היום ה-15 בנובמבר , 2019

Select your Top Menu from wp menus
120 x 600
120 x 600

אסף אותה לליבו

קבענו להיפגש ביום שישי בשעות אחר הצהריים בביתם שברחוב הוורדים. אסף ומגי גרים ביחידת דיור מעל הוריה של מגי ברחוב מנחם בגין. אל הבית הזה היא חזרה חודשיים אחרי האסון שבו איבדה את בעלה ניר בתאונת מסוק, הוריה שיפצו למענה מעליהם את היחידה שהפכה בינתיים לביתם של הזוג שהתחתן לפני כמה חודשים.

לפני כ-3 שנים התרסק מסוק יסעור של חיל האוויר אל צלע הר  בהרי הקרפטיים ברומניה בעת פעילות מבצעית. בתאונה נהרגו 6 אנשי צוות וביניהם סרן ניר שהיה מכונאי מוטס. את הבשורה על מותו קבלה מגי בבסיס "תל נוף", שם הם התגוררו.

ברגע אחד חרב עליה עולמה, צעירה בת עשרים ושש מלאה בחלומות על בית ומשפחה, ברגע אחד התרסקו החיים לרסיסים. מחיים של זוג מאושר שמחכים ללדת התינוק הראשון היא מצאה את עצמה בודדה, מוקפת בתמונות וזיכרונות ובעיקר במבטים של זרים וקרובים, מבטים מלאי רחמים.

כשנכנסתי לביתם השבוע, ראיתי זוג מאוהב עם ילדה קטנה שעונה לשם ירין. שום דבר לא הסגיר את הסערה שעברה כאן לפני 3 שנים. פגשתי משפחה חמה ואוהבת. במטבח אסף בישל סיר לשבת, בשר ברוטב פטריות. על הספה ישבה מגי מרכיבה עם ירין פזל. מגי צעירה תווי פניה העדינים והנאים משווים לה מראה שברירי משהו, אבל זה רק למראית עין. אח"כ בשיחה כשהיא נחשפת ומספרת בגילוי לב על כל מה שחוותה מאז אותו יום, אני מגלה אישה דעתנית וחזקה, שאולי החיים גרמו לה להתכופף מעט אבל בטח לא להישבר.

כמה דקות אחרי תחילת הריאיון פונה ירין הקטנה אל אסף "אבא, תשחק איתי" היא אומרת בקול מתפנק וזה קצת מפתיע אותי.

 

– אסף, ממתי היא קוראת לך אבא?

"בהתחלה היא התעלמה ממני לחלוטין כאילו אני לא קיים. זה ממש הפריע לי. עם הזמן כשהיא התרגלה לנוכחותי, זה היה סוג של תהליך, התקרבות איטית יומיומית, עשינו המון דברים ביחד, טיולים, ארוחות, הכול…  ואז יום אחד לפני כמה חודשים ישבתי על הספה כאן עם מגי. וירין פתאום קראה לי 'אבא'. "הייתי המום ונרגש". והוא מחייך חיוך שכולו קורן מאושר".

 

– מגי, היית בחודש רביעי כשקרתה התאונה. למה בחרת את השם ירין, יש לזה משמעות מסוימת?

"כשניר היה אמור לחזור מאותה טיסה היינו מתוכננים לעשות סריקת מערכות כדי לדעת אם זה בן או בת. הוא לא הספיק לחזור לזה. המחשב הנייד שלי היה אצלו, אחרי התאונה החזירו לי את המחשב. ושם גיליתי רשימה של חמישה שמות לבנים ולבנות. את הרשימה הוא הכין לעצמו. בין השמות של הבנות היה גם ירין".

  

– אסף ומגי, איך בעצם הכרתם?

אסף: "לפני שנה וחצי ניהלתי את חנות 'רנואר' בקניון 8. נכנסה לחנות אישה צעירה עם עגלה ובתוכה תינוקת. היא נראתה לי מאד צעירה להיות אמא. שאלתי אותה "התינוקת שלך?" 'כן' היא השיבה. "מתי הספקת?" 'הספקתי הרבה' היא ענתה ויצאה מהחנות. באותו ערב קבלתי בקשת חברות בפייסבוק ממנה, ממגי".

מגי: "התחלנו להתכתב בצ'אט ואז אסף שולח לי הודעה: 'בואי לקנות לבעלך תכשיט יפה ליום האהבה'. זה היה בדיוק יום לפני יום האהבה".

אסף: "אתה יודע, ראיתי תמונות שלה בפייס כשהיא קורנת מאושר מתחת לחופה, הבנתי שהיא נשואה. לא העליתי על דעתי שהיא אלמנה. הכרתי את הסיפור על תאונת המסוק, אבל לא קישרתי את זה אליה בכלל.

