היום ה-23 באוקטובר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

חנן בני האהוב

…כאילו שמישהו רצה להזכיר לנו את אותו אירוע טראומטי, ולפני שבועיים פרצה השריפה הגדולה בתולדות ישראל החדשה. מאות בתים עלו בלהבות, אלפי אנשים איבדו את כל עולמם, אבל למרבה הנס והפלא, לא היו אבדות בנפש.

אביבה, אימו של חנן ז"ל הייתה מוכנה להתחלף עם כל אחד ואחת מנפגעי השריפה הנוכחית, רק תחזירו לה את בנה האהוב חנן, ותיקחו הכל.

מאז האסון, אביבה לא יודעת מנוח לנפשה, חייה השתנו מן הקצה לקצה. היום שאחרי שחנן ז"ל נלקח כבר לא היה דומה לשום יום או חוויה שהיו להם יחד עד אז.

גם אביו של חנן ז"ל לא עמד בבשורת איוב שנחתה על המשפחה. עם היוודע דבר מותו של חנן ז"ל, לקה יעקב באירוע מוחי אשר הביא לריתוקו לכיסא גלגלים ולתלות באחרים.

הגלגל התהפך, החיים השתנו ועננים כבדים ירדו כמסך בין חייה של המשפחה המגובשת ובין החיים, פשוט החיים הבנאליים שכל אחד מתגעגע אליהם, רק כאשר קורה אסון.

אביבה נושאת את הפצע המדמם, ועסוקה כול כולה בהנצחת בנה האהוב.

אביבה "אני כל היום מדברת עם חנן, מספרת לו על מה שקורה. אני אפילו שואלת את דעתו. אלה החיים שלי מאז האסון", מספרת אביבה.

%d7%a2%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%9e%d7%90-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91%d7%94

 

 

  • שלום אביבה. השבוע אנחנו מציינים שש שנים לאסון הכרמל בו חנן ז"ל בנך קיפד את חייו.

ספרי על חנן הילד, איזה מן ילד היה חנן?

חנן שלי הוא בני השני, אח לאורלי הבכורה ועוז בן הזקונים. ילד "סנדוויץ"" טיפוסי שתמיד דאגנו לעטוף באהבה כדי שלא ירגיש מקופח. החיוך של חנן היה סימן ההיכר שלו, חיוך שובה לב וביישן. תחביביו כילד היו כדורגל וקראטה, תמיד היה רגיש לסביבה, הכבוד והעזרה לזולת היו נר לרגליו. ילד צנוע, ללא בקשות מיוחדות. ילד נח, הסב לנו נחת מלימודיו והיה מוקף חברים. חייו היו מתוכננים בקפידה, היה לו חזון, הציב לעצמו יעדים ותמיד עשה הכל כדי להגשימם. בצבא שירת כמפקד כיתה במחנה 80.

תכנן להשתחרר, לעבוד ולחסוך כסף לטובת לימודים גבוהים. חנן תמיד אמר שהשכלה גבוהה הינה המפתח להצלחה. גם אחרי שהתגייס לשב"ס לא ויתר וסיים את לימודי התואר הראשון בקרימינולוגיה בהצלחה. רק מותו של חנן שלנו לא היה בתוכניותיו. אותו יום חמישי ארור שלא יישכח לעולם…

סוף שבוע מורט עצבים, עד שהתברר שחנן היה על אוטובוס הצוערים בדרכו לפינוי אסירים עקב שריפת הענק שהשתוללה בהרי הכרמל ואיימה על 'כלא דמון'.

 

אנחנו, בני האדם, לא יכולים לפצח סודות קטנים, מקרים, קודים שהיינו שותפים ביצירתם, אלא בחלוף השנים.

שמה של בתו הוא, לא תאמינו, כרמל. ושם בית הספר בו היא לומדת, נכון, גם כרמל… לי אין הסבר משכנע… נראה עוצמתי וטעון..

 

 

  • חנן גדל בקריית שמונה, מה היו תחומי ההתעניינות שלו?

