הסיפור הזה יכול להתרחש במדינת ישראל, ועובדה שהוא התרחש. אבל, הוא לא היה חייב להתרחש בקריית שמונה, ובכל זאת זה קרה.
בכל שנה לקראת סוף חודש נובמבר נדרשים חברי המועצה להתכנס כדי לאשר את צו הארנונה, או בלשון הלא מכובסת, לאשר את שיעור הארנונה שהתושבים משלמים.
קיימת צביעות רבה בטקס המוזר הזה היות, ולמועצת העיר אין למעשה כל אפשרות אלא לאשר את התכתיב שמגיש לו משרד הפנים.
כך קרה גם השבוע בישיבה שכונסה לצורך כך.
הישיבה נפתחה באיחור של מחצית השעה היות ובשעה היעודה, 18:00, לא היה קוורום (רוב חברי המועצה, 7 במספר). טיפין טיפין החלו להגיע החברים, ולאחר דחייה נוספת, פתח ראש העיר הרב ניסים מלכה את הישיבה בשעה 18:30.
חברי המועצה נדרשו לאשר בהרמת יד העלאת תעריף הארנונה ב-לא פחות מ-3.1%!
הישיבה נמשכה מספר דקות וכל הנוכחים: ראש העיר הרב ניסים מלכה, ממלא מקומו עמרם שחר, הסגנים ד"ר בוריס סידלקובסקי ויגאל בוזגלו וחבר המועצה אשר פיניאן, יו"ר ועדת הכספים, הרימו את ידם ואישרו את ההעלאה מראשון בינואר 2012.
מי שלא הגיעו לישיבה היו: חבריו של ראש העיר לקואליציה גבי חסין, יורם ממן, אהובה סירוגין, ד"ר יפעת שאשא-ביטון, עופר אדר, וחברי האופוזיציה: בנצי יעקב, אסתר חי-דוידי והרב מאיר לוי.
בתחילת הישיבה ביקש ראש העיר להביע את מחאתו על כך שלישיבה לא הגיעו חברי האופוזיציה. בנצי יעקב ששמע על כך, הביע את זעמו ותקף את דבריו של ראש העיר במילים קשות. בנצי הוציא הודעה כתובה ובה הוא כותב בין היתר: "בזמן הישיבה הייתי בפגישה עם ח"כ ד"ר רחל אדטו. הפגישה תואמה לפני כשבועיים וחצי לערך, לפני הידיעה לגבי ישיבת המועצה, שנקבעה מ"היום למחר". אם הישיבה הזאת הייתה חשובה לראש העיר עליו היה להודיע זמן סביר לפני, ולא לשלוף תאריך מהשרוול. ולכן, לא מצאתי לנכון לבטל או לדחות את הפגישה עם ד"ר אדטו. מחאתו וכעסו של ראש העיר לגבי היעדרותי לא רצינית בגלל שכאשר ביקשתי לפני כשבועיים ישיבה דחופה לגבי חיוב המדידות שעושקים את התושבים, התשובה שקיבלתי שאני במיעוט ושאני לא יכול לבקש כינוס ישיבה. השאלה 'איפה היו חמישה חברי מועצה מהקואליציה?', לא רלבנטית בגלל שגם חבריו לא נכחו בישיבה. מה איתם? גם הם נגדו?!
קל יותר להעלות ארנונה לתושבים מאשר להיאבק במשרד הפנים", מגיב יו"ר האופוזיציה לדבריו של ראש העיר בישיבה.
לנוכח העובדה שמועצת העיר הפכה להיות 'קבלן מבצע' של העבודות הלא נקיות של הממשלה, מתבקשות מספר שאלות הנוגעות לקריית שמונה.
העיר היא מודל מובהק של ישוב פריפריאלי בו המדינה חייבת להשקיע. חלק מההשקה מתבטאת באי הכבדת העול על התושבים. איני מעוניין להפליג לימים בהם העיר זכתה מהנחה של 50% בארנונה, אולם אי אפשר להיות אדיש למה שקורה כאן אצלנו בבית, ועוד על ידי נבחרי הציבור שלנו.
עיריית קריית שמונה נמצאת היום בעיצומן של מדידות בתי התושבים שתוצאתן ברוב המקרים, היא העלאה של אחוזים לא קטנים בארנונה אותה יצטרכו התושבים לשלם. אם נוסיף לכך את מצב התעסוקה והדיור בעיר שבגללם תושבים רבים, בהם צעירים עוזבים את העיר, נגיע למסקנה העגומה ש'ככה זה לא יכול להימשך'. לא יתכן שרק לפני שבועות מעטים געשה ורעשה המדינה תחת הכותרת "העם דורש צדק חברתי", והנה כאילו לא קרה דבר. כאן לא מדובר ברעידת אדמה בתקציב המדינה. אם המדינה, ובמקרה הזה משרד הפנים, לא יפסיקו להיות ציניים ולא יבטלו את ההעלאה הלא צודקת הזאת, קיים חשש אמיתי שבפעם הבאה שיבצר מגע בין האזרחים לבין הממשלה, הוא יסתיים בכי-רע.
במקרה הזה על ראש העיר להתייצב מול שר הפנים אלי ישי ולומר לו: "אדוני השר, עד כאן. הקפא את העלאת הארנונה, ואם אתה מתעקש להעלות, תעשה את זה אתה. אני ראש העיר וחברי המועצה לא ניתן יד לעוולה הזאת".
