- ספר על ילדותך ומשפחתך בקריית שמונה
תמיד כשאומרים לי "ספר על עצמך", אני פותח ואומר 'נולדתי בקריית-שמונה'. כן, כן, בקריית שמונה עצמה (ולא בצפת), שאז עוד היה בה בית יולדות, שנסגר בשלהי אותה שנה שבה נולדתי (כי אמרו שיבנו בית חולים במקומו…), ומכאן רואים את חכמתם הגדולה של חכמינו ז"ל, אשר הורו לנו: 'לא סותרים (=הורסים) בית כנסת, לפני שבונים אחד אחר חדש'.
זכיתי להיוולד להורים מדהימים, אנשי עשייה, חסד ועשייה ציבורית וחינוכית. אבי-מורי, עו"ד נסים ונונו הפועל שנים רבות בשדה החינוך והעשייה הציבורית והתורנית ותורם ממרצו וכישוריו לטובת הכלל בחינוך, חסד ותורה, וכך גם אמי-מורתי, יהודית, אשר במשך עשרות בשנים חינכה וגידלה לתפארת תלמידים אשר היו זקוקים לקשב, תמיכה ועידוד ועשתה זאת בצורה יוצאת דופן ומעוררת השתאות.
- החלטתך לבחור בדרך הלימוד וההלכה
בעניין זה, עליי לציין שלושה גורמים:
ראש וראשון. ראש ישיבת ההסדר בקריית שמונה, הרה"ג הרב ישראל קירשטיין שליט"א, אשר אנצל במה זו להכיר לרב הכרת הטוב גדולה, אשר סייע בידי בעצה ותבונה לזכות ללמוד בישיבה התיכונית "נתיב מאיר" בירושלים, אשר למעשה שינתה מאז את מסלול חיי.
לאחר הישיבה התיכונית, זכיתי ללמוד כעשור בישיבת "הר עציון" באלון שבות, אצל רבותיי, הרה"ג: הרב ליכטנשטיין והרב עמיטל זצ"ל, שתי דמויות נדירות וגדולות בענווה ותורה.
את הרצון לעסוק בהלכה ולהיות פוסק קיבלתי לאחר המפגש שלי עם הרה"ג הרב שלום משאש זצ"ל (שכיהן אז כרב הראשי לירושלים וראב"ד), אשר המפגש עימו ועם פסקיו הותירו בי רושם עז והערצה גדולה, לדמות המשלבת פשטות, מאור פנים וצניעות, מחד, עם חריפות וחכמה גדולה, מאידך.
- החיים במודיעין
ברוך ה' אנו זוכים לגור במודיעין מזה כ-15 שנה, כאשר ההחלטה לגור במודיעין נבעה בעצם משני שיקולים עיקריים: האחד – הרצון לחיות בעיר מעורבת, בה חיים דתיים וחילוניים ביחד, באחווה ושלווה, כמו שגדלתי בקריית שמונה, בבחינת "יחד שבטי ישראל".
והשני – פרנסה. עיר אשר ממוקמת בין ירושלים ות"א ומאפשרת תעסוקה ברדיוס נרחב באזור המרכז ומעגליו.
- תפקידיך, עיסוקך היום
בעשור האחרון שימשתי כרב של שתי קהילות במודיעין, כאשר במקביל לעיסוק התורני, אני מרצה למתמטיקה, מדעי המחשב והנדסת תוכנה במכללות, ועוסק בפיתוח אפליקציות.
כתיבה ויצירה. כמו-כן, אני עוסק רבות בכתיבה, הן תורנית והן ספרותית, וחבר ב"בית הסופר" במודיעין.
בכתיבה הספרותית אני כותב הן סיפורים קצרים והן שירים (גם מתחום המתמטיקה ומדעי המחשב). בכתיבה התורנית, זכינו ב"ה להוציא עד כה שנים-עשר ספרים בהוצאת קרן "זכור לאברהם" (אשר ניתן להשיגם גם בספריה הספרדית בירושלים).
הספר האחרון שיצא נקרא "תומר דבורה", וזהו למעשה ספר שירים על פרשת השבוע והמועדים. מהות הספר היא: שירה עם סיפור, עם מסר. לקחת את הרעיון בפרשה ולהציגו בלבוש שיר.
השירה מסמלת למעשה אחדות. הכיצד? זאת מפני שאחד ההבדלים היסודיים הקיימים בין הדיבור לשירה הוא: שבדיבור – לא יכולים לדבר שני אנשים ביחד, כדברי התלמוד: תרי קלי – לא משתמעי (שני קולות המדברים יחד – לא נשמעים). לעומת זאת בשירה, ההפך הוא הנכון, אנשים השרים יחד – מוסיפים עוצמה לשירה, אך זאת בתנאי שיהיה ביניהם תיאום וסנכרון, קצב אחיד.
כן הדבר גם לגבי תקופת החגים הבאה עלינו לטובה, כאשר ההנחיה של חז"ל היא שהאדם ישתדל להתפלל עם הציבור ולא יחידי, מדוע?
ההסבר לכך הוא: שכשהאדם מתפלל עם הציבור, תפילת כולם עולה יחד למרום, כציבור, כחטיבה אחת, לעומת זאת, כאשר האדם מתפלל יחידי, אז לפני שהתפילה עולה, בודקים במאזנו של אותו אדם (זכויות וחובות) האם הוא זכאי שתפילתו תתקבל?, ולכן בימים הנוראים אנו מקפידים להתפלל כולנו יחד.
מאחל לתושבי קריית שמונה ולכל עם ישראל שנה טובה ומבורכת ויהי רצון שיתקבלו תפילותינו לטובה לפני שוכן מעונה.