חנן עזב את קריית שמונה לאחר נישואיו לרוז, ועבר להתגורר בנצרת עלית.

בגיל  25 התגייס לשב"ס ומאז זה היה כל עולמו.

היה לחנן ברור שהוא לא יהיה סוהר כל השירות, חנן שלי היה שאפתן! תמיד חשב איך אפשר להתקדם ולהצליח.

במקביל לטיפוח הקן המשפחתי שבנה ולידת ילדיו, שגב וכרמל. כן, חנן ורוז קראו לבתם כרמל, במקרה או שלא במקרה מצא את מותו בני באסון כרמל וביתו כרמל לומדת בבית הספר "כרמל" שבנצרת עלית", מספרת אביבה..

 

 

  • ספרי על שירותו הצבאי וכיצד הוא החליט להתגייס לשב"ס?

בגיל 25 התגייס חנן לשב"ס. גיסו ראה מודעת דרושים לשב"ס והציע לו עתיד בטוח, להיות עובד מדינה.

עד גיוסו של חנן לשב"ס עבד ב'הום סנטר' כיועץ מכירה.%d7%9e%d7%92%d7%9f-%d7%9c%d7%96%d7%99%d7%9b%d7%a8%d7%95

הביטחון הכלכלי משך את חנן, החשיבה על השנים הבאות והתנאים שהוצעו לו, הם אלה שהכריעו.

מעבר לעניין ולאופציות הקידום בעבודה, כמובן.

 

 

  • האם לפני אסון הכרמל, חנן היה בסכנת חיים?

חנן לא היה בסכנת חיים אף פעם. תמיד שמרתי עליו באופן מיוחד, כאילו הרגשתי שאאבד אותו בגיל צעיר.. תחושה של אמא, משהו שלא ניתן לתאר במילים. כמה חודשים לפי מותו הרגשתי מועקה. נהגתי לומר לאחיותיי ולבני המשפחה שלא טוב לי, שיש לי "רְבּינָה בלב". לצערי הרב הנבואה הגשימה את עצמה והדבר הנורא מכל קרה לי.

 

אביבה לא סולחת לעצמה על הדאגות, על הנבואה שהגשימה את עצמה עם המחשבות שהתרוצצו בראשה חודשים לפני האסון.

 

 

  • כיצד קיבלת את ההודעה על האסון?

באותו יום חמישי, כמו רבים אחרים צפיתי בטלוויזיה וראיתי את שריפת הענק.

עקבתי בדריכות אחר השידור המיוחד, מבלי לדעת שבאוטובוס המדובר נמצא בני אהובי.

בדיעבד נודע לי שרוז כלתי ידעה שחנן יצא עם הצוערים האחרים לחלץ את אסירי כלא דמון.

היא לא שיתפה אותי בחששותיה, היא יצאה לחפש את חנן בבתי החולים כשהיא מתפללת שימצא בין הפצועים.

בינתיים השמועות החלו והמונים הגיעו לביתי. תושבים, חברים ובני משפחה ששמעו שכנראה בני שלי, חנן היקר, נספה באסון הנורא.

לאחר כמה שעות, כשאני בהלם מוחלט מכמות האנשים שפקדו את ביתי, הגיע אליי קצין העיר והודיע שחנן שלי נעדר.

הידיעה הזו הפיחה בי תקווה, וכל שעשיתי מאותו הרגע זה שיחות עם אלוקים.

פשוט התחננתי! התחננתי שהבן שלי, הילד האהוב שלי, הנשמה של הבית שלנו בחיים.

במוצאי שבת, לאחר יומיים קשים מנשוא שאין המילים יכולות לתאר, הגיעה ההודעה הרשמית: "בנך חנן נספה באסון הכרמל, היה קושי בזיהוי כיון שהיה בלי תג שם".

 

 

  • מה היה חנן בשבילך?

חנן היה ועודנו בני האמצעי. היה ויישאר ילד מושלם שלי, ילד אוהב ואהוב.

הייתה לנו שפה משלנו, שפת העיניים. ידענו להבין זה את זו ללא מילים. קשר מיוחד של אימא ובן.

