היום ה-23 בספטמבר , 2019

Select your Top Menu from wp menus
120 x 600
120 x 600

בעקבותיו…

 

חלק יזכור אותו כמנהל לשכת התעסוקה, אחרים כסגן ראש העיר ורבים כמנהל האגדי של מפעל "רמים". בני אברהמי חזר אל החברים והמשפחה ומשרטט בעזרתם את דיוקנו של האיש שהיה קרוב לעניים ותרם כל חייו לנזקקים. על האיש שדאג לכולם. אבל, שכח לדאוג לעצמו. סיפור על הדור ההוא, הדור שהיום כבר אין להם חלקי חילוף.

לפני תשע עשרה שנים, בדיוק ביום הזיכרון לחללי צה"ל נפטר שמואל אוחנה. הוא היה בן 64 כאשר התגלתה מחלת הסרטן בגופו. כשהוא נאבק במחלה הוא שלח פתק לסימונה בן שימול, אם הבית של העירייה דאז שלא לבוא לבקרו בבית החולים. "אוחנה לא הסכים לי לראות אותו סובל. הוא לא רצה שאראה אותו בחולשתו". אמרה השבוע סימונה שבמשך ארבעים ושתיים שנים עבדה בעירייה. סימונה אישה עם חוכמת חיים רבה, ראתה בחייה ראשי ערים הולכים ובאים. מהמטבחון הקטן, כשהכינה תה וקפה לשרי ממשלה וחברי כנסת, היא ידעה לזהות את כולם. את אלו שחיפשו את מנעמי השלטון ואת האחרים שבאו מתוך שליחות וציונות לעבודתם הציבורית. השנים לימדו אותה לזהות ולהבדיל בין מטבע מקורי למזויף. "אליו אני הכי מתגעגעת". סיפרה סימונה "כבדתי את בקשתו ולא הגעתי לבית החולים. אבל ביום מותו ישבתי יחד עם משפחתו שבעה. האורחים הרבים שהגיעו היו בטוחים שאני אחותו".

כמוה, חשו רבים מתושבי קריית-שמונה. בהלוויה שלו  השתתפו אלפים. יהודים ודרוזים מרמת הגולן שהעריכו אותו כשהיה המושל של "קונטרה" שברמת הגולן. טור ארוך של מכוניות השתרך עד בית העלמין, תושבים רבים עמדו באותו היום מלווים במבט אחרון את אוחנה.

מה היה בו באוחנה שהשפיע על חיי אנשים כה רבים. ולמה כמעט כל מי שדברתי איתו מלבד בנותיו, אפילו יריביו הפוליטיים חזרו על אותו משפט. "אוחנה היה איש עם לב זהב, הוא דאג לכולם חוץ מעצמו. הרבה אנשים התעשרו בזכותו, והם שכחו זאת".

אהבה ממבט ראשון

נדמה לי שהתשובות לשאלות הללו נמצאות הרחק אי שם, בבית שבו הוא גדל, מאביו שהיה רב גדול. אביו לא הסתפק בניהול קבר רבי מאיר בעל הנס, הוא נשלח לקהילות רבות בחו"ל, ביניהן יהדות בוכרה במטרה לקרב אותם לזהותם היהודית. מאביו הוא למד "שלעולם אל תפנה את גבך לאיש שפושט יד ומבקש נדבה".

IMG_66421_832969622.jpg

הוא נולד ב-1927 בטבריה לרבקה ומרדכי אוחנה. כבר בגיל 13 הוא התגייס ל"הגנה". לפי צו המוסדות הלאומיים גויס ל"נוטרות" ושירת ביסוד המעלה בתור נוטר. שם הוא הכיר את רינה סאלומון, בת  לדור שישי  ביסוד המעלה. ההתאהבות בניהם הובילה אותם אל מתחת לחופה, בגיל 20 הם נישאו ולא נפרדו עד יום מותו.  

עם קום המדינה התגייס אוחנה לצה"ל והיה בין הקצינים הבכירים שהקימו את חטיבת "גולני". הוא היה בין מגני עמק הירדן והגליל התחתון. אוחנה השתתף בכיבוש אילת והשתחרר מצה"ל בשנת 1954 עם 6 אותות מלחמה בדרגת סגן אלוף.

