למה בכל זאת נתניהו?!
השמאל יכול לעכל את העובדה שרוב אמצעי התקשורת במדינת ישראל נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, וכאן לא מסוגלים לקבל תמיכה עניינית בו & נכון שהשמאל ובראשו 'המחנה הציוני' רעבים לשלטון, אבל זה לא מספיק, צריך גם מועמד מתאים…
ככל שמועד הבחירות מתקרב, במקום שהתמונה תתבהר ותלך, הערפל נעשה סמיך יותר.
זה מתחיל בתרגילי לשון של שמות המפלגות "מחנה ציוני", כאילו וכל השאר הם מחנה פליטים. "כולנו" כי מי שלא איתנו הוא סתם פתק הצבעה המתנדף ברוח. "יש עתיד" כאילו וכל השאר שייכים לתקופת האבן וימי הביניים. "הבית היהודי", כאילו שאחרים הם סתם נוודים במדבריות סהרה עוטי גלביות, ועוד כהנה וכהנה 'הברקות' קריאטיביות מבית היוצר של משרדי הפרסום והיועצים האסטרטגיים. עד כאן, צפוי וידוע.
עוד אנחנו מנסים לשייך את עצמנו למחנה זה או אחר, ונציגי המפלגות אוכלים לנו את הראש עם 'מסרים יומיים'. במילים אחרות, דופקים לנו במוח תבניות מילוליות ורעיוניות שאין בינם לבין האומר אותם ולא כלום. מה שיש במסרים הללו, הוא הרצון להתאים את מה שאני אומר למה שאתה רוצה לשמוע, נשבע לכם, לא יותר.
כך יוצא (בטח נתקלתם בזה) שביום אחד אומר נציג או מנהיג המפלגה משהו, ואחרי מספר ימים הוא אומר משהו אחר, הפוך.
מדוע כל ההקדמה הזאת?! פשוט, שכל אחד יתחיל סוף-סוף להתייחס לאחר כפי שהיה רוצה שיתייחסו אליו ואל דעותיו-בחירתו. תאמר מה אתה תעשה ולא, למה הוא לא בסדר.
בעקבות תמיכתי בבנימין נתניהו לראשות הממשלה (ותיכף אסביר מדוע), הותקפתי, לעיתים בבוטות מהצד השמאלי של המפה. עד כמה שיכולתי לזהות את טביעות האצבע מדובר בתומכי 'המחנה הציוני'. זה מטריף את דעתם כיצד אני מעז שבוע אחרי שבוע לומר ולכתוב בעד בנימין נתניהו, והעובדות מבחינת התוקפים, שילכו לעזאזל.
השיא היה כאשר העזתי להביע דעה באשר למקומה של רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו לצידו, לידו, והתרומה שלה לשיקול דעתו הבריא והמאוזן בקבלת החלטות. ציינתי את הזוגיות הבריאה ואת ההשלמה ההדדית ביניהם.
אוהו, זה הדליק מספר קוראות שאפילו היו מוכנות לזנוח לרגע את הרצון לתגבר בכמה שיותר נשים את הרשימות לכנסת, ולא משנה באיזו רשימה, העיקר שיהיו נשים.
מעניין, שאפילו בנושא הסולידריות הנשית עליה הן מצהירות השכם והערב, הן מוכנות להקריב את תורתן בגלל סלידתן מאשת ראש הממשלה, שכאמור תורמת להצלחתו של בעלה/אישהּ בתפקיד הרגיש והחשוב, ראש ממשלת ישראל.
כמובטח, אסביר מדוע אני תומך בבנימין נתניהו לראשות הממשלה?
ראשית, נתניהו מתאים לשאת בתפקיד כי יש לו את הכישורים הנדרשים. עמוד שידרה איתן, דרך ואידיאולוגיה ידועים, עמד בהצלחה בסידרה של אירועים בהובלה שקולה ומידתית של המערכת, ששיאם מבצע 'צוק איתן'.