כשהצעתי לה שתקנה מתנה לבעלה היא ענתה: "זה לא אפשרי, אבל אולי בהזדמנות", היא לא רצתה להלחיץ אותי, היא לא הזכירה את המילה אלמנה. אלמנה זה לברוח".

 

– מגי, כשאסף אמר לברוח, הנהנת בראשך ואמרת 'ברור שלברוח'. למה?  

"מי לא יברח? אתה מכיר בחור רווק צעיר שיסכים במודע לחלק את חייו עם אלמנה?!".

 

– אסף  מתי נודע לך שהיא אלמנה?

"הסתקרנתי מאד לגביה ועשיתי עליה גוגל".

 

– אוקיי ובכל זאת החלטת לא לברוח, למה?

"משהו בה החזיק אותי, לא יודע. עברתי הרבה קשרים עם בנות זוג כדי לדעת שמגי באמת היא היחידה, שפה אני יכול להתמסד".

 

– מה יש בה שגרם לך?

"לא יודע, אפילו לא המראה שעד אותו יום נמשכתי אליו. האופי שלה קנה אותי 'החרגול' הזה קנה אותי", והוא שולח יד ומלטף את שיערה של ירין הקטנה שכל הזמן יושבת לצדינו, משחקת בלגו אבל אוזניה פקוחות וקשובות, לא מחמיצה אף מילה בשיחתנו.

 

– מגי, ומה גרם לך להתאהב באסף?

"וואו, איזו שאלה. כמעט הכול אני חושבת. בהתחלה לא הייתי פנויה רגשית לצאת עם מישהו בכלל. מבחינתי עד היום שבו פגשתי את אסף, סיימתי את הקשר הזוגי בחיי. לא יודעת, זה פשוט התגלגל באופן טבעי כל כך, כאילו זה מובן מאליו שזה מה שצריך לקרות".

אסף: "הכרתי אותה יומיים לפני יום האהבה. דיברנו ולמחרת  אני מוצא את עצמי עם ורד ביד מתקשר אליה ומבקש שתרד רגע כי אני רוצה לתת לה משהו. ואני לא טיפוס כזה בכלל של רומנטיקה ופרחים". ומאותו רגע התחלנו לדבר בטלפון. כל הלילה. הלילות של שנינו הפכו לימים".

מגי: מאז האסון לא יכולתי להירדם בלילות. הסיוטים רדפו אותי. הייתי נשארת ערה כל הלילה, לוקחת את ירין לגן ואז ישנה כל היום".

 

– ובלילות שדיברתם עלה הסיפור של ניר ז"ל?

"מה שמשך אותי באסף שהוא התעניין בי, בעיסוקים שלי ובמה שאני ולא בהיותי אלמנה. השיחות על רגעי הקושי והמשבר, האובדן  באו אחר כך".

 

– אחרי כמה זמן החלטתם למסד את הקשר ולהינשא?

אסף: "רוב המפגשים שלי עם מגי היו בחניה ליד הבית של מגי באוטו. רק אחרי חודש מגי הזמינה אותי לעלות אליה הביתה, כשירין כבר ישנה".

מגי: "אני זוכרת פעם אחת כשהיינו בבית, ירין לפתע התעוררה. היא הייתה בת שנה וחודשיים. החזקתי אותה קרוב לליבי, זאת הפעם הראשונה שאסף ראה אותי יחד איתה.   ראיתי את המבט בעיניו והיה לי ברור שכאן בעצם נגמר ביננו הסיפור. שהוא בורח. כל הזמן הזה שמרתי על עצמי לא להיפגע לא להתאכזב. היה לי ברור שאף גבר בעידן של היום במיוחד עם כל הסטיגמות שיש ועוד בעיר כל כך קטנה, ועוד רווק כל כך מבוקש יחליט להישאר עם עבר כמו שלי למסד את עצמו עם אישה ותינוקת. שלא לדבר על הדמות של ניר שנמצאת כל הזמן, מרחפת מעלינו הצל שלו הלך אתי…".

אסף: כשנכנסתי אל מגי הביתה, כל הבית היה מלא תמונות של ניר על הקירות. החלטתי שלא לומר מילה. הזמן יעשה את שלו חשבתי לעצמי.. וככה באמת זה קרה. כל פעם הוסרה עוד תמונה ועוד מזכרת מניר. כשנפגשנו היא הייתה עדין עם הטבעת נישואין על היד".

מגי: לא היה לי צורך ומקום בלב לאף אחד, זה היה תהליך איטי ככל שנחשפתי לאסף ולאישיות שבו נפתח בי צוהר שדרכו גיליתי את האהבה מחדש".

 

– אסף, לא היו כאלה שאמרו לך עזוב מה אתה צריך?