חנן תמיד דאג לי. אבל לא רק לי, חנן דאג לכל אחד מבני המשפחה. הוא נהג להתקשר אליי מידי יום ולשאול אותי "מה שלומך אהובה?". כל שיחה הייתה מלווה בבדיחה, חנן אהב יותר מכל לשמח אותי.

כל-כך אהבתי ללטף את גופו החסון ולהריח את בני כאילו הוא תינוק. כשחנן היה מגיע לביקורים נהגתי להכין לו את כל המטעמים שאהב, הוא היה מנשק אותי ומודה לי.

"אמא צ'ימפרת אותי!" זה היה המשפט הקבוע כשפינקתי אותו.

אני כל-כך מתגעגעת אלייך בן אהוב שלי ואני יודעת שתמיד אתה איתי. אני מרגישה אותך כשאני עצובה.

כשאני בוכה אני רואה אותך עומד ומסתכל עליי, עם החיוך הביישני שלך ואתה עצוב גם..

כשאני צוחקת אני רואה ושומעת את הצחוק שלך, הוא מהדהד במוחי.

אני בטוחה שכל מי שהכיר את חנן מסכים עם העובדה שחנן היה בחור רציני, אוהב ואהוב.

החיוך הנצחי שלו יישאר הסמל שלו לעולם!

 

%d7%97%d7%a0%d7%9f-%d7%96%d7%9c-%d7%a8%d7%95%d7%96-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%a7

  • איך נראים חייך מאז האסון?

החיים שלי מתחלקים לשניים. לפניי ואחרי האסון.

משהו מת בי. שמחת החיים שלי פגה. הכל קיבל פרופורציות אחרות בחיים.

כלום לא באמת משמח אותי, כלום לא באמת מעניין אותי, כלום לא אותו הדבר.

את זה יכולים להבין רק מי ששכל את ילדו, רק שותפיי לגורל המר.

  • כיצד הנצחתם את זכרו של חנן ז"ל?

בחרתי להנציח את זכרו של בני בבית הכנסת שייסד אבי, בית בכנסת אלי כהן.

חנן נהג להתפלל בבית הכנסת אלי כהן בשבתות ובחגים.

קיבלתי פינת הנצחה, תמונה גדולה של בני תלויה בה. תמונה עם טלית ותפילין כפי שצולם מניח תפילין מספר דקות לפני האסון באוטובוס בכרמל.

אני רוצה מאוד להנציח את זכרו של בני בגן משחקים הקרוב לביתי, גן משחקים בו שיחק כילד ואליו הלך עם ילדיו כשהגיעו לבקר.

אני מבקשת שיאשרו לי בוועדת השמות את גן המשחקים לזכרו של בני שגדל והתחנך בקריית שמונה, אנחנו משפחה שורשית וענפה כאן.

אני רוצה שהגן יקרא על שמו של בני, מישר חנן אוחיון, אני מבטיחה שאטפח את הגן, אדאג לתחזוקתו השוטפת.

 

הלהבות שאפפו את מדינת ישראל רק לפני מספר ימים, שככו. הגשם שירד בעוז שטף את האפר וניקה את האוויר, ורק השמאים של חברות הביטוח ומשרד האוצר ממשיכים לערוך שומות נזק על בתים שהיו ואינם, על מכוניות שנשרפו, מסעדה ומפעל חיים.

מחר, יפרצו הזרעים סדק באדמה הרטובה וניצן רך וטרי יגיח לאוויר העולם לחיים חדשים, בתקווה שכשיגדל ויהיה לעץ לא ישרפו אותו. כי העץ כמו חנן רצו בסך הכל לחיות… ואביבה תמשיך לחבק את בנה חנן ז"ל, תספר לו על מה שקורה איתה, עם אישתו רוז וילדיו שגב וכרמל.

ותחכה ליום שנכדיה ימשיכו את החיים שהחל חנן ז"ל, בנה האהוב.

 

 

%d7%94%d7%a0%d7%a6%d7%97%d7%94

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad