זה קרה לפני תשע שנים, בשנת אלפיים ושתיים עשרה. רחלי, בתם הבכורה של עדה וגבי מוטי הגיחה לאוויר העולם אחרי עשרים וחמש שנים של המתנה, וזהו רק תחילת הסוף של סיפור ארוך ומטלטל בו הטלטלו הם עצמם על פני מים סוערים של 'כן', 'לא' ו'אולי'. המון ריצות, ניסיונות חוזרים ונשנים, והכל בלי שמישהו הבטיח להם משהו.
הוא, מורה ומחנך שהגיע לעיר ונתן רגליו במחול והיא, מורה, מחנכת ומנהלת מוסדות חינוך חרדיים לבנות.
'שר החוץ', גבי, היה המוחצן, הַוויטרינה של הבית ששניהם, הוא ועדה, עמלו לבנות משפחה, להביא ילדים, שתהיה המולה רעש וחוסר סדר בסלון. אבל, זה 'לא הלך'.
כבר אז הם אמרו שהאמונה שלהם הייתה הנשק, התחמושת והחיילים. עשרים וחמש שנה הם ניסו להביא ילדים מבלי שהייתה להם 'הבטחה' מבורא עולם, שעליו הם הטילו את יהבם. אפילו לא רמז.
ואז זה קרה. בדרך נס שעד היום אי אפשר להסביר, עדה נכנסה להיריון ורחלי שינתה את הסטטוס מ'זוג נשוי' ל'משפחה'.
זה היה נס ענק אולם אחרי זמן, שוב עדה נכנסה להיריון וילדה בן, אביעד.
זהו, מכאן עולמם השתנה. אור קרני השמש היה בהיר ויפה יותר, הפרחים בגינה קדו קידה בכל פעם שעדה וגבי חלפו על פניהם וצלילי המוזיקה נעשו ערבים יותר לנשמה. ככה זה שיש משפחה. ככה זה שהאמונה שלך מנצחת כל דבר.
לקראת הפסח, חג החירות, חזרנו לפגוש אותם, לראות במרחק הזמן כיצד חייהם השתנו.
- עדה וגבי, היום אחרי שנים, הייתי מבקש לשאול, מהי האמונה עבורכם?
"כל הסיפור שלנו בעצם הוא סביב אמונה והכרת הטוב לבורא עולם וההבנה שהקב"ה משגיח על כל פרט בהשגחה פרטית ומנהל את חייו כמו שטוב לו. נכון שלרוב האנשים הטוב הוא לגדל ילדים בגילאי 20-40 אבל לנו ה' תכנן חיים אחרים. לגדל ילדים בגיל מבוגר ואין לנו שאלות והרהורים אחרי החלטתו. וזה מה שצריך להנחות כל אחד ואחת התכנית שה' רקם עבורי היא הטובה ביותר בשבילי".
- כיצד אתם רואים את חייכם בראיה לאחור?
"החיים שלנו מתחלקים לשני חלקים, החיים שלפני הולדת הילדים והחיים היום, החיים שלפני חיינו כזוג מאמין, שומר מצוות ונהלנו מסלול חיים מסודר של בית ועבודה תוך השקעת מאמצים שונים להפוך להורים תוך התמודדות עם שאלות באמונה".
- והיום?
"היום עיסוקינו העיקריים הם סביב חינוך הילדים וגידולם, תוך הודיה לבורא עולם על רגעי הנחת הרבים שאנו חווים. הבית השתנה לגמרי מבית שקט ומסודר תמיד יש לנו היום בית תוסס ושמח, ומלא במשחקים, ספרים ובגדי ילדים ב"ה. באיזה שהוא מקום כבר שכחנו השקט שהיה בבית, השבח לאל הבית היום מלא חיים ושמחה".
- כיצד אתם, בגילכם, מתמודדים עם גידול הילדים?
"נכון שהחיים האינטנסיביים מול הילדים דורשים כוחות רבים, ומאמץ לא פשוט במיוחד בגילנו המבוגר אך רגעי הנחת והאושר הרבים מפצים על הקושי ונוסכים כוחות בהתמודדות".
- הקוד שלכם לאורך כל הדרך היה מילה אחת "אמונה". תפרטו מעט.
"לגבי האמונה בה', האמונה בה' תמיד הייתה חזקה, השתדלנו למלא את התפקיד שה' מציב לנו בכל תקופה. בתקופה שלא היו לנו ילדים האמנו "שהכול לטובה" והשתדלנו למלא את החסר בעבודה החינוכית ובהשקעה בתלמידים ובתמיכה בהם. נכון שהיו קשיי התמודדות אחרי כל טיפול שלא הצליח. אבל תמיד ידענו שזה רצון ה'.
ובוודאי היום עם הילדים האמונה בבורא חזקה ביותר. ואנו מודים לקב"ה מידי יום".
- לגבי ההורות המאוחרת שלכם. כיצד זה קורה במציאות?
"כשאנחנו מול הילדים אני לא מרגישה את ההבדל בגיל, אנחנו הורים ככל ההורים ומשקיעים המון זמן איכות עם הילדים כולל משחקים, טיולים והשתוללויות איתם. ההבדל ניכר שאנחנו מגיעים למוסדות החינוך של הילדים במסיבות ובמפגשים שונים, שאז שואלים אם באנו למסיבה של הנכדים".
- יש איזשהו מקרה מיוחד שחוויתם?
"כן, כשהלכנו לחיסון הקורונה ולקחנו את הילדים האחות שאלה אם אנחנו עושים בייביסיטר לנכדים.. ענינו לה, 'לא, אנחנו עושים בייביסיטר לילדים שלנו….'.
כבר שרה אמנו אמרה "צחוק עשה לי אלוקים"".
- כיצד אתם מתייחסים להתמודדות שלכם עם הסביבה, בתקופה שלפני הילדים ואחריה?
"אם נשווה את ההתמודדויות של לפני שהיו לנו ילדים עם תגובות החברה ואת התגובות היום, הרבה יותר קל לי להתמודד עם האמירות היום… שתמיד אפשר לצחוק איתם, לרוב אנחנו מתקנים את האנשים שאנחנו מבלים עם הילדים כי זאת הזדמנות לפרסם את הנס.
לגדילה בריאה של הילדים מה שצריך זה טונות של אהבה ויחס חיובי וזה ב"ה לא קשור לגיל".
- לסיום, האם יש לכם תובנה על כל מה שקרה לכם?
"כן. כולם מתייחסים להולדת הבת אחרי 25 שנה כנס גדול והולדת הבן נחשבת כבר כנס יותר קטן. אנחנו חושבים שנס הולדת אביעד נס גדול לא פחות. כי בין הולדתה של רחלי להריון של אביעד עברנו התמודדות של חסימות מעיים וניתוחים בכלל לא פשוטים. וברוך השם, צלחנו את זה".
מחר, במוצאי שבת נסב ליד שולחן הסדר, ועכשיו גם רחלי ואביעד יוכלו לשאול 'מה נשתנה?'. השתנה המון, ילדים יקרים. אתם משפחה וגם אתם זכיתם לצאת ממצרים…