אולם עוד לפני כן הוא ניהל את המשברים מול המרמרה, אירועי הנכבה והנכסה בתבונה ובנחישות והביא אותם לסיום עם הכרעה ישראלית מובהקת.
מדוע אני מזכיר את האירועים האלה? בגלל עוצמת הנפיצות שכל אחד מהם נשא בחובו. הסתבכות באחד מהאירועים הללו, הייתה מביאה למרחץ דמים ולהישג והצלחה של הצד השני.
בנימין נתניהו עושה את הבלתי אפשרי כראש ממשלה, ראשית מול שריו. הרכב כזה של 'חברים' בממשלה האחרונה אפשר לקבל במקרים מסוימים רק באמצעות מרשם מרופא. התנהגותם של חלק משריו, ובעיקר החדשים בתפקיד ובפוליטיקה, הייתה מסע ייסורים מתמשך.
אין להם תרבות שלטונית מינימאלית, אין כבוד לתפקיד ראש הממשלה, שלא נדבר לאדם הנושא בתפקיד.
לא צריך להאמין באידיאולוגיה כזו או אחרת כדי להגיע למסקנה שכמו שהשׂרים והשׂרה המסוימת התנהגו, לא באים בחשבון, ולא רק בפוליטיקה.
ועוד.
בנימין נתניהו מקבל את ההכשר להמשך כהונתו דווקא מיריביו, ומדוע? בניגוד לראשי ממשלה מסוימים מן העבר הלא רחוק ש'בגדו' בשולחיהם ויישמו את מצעו של היריב הפוליטי, נתניהו נאמן (נכון לעכשיו) לשולחיו ולמנדט שקיבל לעמוד על עקרונותיו-עקרונותיהם ולהוביל את המדינה.
התנהלותו בתחום יחסי החוץ והביטחון תואמת את האינטרס הישראלי-יהודי של מדינת ישראל. לא צריך לראות 6/6 כדי לזהות את המפה הבינלאומית ההולכת ומתהווה לנגד עינינו, וליבת העניין הייתה ונותרה איראן הגרעינית.
השבוע נחשפתי לבדיקה שעשה דניס רוס האמריקאי ובה הוא מוכיח באמצעות עובדות שמדינות המערב ובראשן ארצות הברית ויתרו לאורך כל המשא ומתן עם האיראנים על הגרעין. איראן לא ויתרה, ולוּ בעניין אחד. זה אומר מישהו שאינו מזוהה מתומכי נתניהו.
הרצון של נתניהו לנאום בקונגרס ולהטיח את העובדות והסכנות בדהרתה של איראן לגרעין, לגיטימי והעובדה שהוא יגזור קופון פוליטי אינה מעלה ואינה מורידה מנחיצות המהלך.
לסיום, שכל אזרח בגיר יבחר במי שהוא רוצה, שיקשיב ויאמין למי שהוא חושב, ויאפשר זאת גם למי שלא חושב כמוהו.
נתניהו לא מושלם, אבל הוא זה שיכול להביא מזור לתחלואי החברה והכלכלה כראש ממשלה
איני מאלה הסוגד לבני אדם ואפילו אין בני אנוש שאני מעריץ, זה זר ליהדות.
כן, הערכה, כן כבוד, אבל לא הערצה עיוורת.
ולכן, אומר שלצד התמיכה בנתניהו יש בי כמו רבים, צפייה שבקדנציה הבאה נתניהו כראש ממשלה ישים דגש על הנושאים החברתיים. כן יש מקום לעבודת עומק בנושא, זו הציפייה שלי ואני משוכנע שבסיטואציה מסוימת (שנתניהו לא תלוי בחסדי שברי מפלגות) יוכל להביא לידי ביטוי את המאווים האלה.
כמעט שכחנו שנתניהו הוא איש כלכלה, מבין בתחום וגם עשה מספר מהלכים שיצבו את מדינת ישראל בים הסוער בעולם.