"בטח שהיו, כמעט כולם אמרו. אבל התעלמתי מזה. הדמות היחידה שקצת חששתי מתגובתה זאת אמי. בהתחלה ספרתי לאימא רק שהכרתי מישהי מאד נחמדה ושאני רוצה שהיא תכיר אותה. שיתפתי אותה בכך שמגי אלמנה. ביקשתי ממנה שתכיר אותה בלי להיות שיפוטית. הופתעתי מהפגישה ביניהן, מהרגע הראשון שהן הכירו הן התאהבו אחת בשנייה".

 

– ומה חשבו הורייך על אסף?

"אני חושבת שאסף היה הדמיונות והתפילות של אבי.

חודשיים אחרי שניר נהרג ובאתי לפה לבית הוריי והתמקמתי, עוד הייתי בהריון, אבי התחיל לטפטף. "יהיה בסדר, תצאי קצת. אולי תכירי מישהו". וזה ממש הכעיס אותי, איך בכלל הוא מעלה אפשרות כזו. הייתי חסומה ובתהליך של התאבלות עם עצמי. "אני לא רוצה להכיר אף אחד", הייתי עונה לו כל פעם שהוא התחנן שאצא קצת. רק כשאסף נכנס לחיים שלי הבנתי כמה זה היה לי חסר. כמה התגעגעתי לזוגיות ולאהבה. למשפחה. לא חוויתי לידה עם בן זוג, אני לא יודעת מה זה. אני לא יודעת מה זה לגדל ילדה עם בן זוג. זה הרגשה אחרת לגמרי".

 

– מגי, רואים את הקשר והאהבה בינכם בעיניים. אסף נכנס למשבצת של הבעל והאבא באופן ממש טבעי.

"אסף הוא אבא לכל דבר. ההבדל היחידי זה שהוא קיבל בת מוכנה בגיל שנה וחצי מבלי להתעורר בלילות", והיא צוחקת צחוק חופשי ומשוחרר.

 

– וזה שהיא קוראת לאסף אבא, אתם חושבים שיום יבוא ותסבירו לה?

מגי: "מהרגע שירין נולדה היא גדלה עם התמונות והסיפור על אבא. היא יודעת שיש אבא ניר בשמים ואבא אסף".

 

– אתם מדברים ביניכם על עוד ילדים?

אסף: "בטח אני רוצה עוד שניים".

מגי מחייכת וקורנת מאושר "כן גם ירין רוצה אחות תינוקת, אז צריך להביא לה". 

 

– מגי, על היד מקועקע לך מפתח עם השמות של ירין וניר, מתי קעקעת את זה ולמה בחרת את זה?

"המתנה האחרונה שקבלתי מניר זה היה מפתח עם שרשרת קטנה".

אסף מביט בה באהבה ואומר "הייתי מגהץ לה את הקעקוע אם היה אפשר". ושניהם אוחזים ידיים ומתחבקים.

 

– אני יודע שלא פעם פנו אליכם להתראיין ותמיד סירבתם, מה הביא אתכם הפעם לדבר בגילוי לב ובכנות גלויה? 

מגי: "אני אשתף אותך במשהו אישי. לפני שהכרתי את אסף הגעתי לטיפת חלב, דבר הכי טריוויאלי, האחות שואלת: איפה אבא? 'אין' אני עונה 'אני אלמנה'.

'לא יכול להיות שאת אלמנה'. הייתה התגובה הבנאלית והצפויה שהתרגלתי כבר לשמוע.

'מה זאת אומרת לא יכול להיות?!', היא שואלת אותי ולא מחכה לתשובה "בחברה הישראלית, אלמנה נתפסת כאישה מבוגרת ומרירה. החברה שופטת אותך, אני רוצה לשבור את הדימוי הזה שאלמנה זאת אישה מסכנה ועצובה. וזה לא צריך לבוא על חשבון של אף אחד. זה מה שגורם לי להיות מאד שלמה עם עצמי ועם ההחלטה שלי. יש את הזיכרון של ניר, בכל זאת הייתי איתו 11 שנים. הוא אבא הביולוגי של הילדה שלי. אלה דברים שילכו אתי כל החיים. אסף ואני היינו יושבים שעות ומשוחחים על ניר, בשלב מסוים הרגשתי שאסף אפילו מכיר אותו, כאילו זה הרצף של החיים, ככה היה אמור להסתדר בסופו של דבר. שזה דבר שמאד מקל על החיים כשמקבלים את זה ככה. טוב שיש על מי לשים את הראש באזכרות. לחזור הביתה  לידיים חמות אוהבות ומחבקות, שזה מה שצריך בעצם, אהבה, חוץ מזה לא צריך כלום…"..

 

 

 

   

אולי יעניין אותך