1.
מוצ"ש שעבר, 23:00, ארה"ב, ברוקלין, בניין מספר 770 בשכונת איסטרן פארקוואי, הבניין הכי מפורסם בברוקלין, אני מוצא חנייה סמוכה, וצועד לעבר בית חב"ד הכי פעיל בעולם. מקום מגורו של הרבי מילובביץ זצ"ל והמקום בו הכל ממשיך. אני יורד במדרגות, ומיד ניגש אליי חסיד חביב, פותח בברכת "שלום עליכם", ואז שואל באנגלית, האם אני צריך עזרה?
עניתי לו שבאתי ללמוד, אבל בעיקר להנות אווירה. תוך 2 דקות אני מוצא את עצמי באמצע בית המדרש, מוקף ב-5 יהודים חב"דניקים מתוקים מישראל, שרק מחכים לשמוע מה אני צריך, מה אני רוצה, ואיך אפשר לעזור.
מכאן לשם, מצאתי את עצמי לומד, מדסקס, מקשה, מקבל ובעיקר נהנה עד 01:00, כשמפעם לפעם אני מרים ראש ושואל לגבי ההתרחשויות המקסימות במקום.
הבחור הנחמד שעשה לי סיור במקום, בא לשכנע את המשוכנע. הוא סיפר לי על חב"ד ואני אמרתי לו את דעתי עליה: חב"ד בעיני היא הסיירת של היהדות. ביצועים מדהימים, גישה מלהיבה וחדורי אמונה. זה לא משנה אם מסכימים איתם או לא, אך אי אפשר לקחת מהם את הטוב שעושים לעם ישראל בארץ ובעולם.
כך אני מוצא את עצמי מסיים לימוד מרתק ב"תניא" ועובר ל"שוקולד בר" שממול. מאפייה וקפה שפתוחים 24\6. שם אני פוגש 10 חב"דניקים שרים, רוקדים ושמחים, כאילו מחר בבוקר אין שחרית ולא צריך לקום מוקדם. טוב, במקרה שלהם…
ניו ג'רזי היא עיר שתמיד נראית כמו הצל של ניו יורק. הן שכנות, יש להן אותה קבוצת כדורסל (נראה לי), והקרבה ביניהן מאפילה על המקום החביב הזה, בערך כמו שתל אביב עושה לנס ציונה בעיני התיירים.
אך האמת היהודית, לא בדיוק כזאת. בניו ג'רזי חיה קהילה מדהימה של יהודים, הרחק מאור הזרקורים של ברוקלין ומונסי, ובין כל השקט הזה שמסביב מקיימים חיים תורניים נפלאים.
ערב אחד זכיתי לבקר במקום, להגיע למרכז השופינג שלהם (שלא מבייש אף מקום בארץ), ותפילת ערבית בשטיבלך שלהם. אני ממש לא מתמיימר להבין בין קהילות או לדרג אנשים, אך לא צריך להיות מומחה ולומר שיהודי ניו ג'רזי הם השתקפות מדויקת של המקום. רגוע, שלווה ומתנהל בנחת.
מי שיגיע למקום, מומלץ להגיע לקניון American Dream, מקום מיוחד במינו עם מתחם של מסעדות יהודיות, מזוזה בכניסה. ולמה אני מספר לכם את זה? כי בין כל האנשים שם יש סינים, כושים, לבנים, ערבים, אמריקאים דור 3 ו… חרדים. ואין איבה, אין כעס ואין שתו לי אכלו לי. כולם חיים בחלום של אמריקה.
