ההכנות לחג הפסח וליל הסדר טבועות בי כאילו זה היה אתמול. זהו החג היחידי שהכל בו שונה כמאמר ההגדה "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?". על פי ההלכה אנחנו מצווים ללמוד את הלכות הפסח חודש ימים לפני החג. מדוע?! בגלל האותיות הקטנות של ההלכות, ותתי הסעיפים שהמוכשר בעורכי הדין לא יכול היה להמציא. פרטי פרטים ודיוקי דיוקים מלווים אותנו לאורך חודש תמים. קניות חוזרות ונשנות, צבירת מלאי מזון שלצערנו ניזרק מחוסר שימוש. לוותיקים בינינו יש חבילה של מנהגים שברבות השנים הפכו לחלק בלתי נפרד מה'שולחן ערוך' של רבי יוסף קארו זצ"ל. רבים מודעים וחשים את הטירוף לניקיונות שבחלק מהבתים הופך לקרב הישרדות בדרך כלל של הבעל. אצל אחרים מתנהלים קרבות במטבח וסביב המוצרים הכשרים או לא כשרים לפסח. נכון, זה יומם הגדול של הרבנים והחצרות המנפקים 'מהדרין' ו'מהדרין שבמהדרין'. כל אחד ורבו-פוסקו וכל אחד והכשרות שלקח על עצמו.
אחד מזיכרונות הילדות שלי הוא ההליכה המהירה לביתו של ר' רפאל אליהו זצ"ל החלבן בשעות שלפני הסדר כדי להביא את המצות השמורות שאפה. אבי אשר זיכרונו לברכה סמוך רק על ר' רפאל והמצות השמורות היו בחתימת ה'בד"ץ של רפאל אליהו'.
זו הייתה השליחות היחידה שמילאתי ללא שהיות, עיכובים או הנאה מהציפורים והפרחים. יצאתי, קיבלתי את המצות, ומיד הביתה. המצות, מיותר לציין היו חמות ועד שיבנו ל'סדר' הן היו מוכנות לאכילה וערבות לחיך…
…זה היה לפני שלושים ושמונה שנים. שבוע לפני פסח. להוציא בודדים שאפו לעצמם את המצות השמורות, רוב התושבים קנו אותן בהזמנה מיוחדת.
ואז, באותה שנה פגש יעקב בוכריס את רבו, הרב צפניה דרורי, רב העיר וראש הישיבה יחד עם הרב ישראל קירשטיין ראש הישיבה.
וכך מספר בוכריס על אותו מפגש גורלי.
יעקב בוכריס: "לפני שלושים ושמונה שנים השתתפתי בסעודת ברית מילה וישבתי ליד מו"ר הרב צפניה דרורי רב העיר וראש ישיבת ההסדר.
זה היה בתקופה שלפני פסח. תוך כדי האירוע, הרב פנה אלי ואמר "לכל יהודי יש מצוה מיוחדת לו. המצוה שלך היא לבנות תנור ולאפות מצות יד שמורות בתוך הקהילה"". משחזר בוכריס את אותה שיחה.
בוכריס: "נרתמתי לרעיון ובשבוע שלפני פסח היה לנו כבר תנור. את הקמח השמור משעת קצירה קנינו בשכונת 'מאה שערים' בירושלים ואת " מַיִם שֶׁלָּנוּ" שאבנו ממעיין 'עין זהב' הזורם בתוך קריית שמונה", וכמו שאומרים ומאז הכל היסטוריה. שנה שנה מספר ימים לפני הסדר, מתכנסים החברים ומקיימים את מצוות אפיית מצות שמורות..
בוכריס: "הרב צפניה דרורי והרב ישראל קירשטיין, ראש ישיבת ההסדר, נתנו חסותם על התהליך ואף השתתפו באפיית המצות. במשך השנים הצטרפו אנשים מהקיבוצים בסביבה ומישובים כמו צפת, כרמיאל ועוד".
ואי אפשר להתעלם ממה שמתרחש מתחת לחלון של כל אחד ואחת מאיתנו. הפינה הקטנה סביב אפיית המצות, היא אי בודד של שיתוף פעולה, שמחה וריקודים, והכל לשם מצוות האפיה.
בוכריס: "במיוחד בימים מורכבים אלו שאנו חווים ברחבי המדינה, מאפיינת את תהליך אפיית המצות אוירה של אחדות, שירים וריקודים תוך שמחה של מצוה.
לא מדובר בעסק מסחרי. הדגש הוא על החוויה הקהילתית. בסוף כל משמרת מחלקים את המצות למשתתפים. גם לילדים יש תפקידים כגון: שטיפת קערות, שיוף מוטות משאריות בצק".
מדהים, אולם אותם ילדים מלפני שלושים ושמונה שנים מגיעים עם …הילדים שלהם לאותה חוויה…
בוכריס: "ילדים שבשנים ההן אצו רצו, גדלו והיום מביאים אתם את ילדיהם עמהם. כיום ב"ה יש בעיר מספר מוקדים של אפיית מצות יד שמורות לכבוד חג הפסח. וזהו לכבוד לעירנו קריית שמונה".
לסיום מבקש יעקב בוכריס לציין את המייסדים החלוצים במה שהפך לימים לאירוע מוכן ומאחד.
"אני מבקש לציין את שמותיהם של המייסדים: הרב צפניה דרורי, הרב ישראל קירשטיין, הרב ראובן שכטר, משה מלכה, זאביק גלידאי, רפי בן ברוך, הרצל בן אשר, שלום פינצ'ובר, מערבי כהן, אמוץ פרבר, הרב צבי פוקס ז"ל. מקווה שלא שכחתי מישהו, חלילה", אומר יעקב בוכריס.
"ארץ ירדן וחרמונים כי שם ציוה ה' את הברכה", אומר יעקב בוכריס ממש לפני קיום המצווה בפעם השלושים ותשע.
——————–