עכשיו הגיע הזמן לטפל באופן רציני בזוגות הצעירים במדינת ישראל שהם העתודות להמשך קיומנו כאן. להוזיל את יוקר המחיה (מע"מ מדורג לסל מוצרי המזון שבפיקוח). מחירי הדיור חייבים להתייצב במקום שבו ההצעה, שהממשלה אחראית עליו במידה רבה והביקוש יפגשו בנקודה אפשרית לקניה ומכירה של דירה.
לצד הזוגות הצעירים, נתניהו צריך הפעם לדאוג גם לחוליות החלשות האחרות בחברה הישראלית שמתוקף נסיבות החיים, מצבם הידרדר, לא רק באשמתם.
משפחות ברוכות ילדים, תושבי הפריפריה
מדוע נתניהו צריך לעשות זאת?! מהסיבה הפשוטה. יש מפלגות רבות הרוכבות על פיסות מצע כלכלי-חברתי ואינן מחזיקות בתמונה השלימה וביכולת המספרית של חברי הכנסת שיקבלו לממש את החלום שלנו לחברה טובה ומתוקנת יותר.
בני בגין, קודם כל אדם
ורק אח"כ פוליטיקאי
לצד האיכס והפיכס של שוק המועמדים והשיריונים, תוך ששופכים את דמם ומלבינים ברבים את פניהם של חלק מהמועמדים (אלי אוחנה), בנימין נתניהו הראה שאפשר גם אחרת. רגע לפני הגשת הרשימות, החליט נתניהו לנצל את סמכותו והציב את בני בגין במקום ה-11 ברשימת הליכוד לכנסת.
האמת?, התרגשתי מההחלטה ולפתע חשתי שבתוך שוק ה'בשר' והשיריונים, יש החלטה אחת שיש בה מעבר לשיקולים פוליטיים גם צדק פואטי. החלטה שהתרוממה מעל לדישדוש במים הרדודים של חלק מהמועמדים שמלבד העובדה שהם 'מוכרים', אין להם באמת מה 'למכור' ומה לתרום לחברה הישראלית בכנסת.
בני בגין, נסיך במיל', בנו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין ז"ל, איש צנוע ועניו המשמש מופת בהילכות חייו לאורך הדרך הציבורית והפרטית שעשה. לא משנה איזה תפקיד מילא, תמיד בצניעות ובגובה העיניים. איש שפיו וליבו שווים, שווים זהב.
לבני בגין יש אוהדים רבים שאף שלא מסכימים לדעותיו הפוליטיים, מכבדים ומעריכים אותו. בגין, ד"ר לארכיאולוגיה, איש ספר ועשייה, ראוי לשוב ולחבוש את ספסלי הכנסת.
איש כזה היה חסר לנו. אפשר להתחיל.
אז מה בנט, אוחנה 'ביקש' לפרוש?!
תודו שההצגה הטובה ביותר היום בעיר זה משחקי הדון קורליאונה של חלק מהפלגות.
פתאום, חברי כנסת מכהנים 'מחליטים' לקחת פסק זמן מהפוליטיקה, אחרים 'מתחננים' בפני יו"ר המפלגה שלהם ש'ישחרר' אותם ממחויבותם להמשיך ולכהן כחברי כנסת…
אחד האחרונים הוא אלי אוחנה, שנפתלי בנט 'התחנן' בפניו שלא יחזור בו מהסכמתו להיות משוריין בבית היהודי.
איך אומרים במילים, (שימו את האצבע מתחת לעין ימין ותמשכו למטה). חאלס מהצביעות והאופורטוניסטיות המגעילה. פעם אחת הם רצים ומתחננים אחרי מועמד כמו אוחנה, ואחרי שהוא מסכים וכמה מהומה, פתאום …אוחנה 'חוזר בו'.
יש דברים שרצוי ועדיף לומר במקום לשפוך את דמו של האיש פעמיים. פעם בעובדה ש'הוא' ביקש להשתחרר מהסכמתו ופעם שנייה שהיו"ר ירום הודו 'ביקש' ממנו להישאר, והוא, אוחנה סירב.
בושה איך שמתייחסים לבני אדם. הפכו את הפוליטיקה לסוג של 'שוק בשר' מסריח.