המסלול לנסיעה לתפוצות עובר דרך נמלי התעופה בעולם. ולא משנה איפה אתם, התורים הם הדבר הכי לא מתיש בכל החוויה הזאת. יום רביעי, 23:00 , נמל התעופה בארה"ב – JFK, אני עומד בתור ארוך של דלפק אל-על, וממתין כמו כולם. מלפני ישראלים רבים שנשאלים ברצינות "האם ארזת לבד", "האם נתנו לך להעביר משהו", "האם המזוודות היו איתך במשך כל היום" וכו' וכו'. תוך כדי תנועה איטית, אני מבחין ביהודי מבוגר מאוד בתחילת התור, מכופף עד כדי השתחוות, בלבוש חרדי עומד בקושי כשפניו מביטים לרצפה בעל כורחו ושתי מזוודות בידיו. ניסיתי לעשות מעשה טוב ושאלתי את כל החוצצים ביני לבינו האם ניתן הם מסכימים שיעקוף אותם, כך שיעבור להיות לפני. כולם הסכימו בהתלהבות. תוך כדי שפניתי אליו בהצעה להתקדם קדימה ולדלג על מספר אנשים, היהודים היקרים מסביב (ולא, הם לא היו דתיים), מתחילים "לעשות סדר" בהתלהבות ואומרים – רגע מה פתאום, למה הוא בכלל צריך לחכות בתור, מיד ניגשו לנציגי אל-על היקרים וביקשו שיעברו בתור המקוצר, השייך לנוסעי הפרימיום, ביזנס, מועדפים וכו'. לפני שהיהודי המבוגר בכלל הבין מה קורה, ניגשו אליו עוד כמה, הציעו לסחוב את המזוודות, אחרים הלכו מודיעין להביא לו כיסא גלגלים. מהצד הגיעו חבר'ה צעירים ופנו לאשתו בבקשה לסחוב גם לה את התיק. ותוך שלוש דקות הוא כבר היה בדרך לדיוטי פרי, תוך כדי עקיפת כל המחסומים הבירוקרטיים.
כן, זה העם היהודי היושב בציון ובגלות, לא משנה מה לובשים ואיך מתנהגים, את הלב היהודי שלהם לא ניתן לשנות. אם חז"ל היו שם, היו גאים באינספור עצות של "ואהבת לרעך כמוך", "והדרת פני זקן", ועוד שלל מצוות עתיקות ונכונות גם לדור האינסטנט שלנו.
השבועיים בהם ביקרתי בניו יורק וניו ג'רזי היו מסוקרים בחדשות, ולא בגללי כמובן, אלא בגלל מצעד השרים וחברי הכנסת שהגיעו לארה"ב לתמוך בקהילות היהודיות שם (כן, כן, אירוע המגפון של רוטמן וצעקות הבושה של יורדי הארץ). "זכיתי" להיות במרחק קילומטר וחצי מצעקות הבושה על רוטמן, ואף זכיתי לנחות איתו ולקבל את פניהם של עשרות ציוניים יקרים בנתב"ג עם דגלי ישראל (היה מחמם הלב).
אל שלל האירועים האלה, נוסף אירוע מיוחד, הרחק מאור הזרקורים ב-4 ליוני. תוך כדי חיפוש מתנות ליקיריי בארץ בחנות Amazing Saving בניו יורק, אני רואה שלושה ישראלים עם דגלי ישראל מחוץ לחנות, ומתרגש לדבר איתם בשפת הקודש. "שלום עליכם", פניתי. בלי גינוני ציונות הם משיבים לי בשאלה "אתה מגיע היום להפגנה במנהטן?". האמת ששמעתי עליה, אך לא הייתי סגור על הפרטים. שאלתי "על מה ההפגנה?", ענו לי "בעד ישראל ונגד ההפיכה המשטרית". השימוש במילה "הפיכה משטרית", כבר הציג לי את הלך הרוח. הבחור הדומיננטי מבינהם, אמר לי "חשוב מאוד להפגין בעד המדינה היקרה שלנו, ונגד הרס הדמוקרטיה של הימין הפשיסטי (בהמשך השיחה התברר לי שהוא גר בניו-יורק כבר 19 שנים, אך עדיין מרגיש שהמדינה שלו. יפה סה"כ). אחרי שביררתי עוד פרטים והתנחמדתי כדי לא להראות סוכן כפול, אמר לי הבחור הדומיננטי "הסיבה העיקרית שאני מגיע היא כדי לצעוק על לאביחי שיקלי – זה שבגללו המדינה תחרב". "למה דווקא בגללו", שאלתי. בגלל שהוא הנוכל הגדול שהפיל את הממשלה הקודמת, ובגלל זה ביבי חזר לשלטון לעוד כמה שנים. אני לא חוזר לארץ עד שהוא עוזב את הפוליטיקה ונכנס לכלא" (רציתי לשאול למה לא חזר בממשלה הקודמת, אך הרגשתי שתפקיד חיי כסוכן יכול להחשף).
