רחל פחימה זכרה לברכה, נפטרה שעות לפני כניסת שבת ובהמשך, ליל הסדר. היא נפטרה כפי שחייה את חייה, בצנעה ובענווה, לא הזיקה לאיש, מרתון של בני המשפחה לקיים את מצוות 'לא תלין', לפני ששבת והחג יכנסו לתוקף. והמשימה הקדושה עלתה בידיהם. מעטים ידעו על לכתה בשל הסמיכות לכניסת השבת, אולם העיקר, המצווה עלתה בידם, ובמיוחד לנשמתה של רחל פחימה ז"ל.
מועד לכתו של האדם מן העולם מצביע, רומז, על האדם עצמו בחייו. מי הוא היה? ומדוע נלקח מאיתנו דווקא ביום ושעה מסוימים? נראה שרוב התשובות נמצאות בגוף השאלה. ערב שבת, רגעים לפני כניסתה של המלכה, השבת, רחל 'תפסה את האוטובוס האחרון לגן עדן'.
…רחל ז"ל, הייתה הדודה, בהא הידיעה, של בני ובנות משפחת פחימה העניפה, מילאה את התפקיד במסירות אין קץ, ונדמה שכל אחיין היה מתאווה לדודה רחל משלו. תמיד מחייכת, מחבקת ומרעיפה מילות חיבה ואהבה על האחיינים, ולא רק בגלל הסיבה שלא היו לה ילדים משלה. היה בה המון אהבה, החומר הנדיר שהולך ומתכלה מן העולם, לצערנו.
תשאלו, מהיכן זה הגיע? מהבית, המשפחה, ובמיוחד מאישיותה שלה. בעידן שלנו לכל אחד יש מה לומר, על האחר. כל אחד כמעט פוקח את עיניו, וכבר מלאכת שפיטת האחר מתחילה במלוא עוזה. ושלא נזכיר את אלה שיש להם עיניים הרואות (הכל) בשלוש מאות ושישים מעלות', אצל האחר, כמובן.
אבל רחל ז"ל הייתה שונה, מיוחדת. לא התערבה ולא התעסקה עם האחר, לא דחפה את אפה לסירים של זולתה. כל מבטה היה נתון לצלחת שלה, לפינת אלוקים הקטנה שלה.
…היו בה גם צדדים ציורים. רחל הייתה מאלה שהתנהלה על 'קלנועית למתקדמים' מכאן לשם ובחזרה. ישיבתה האצילית מאחורי ההגה היו מסמני ההיכר שיכולת להבחין בה ממרחק. נכון, גם הליכתה הייתה אצילית. כל צעד מדוד, הראש מוטה קדימה וגווה כולו עמוד שידרה מוצק עם עטור שיער מלבין וקצוץ.
רחל ז"ל, כבת למשפחה וותיקה שאביה משה ז"ל התווה את דרך העבודה והשירות למען הציבור כרב, שוחט ושליח ציבור בבית הכנסת 'אהבת ישראל' בשיכון ג', שחברי הוועד מצטרפים לניחומים, הייתה גם כן סוג של 'שליחת ציבור' במובנה הרחב של המילה. התנהלותה על פיסת הקרקע בה חיה, מבלי להטריד, להזיק או לגרום צער לאחרים, הם בהחלט מצרכים מבוקשים בתקופה הזאת.
לדמויות כאלה צריך לתת מקום, ללמוד מהדוגמה האישית, כי ביננו, לא כל אחד חייב להיות ח"כ, שר או נשיא כדי שיטביע את חותמו. לפעמים עדיף להיות רחל פחימה ז"ל שחייה ונפטרה בצניעות, ענווה, ולא הותירה פצועים בשטח אחרי לכתה.
יהי זכרה ברוך.
7 זכרונות
1 זיכרונות ילדות מאושרת, חיכינו תמיד שתבואי ותיקחי אותי את עינב ואת חגית ביחד לפינה בירדן לתפוס שיזוף של קיץ.
2 הצלחת לגעת בכל אחד ואחת מאיתנו. השארת אצל כולנו ים של זיכרונות ורגעים בלתי נשכחים איתך. …פתאום יש שקט כזה לא מוסבר.. שקט בלב..
3 דודה רחל השארת אותי לבד ולא אמרת שאת הולכת … הלב בוכה הנשמה זועקת ולא מאמינה… דודה קיבלתי אותך איך שאת. התאפקתי לא לכעוס עליך כדי שלא תיפגעי ואאבד אותך כי היית רגישה מאוד…
4 רחל חקוקה חזק בנוף ילדותינו. סופי שבוע שלמים עם הדודה שלנו מלאים בצחוק ובחוויות. בזכות רחל טעמתי כמעט מכל סוגי האוכל
5 כמה כוח ועוצמה היה בך, איך נעלמת לנו כך פתאום? אם מישהו ניסה לדבר על משפחת פחימה לידך, הגנת ושמרת עלינו
6 הדבר הכי מיוחד בדודה שלי רחל, זה שהיא נתנה לכל אחד ואחת מאיתנו הרגשה שאנחנו הכי חשובים לה בעולם.
7 דודה שלי אני אוהב אותך וכלכך מקווה לחלום אותך תמיד. מרוקאים חולמים לא?!
