה כל הלילה עליי וביקשה שאומר קדיש להוריה באושוויץ. חשבתי שבגיל 80 לא תמיד מבינים מה רוצים.
לאחר חודש הטלפון שוב צלצל והבקשה חזרה על עצמה. אמרתי לה 'אקח אותך לפולן, בע"ה. הייתי בטוח שאינה מבינה מה היא אומרת אבל, שוב ביקשה לאחר חודש נוסף ושאלה אם הזמנתי כרטיסי טיסה לפולין. באותו רגע הבנתי שהיא רצינית מאוד. איך להטיס אישה בת 80 הסובלת מבעיות בריאותיות לפולין ולהראות את הזוועות?. אמרתי לה שאם היא רצינית שתעביר לי כסף לחשבון שלי ואני אזמין כרטיסים. יום למחרת, נדהמתי לגלות שהכסף היה בחשבון! ההתרגשות הייתה גדולה. זכיתי לביקור היסטורי במחנה ההשמדה בפולין. התקשרתי לחבריי הטוב שטסים יחד להילולא של הצדיק רבי אלימלך מליז'נסק שמסופר עליו סיפורי מופתים רבים ובפרט מי שמגיע ביום הציון מובטח לו שלא יפטר מהעולם ללא תשובה.
הזמנתי כרטיסים והודעתי לחברי הטוב שהשנה יש לנו שותף נוסף למסע של קברי הצדיקים.
למעשה, עיקר הנסיעה היה הגעה לצדיק. ביום הטיסה, ההתרגשות הייתה גדולה כאשר הגענו לשדה התעופה סבתי הרגישה לא טוב, ההתרגשות והעצב גרמו לה לחזור לכמה רגעים בו נאלצה להיפרד מהוריה. נחתנו בפולין, התחלנו במסע של קברי צדיקים גדולי עולם עליהם מסופרים מופתים. במהלך הנסיעה סבתי שואלה אם נראה רק מתים ובתי קברות. הסברתי לה שאנו מתפללים להצלחת עם ישראל. סבתי ביקשה שניקח אותה לקנות קצת דברים לנינים וקשה לה לראות בתי עלמין למרות זאת כיבדה והתעניינה במהלך הנסיעה בנושא הדת והאמונה. מה עוד שהצטרפה אליה אשתו של חברי הטוב ובמהלך הנסיעה סיפרה לה על ערכי היהדות והתורה מה שהכין אותה ליום ההילולא. יום למחרת נסענו למחנה ההשמדה אושוויץ ההתרגשות הייתה בשיאה. סבתא לא הרגישה טוב היא הייתה חייבת ליטול כדורים להרגעה היא הבינה שהיא הולכת להיפגש עם הרגע אותו לא רצתה מעולם שיקרה אבל הצורך הגדול להנציח את הוריה בהשכבה היה חשוב עבורה עד מאוד.
סבתי פנתה לנציגים של מחנה ההשמדה וביקשה מהם להיכנס לארכיון ולראות את התיק של הוריה ומה עלה בגורלם. כעבור מספק רגעים הפנו אותנו לארכיון ענק באורך עשרות מטרים עם מיליוני תיקים של הנספים בשואה. סבתא הגיעה מוכנה עם תיק גדול בו היה תיעוד רב על הוריה ומשפחתה והסתבר שהחזיקה במסמכים שלא היו קיימים במחנה ההשמדה. גילתה שהוריה היו בקרון 51 שהגיע למחנה השמדה אושוויץ. ההתרגשות הייתה גדולה וסבתא החלה לבכות. יצאנו מהארכיון לכיוון המחנה, ערכנו סיור במחנה וביצענו אשכבה להוריה.
ביום השלישי למסע, היה יום גדול עבורנו, יום ההילולא של רבי אלימלך מליז'נסק. נסענו לציון, סבתי הגיעה וראתה עשרות אלפי אנשים ושאלה אותי מי האיש שקבור שם. הסברתי לה שהרבה אנשים מגיעים להתברך במקום זה. הצעתי לה להיכנס והיא שמחה אבל האווירה הייתה משונה לה. כשיצאנו משם בדרך חזרה היא אמרה לאשתו של חברי הטוב משפט שאותו אזכור כל ימי חיי "אם הייתי יודעת שככה התורה, הייתי חוזרת מזמן בתשובה". באותו הרגע ששמענו אותה אומרת את זה הבנו איך הקב"ה חיכה 80 שנה לבן אדם שיכיר שיש בורא לעולם למרות שהיא הייתה רחוקה מאוד מתורה ומצוות.
כשנתיים לאחר מכן טסתי עם שני בניי לאותו מסע של מחנות ההשמדה וליום ההילולא של הצדיק. הילדים שאלו שאלות על המקום וראו את המחנות ותמונות של ההורים של סבתי שנרצחו בשואה ואת המחויבות להמשיך במורשת ההנצחה. כיום, סבתי מגיעה למוסדות הקריה הצפונית בביקורה אצלי היא נדהמת ממפעל החסד של הגמ"חים הרבים: חלוקת סלי מזון, תרופות, סוכות אבלים, תלמוד תורה ועוד. כמה חשוב הסיוע והעזרה כיום לאנשים מעוטי יכולת .
אני מלא תקווה שנזכה לראות את הדורות הבאים גדלים על ערכי היהדות מתוך שמחה אמיתית עזרה ונתינה לאחר שלא תהיה שום אומה בעולם שתצליח להשמיד את העם היהודי ולזכות לגאולה שלמה ולאהבת חינם בעירנו ובארצנו.
" וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ
שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ
אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם"
גמ"ח הלוואות כספים
מוסדות הקריה הצפונית הקימו גמ"ח להלוואות כספים ללא ריבית, מפוקח ומונל עפ"י דיני תורה שמטרתו סיוע ועזרה כלכלית לתושבי העיר. לתרומות, או הלוואות אתם מוזמנים ליצור קשר: 050-6526633 – משה