"לך תקנה דגל מהחנות ותבוא, זה חשוב מאוד!", אמר לי. האמת , שלא כל כך ידעתי מה לעשות, איך להגיב. מה עכשיו, להכנס לוויכוח פוליטי באמצע העולם. כאילו, יש לי כמה משפטים לשלוף שירככו את ליבם, ישיבו אותם לארץ ויתפקדו ל"ציונות הדתית". ואז… נזכרתי בפרק 3 בעונה 3 של הסדרה האגדית "שטיסל", הסצינה בה הפגינו נגד שלום שטיסל, מנהל התלמוד תורה, כדי שיעזוב את התפקיד, ובנו עשה מעשה מבריק – ירד להפגנה, השתתף בה באופן פומבי ותוך כדי צעקות, כשהוא קורא לאביו להתפטר הצליח להשחיל כמה עובדות לאנשים שמסביב, עד שפיזר את ההפגנה. או כמו שהמשפט באנגלית אומר "אם אתה לא יכול להילחם בהם, תצטרף אליהם".
אז זהו, שכנראה זה עובד מושלם רק בסרטים, אך בכל זאת, חשבתי שכמה עובדות אולי יצליחו לבלבל את דעתם.
"תשמעו, אתם גרים כאן, אתם לא יודעים מה אנחנו עוברים", פתחתי. "אתם רק רואים בחדשות, אך לא מבינים מה קורה בארץ, טירוף. רוצים לשנות את סדר היום בישראל, צריך להלחם בכל הכח לעצור את הטירוף". המילים שלי שנבחרו בקפידה, היו דו משמעותיים, אך כמובן שכל אחד יכול לקחת את זה לכיוון שלו.
"ושיקלי? מי הוא בכלל? חושב שהוא המציא את הציונות! חושב שאם הוא היה בסיירת גולני כלוחם ואחר כך כקצין ומפקד צוות שם אז הוא פטריוט יותר מאיתנו? סה"כ רס"ן ביחידת אגוז, היו גדולים ממנו. הוא מתהדר בכל שהיה במכינה קדם צבאית בפריפריה (בקיבוץ מעיין ברוך, דרך אגב), ואחר כל ייסד איזה מדרשה למנהיגות ציונית והקים מסגרות קדם צבאיות המובילות בארץ. לא מצליח להבין איפה ההיגיון שלו – בחור שסיים שני תארים בצטיינות, לא מצליח להקשיב לעם. כנסו לערך שלו בוויקיפדיה , פשוט לא תאמינו מה הבחור הספיק ב-41 שנים, ותוך כמה חודשים הוא מוצא את עצמו בתוך מסדר בושה. כמו שהוא עמד על שלו והאמין בערכים שלו בממשלה הקודמת, כך הוא צריך לעמוד על כך שהרפורמה לא תעבור. למה מלח הארץ כזה צריך להיות במוקד המשבר הכי גדול שפקד אותנו".
אז אחרי הנאום הזה, פתאום הפרצופים של החבר'ה השתנו. ואותו דומיננטי אמר "כן, אין ספק שהוא בחור על רמה, צריך להבין מה קרה לו".
"יש לי היום טיסה לרוצ'סטר, אחרת הייתי בא איתכם לומר לו מה שעל הלב", אמרתי והבטתי בעיניהם.
האמת, שאני לא יודע מה בסוף קרה, והאם צעקו לשיקלי ולשאר נציגנו בממשלה קריאות גנאי, רק מה – הרגשתי שרמת המתח שלהם ירדה באופן ניכר, לפחות כמו ההבדל של השדרן במשחק המונדיאליטו בין ישראל-ד.קוריאה לעומת ישראל-אורוגוואי , שהתקיים באותו יום.
השבוע פורסם כי תמונתו של שיקלי נערכה בפוטושופ, כאילו הוא עושה תנועה מגונה באצבעותיו כלפי המפגינים, וזאת כדי לסכל פגישות שלו עם גורמים שונים בארה״ב. טוב, מה מצפים ממדינה הולידה את המשפט "פייק ניוז".