בשנת 1955 הוא התנדב להגיע לקריית-שמונה כדי לנהל את לשכת העבודה של ההסתדרות. כשנשאל על ידי אחד העיתונאים אז מה הניע אותו להגיע לעיירת עולים הוא השיב: "החינוך שקבלתי בבית. לראות בכל תפקיד שליחות חלוצית. זהו גם החינוך שאני מקנה לארבעת בנותיי".

ואכן עד היום ארבעת בנותיו של אוחנה עוסקות כולן בחינוך. הבכורה נורית בידרמן, מנהלת בית-ספר במבואות חרמון לשעבר וגם מי שהייתה נציגת מגבית קנדה בצפון נשואה לישראל והם מתגוררים ביסוד המעלה. רבקה, ד"ר לחינוך חונכת מנהלים בתחילת דרכם. בתיה, בעלת תואר שני לחינוך ובעלת חברה לעיצוב והפקת אירועים נשואה ליעקב וידל והם מתגוררים ברחוב …שמואל אוחנה בוורדים.

ואורלי הבת הצעירה שמנהלת את בית-ספר "עמק החולה", נשואה לגבי זגורי ואף הם גרים ברחוב שמואל אוחנה. "ובכל פעם שאני מוסרת את כתובתי, אני חשה צביטה בלב". אמרה בתיה.

לא נרדם בלילה

בתקופה ההיא מפא"י הייתה בשלטון. ולמרות רצונו העז לסייע לכל האנשים שמתחננים לתעסוקה, לא היה  באפשרותו למצוא פיתרון. מלבד מעט עבודות יזומות כגון קק"ל ורשות החולה הוא התקשה להציע לעולים, שמזילים דמעה במשרדו עבודה.

"אמא סיפרה לנו, שהיו פעמיים רבות שאבא, פשוט חילק את משכורתו בין כמה משפחות". אמרה בתיה בתו "הוא לא הצליח לישון בלילה בידיעה שיש אנשים רעבים".

ובזמן שהוא עבד בלשכת התעסוקה הצטרפה רעייתו רינה גם היא למען האמהות העובדות, משהו דומה לארגון נעמ"ת   היום, אלא שהיא הייתה היחידה. בהמשך היא עבדה במועצת הפועלים כמזכירת האיגוד המקצועי.

"אמא הייתה הכול. מצד אחד היא הייתה הפה של הפועלים, ומצד שני היא שמרה על אבא מכל משמר". אמרה אורלי. "ממנה הוא שאב כוח, היא הייתה העוגן שלו, אי השפיות".

שאלתי את בתיה ואורלי האם הן לא חשו מוזנחות מעט לגדול בבית פוליטי. "לא הכרנו דבר אחר". אמרה לי בתיה. "אבל אם היינו זקוקים לאבא הוא תמיד היה שם בשבילנו. המשיכה אורלי "מספיק היה רק להתקשר למזכירה. הוא היה מכור לעבודתו הציבורית אך עדיין המשפחה הייתה בראש מעיניו.

האהבה של אבא אלינו לא ידעה גבולות, וכשנולדו לו נכדים, למענם הוא היה מוכן לקטוף את הכוכבים שבשמים".

לצד עבודתו כמנהל לשכת התעסוקה הוא נבחר לחבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות כנציג קריית שמונה והגליל.

תפקיד ריכוזי בעל כוח והשפעה רב. לימים יתברר כי דווקא כוחו הרב היה בעוכריו. אנשים חששו ממנו דווקא בגלל עוצמתו. בזכות קשריו הוא המשיך לסייע למשפחות רבות במצוקה. לאחד הוא דואג למקרר לאחר למכונת כביסה. ביתו הפך למקום עליה לרגל. מחוסרי עבודה, אנשים במצוקה, כולם ביקשו להגיע אליו כדי שיפתור את בעיותיהם, הוא לא סירב לאיש. החמלה והחסד שנטע בו אביו, לא הכזיבו אותם.

בתקופה זו הוא זכה לעדנה והערכה, הוא נבחר להדליק משואה בהר הרצל כנציג קריית-שמונה.

