היום ה-18 בנובמבר , 2017

Select your Top Menu from wp menus

יעקב נדב ז"ל

יעקב נדב, השם הנרדף ל'מידע 8' ו-'מיידעפון', החזיר את נשמתו ואת סל הכישרונות שלו לבורא עולם רגעים לפני יום הדין. כוחו לא עמד לו יותר. גופו נכנע.

…יעקב נדב היה במהותו נער החלומות האולטימטיבי, הנצחי. הוא כל הזמן חלם. בניגוד לרבים הוא זכה להגשים את רוב חלומותיו אחת לאחת.

בתחילת שנות השבעים כאשר המושג 'עיתון מקומי' היה נחלתם של הערים הגדולות ויצור נלווה לעיתוני הצהרים, פתח נדב עם מושיקו ששון ז"ל את 'מידע 8'. עיתון-לוח מודעות כדי ליצור תקשורת והעברת מידע בין בעלי העסקים והרשויות לתושבי העיר, ולהיפך.

בהתחלה היו רק מודעות. מקבץ דפים עם מודעות.

נדב עזב למספר שנים, וחזר יחד עם מנחם אייזנברג. השניים היו צמד של ניגודים, ואולי זו גם הייתה הסיבה לפריחה של העיתון באותם ימים.

בתחילת שנות השמונים התחלתי לכתוב את הטור 'פתפותי ביצים', טור דעות ביקורתי, בדרך כלל.

היינו חבורה שיצרה עיתונות במיטבה, בנוסף ליעקב ז"ל ומנחם, שיבלד"א היו: מנחם הורוביץ, זמיר עשור, שלום ליפמן, יהודית מועלם (ממן), יפה ברמי ועוד (סליחה על השכחה, בכל זאת…).

יעקב היה האיש על הגרפיקה. תארו לכם פרפקציוניסט כיעקב שאת כל עבודות העריכה הגרפית עשה במספריים, סרגל וסכין חיתוך. כן, ואת הכל היה צריך להדביק על לוחות מיוחדים.

יעקב היה איש של ניגודים. בעבודה, אסור היה להפריע לו, להסיח את דעתו שחס וחלילה, הזמן ילך לאיבוד והעבודה לא 'תדפוק'. יעקב לקח מצבים לקצה. בתקופה שהוא עישן, אז הסיגריות התכלו אחת אחר רעותה. אבל, היו תקופות שהוא התנזר מעישון, ואוי ואבוי למי שנכנס למערכת עם סיגריה…

…הכיף הגדול היה כאשר סיימנו לכתוב את העיתון. המתח נפל באחת. חצינו את הכביש אל עבר הפיצרייה בפסז' מלון הצפון. פתחנו שולחן הזמנו צ'יפס, פיצה בירה קרה הנוטפת 'זיעה', ואו-אז הרשה יעקב לעצמו להתפרק. ללא התראה מוקדמת, הפך יעקב נדב לאיש חביב ונחמד, שופע בדיחות, ובעיקר מתגלגל מצחוק מהבדיחות ו'הקטעים' שהריצו החבר'ה.

היו אלה ימים קסומים של יצירה וחברות, של תמימות מקצועית ודבקות במטרה.

…לפני מספר שנים פגשתי ביעקב. הוא כאב ודאב. יעקב נדב האיש היפה, הזקוף המוקפד בלבוש ובמראהו, החל לגלות סימנים של משהו אחר. 'כואב לי בצד', הוא אמר. 'זה משגע אותי…', הוא הוסיף וסיפר.

השבוע הסתבר שזו הייתה תחילת הסוף. מצבו הלך והידרדר, אבל יעקב נדב לא וויתר, ויחד עם רעייתו הנפלאה מרצי ומשפחתו, הוא נחלם על כל תרופה, רעיון, חומר ביולוגי או שיקוי. הוא ניסה את עצמו, אבל הוא התחרה מול חזקים ממנו. המסך התעקש לרדת ולרדת ולרדת…

השבוע ביום רביעי, נכנע יעקב נדב סופית ואמר 'אני לא מסוגל יותר… אני לא יכול יותר…'  וכמו בסרט נוסטלגי בשחור לבן המילה 'סוף' הופיעה על המסך והאור דלק.

יעקב, אנחנו ממשיכים במה שאתה התחלת. תנוח על משכבך בשלום.

 

אוהבים מנחם איזנברג והרצל בן אשר.

אולי יעניין אותך