"הוא דאג לכולם. אוחנה היה אדם בעל שיעור קומה, שידע לדבר בגובה העיניים עם פשוטי העם ועם שרים". אמר אברהם פינטו מבקר העירייה אז יריבו מהליכוד "הוא היה חבר נאמן שהמליך ראשי ערים ודאג לאנשי עסקים. לצערי לא כולם החזירו לו באותו מטבע".

בשנת 1958 נקרא אוחנה לנהל את מפעל "רמים" שיצר ציוד לבתי חולים ותיבות לצה"ל. ממפעל קטן וכושל הוא הופך את "רמים" בתוך מספר שנים לאחד המפעלים הריווחים ביותר. הוא הקפיד לקלוט עובדים מקריית-שמונה, בעלי משפחות שעבורם זה לא רק היה מקום עבודה זוהי הייתה משפחה, משפחת "רמים". בתקופת השאח הוא יצר קשרים טובים באיראן והמפעל התחיל בייצוא לפרס. הוא נבחר לקבל את פרס "קפלן" על פועלו.

את רווחת העובד הוא שם בראש מעיניו. בתי הבראה, מסיבות לילדי העובדים, מתנות בחגים. "מה שעניין אותו זה הדאגה לעובד" אמרה אורלי.

אלא שאחרי כל השנים ב"רמים" וכל תרומתו למפעל וביסוסם של משפחות רבות בקריית-שמונה. "הם לא היו שם כשהוא היה צריך אותם". אמרה סימונה

"מתי שיש גשם, יש מים לכל התרנגולים. אבל, כשיש בצורת, מי ייתן להם לשתות?". אמרה סימונה ולא פירשה.

למרות שמהשנה הראשונה בקריית-שמונה מונה אוחנה לחבר עירייה, הוא פעל במשך כל השנים בהתנדבות. רק בשנת 1985 הוא נבחר לסגן והחל לקבל שכר לעבודתו.

"אחרי כל השנים ברמים, הוא יצא ללא פנסיה". אמר יואל אברהם איש חרות ויריבו הפוליטי במשך שנים רבות. כזה היה אוחנה איש שדאג לכולם, אבל שכח את עצמו".

גם בתפקידו כסגן ראש העיר של פרוספר אזרן מצא את עצמו אוחנה ממשיך ומטפל במצוקותיהם של הנזקקים. "אני הייתי ממלא מקום ראש העיר ואוחנה היה סגן". סיפר יואל אברהם. "יום אחד השתרך תור ארוך של אנשים ליד דלתי, אוחנה יצא ושאל לפשר המהומה. סיפרתי לו שעקב חג הפסח כל האנשים הללו מתקשים לעשות את החג. אוחנה הוציא את ארנקו ורשם צ'ק אישי שלו על סך 500 שקלים, סכום גבוה מאד לאותם ימים".

"הרבה אנשים שהפכו לבעלי עסקים התעשרו בזכותו ובזכות קשריו ודאגתו. אבל הם שכחו אותו, ככה זה…"דברי יואל.

IMG_6641_633813673.jpg

 

אחרית דבר

לפני שנה וחצי נפטרה רינה רעייתו של שמואל אוחנה "האישה שהייתה העוגן ואי השפיות שלו". היא נטמנה צמוד לקברו של שמואל אוחנה ז"ל.

…..ובימים אלו הולכת ומתארכת רשימת שרי ממשלה, אנשי ציבור אשר נאשמים בגניבה, מעילה ואפילו נשיא שנאשם באונס סדרתי.

משהו רע קורה לנבחרי הציבור בישראל. יותר מכל נדמה שאת השיעור החשוב ביותר בעבודה הציבורית הם שכחו וזה להישאר נאמנים, לראות בעבודה הציבורית שליחות ולא מקור פרנסה כוח ושררה, הם שכחו את תפקידם.

"כשתינוק בא לעולם ידיו קפוצות. ובבוא יומו הוא נפטר כשידיו פתוחות". אמרה סימונה לפני פרידה. "אנשים לא לוקחים איתם כלום לקבר, מה שנשאר זה רק שמם הטוב, זה בתנאי שבאמת הם היו טובים".

 

אולי יעניין אותך