חשבתי שאני יודע לזהות שרלטנים בפוליטיקה, חשבתי שעלי קשה יהיה לעבוד, אז חשבתי. על אף עשרות שנותיי בעבודה הציבורית ולמען הציבור (פוליטיקה), למרות עשרות השנים בהן אני מבקר כל עניין ואדם על התנהלותו, דעותיו והחלטותיו, לא האמנתי שהיום, אחרי (כמעט) שהממשלה תיכון ביום ראשון הקרוב, אעמוד כאידיוט מתחיל שפוליטיקאים ברמה הלאומית הצליחו להבריח את סוסי הדמוקרטיה מהאורווה הישראלית, וחשבנו שמדובר בכבשׂים שאנחנו סופרים לפני השינה.
במחשבה שנייה, ידוע שאם מישהו זמם 'לגנוב' אותך, הוא יגנוב. אבל חבר'ה 'צעירים' המתיימרים להיות עתודת המנהיגות של עם ישראל? המשך לדוד בן גוריון? ככה נראים מנהיגי ההווה והעתיד? ושלא אובן שלא כראוי. אני בעד החלפת שילטון במשטר דמוקרטי, אני יודע שהתמשכות שלטון נושאת סכנות לשחיתות, אבל אני יודע שכנגד כל הסכנות הללו יש רק פתרון אחד, ניצחון בקלפי. נקודה.
יגידו חכמי הדור שבעצם מדובר ב'ניצחון' בקלפי, אבל זה לצורך הפרוטוקול וצרכים פנים קואליציוניים. כל אדם סביר שהביטוי של רצון העם מתבטא באופן יחסי (בגלל שיטת הבחירות) במספר המנדטים שמקבלת כל מפלגה והעומד בראשה, ביחס למספר הברזל 120!
ולכן אין כאן אבק של ביטוי לרצון העם, רצון המפלגות, כן, אבל בשום אופן לא רצון העם.
עצוב לי שאחרי שתיים עשרה שנים השלטון מתחלף באמצעים ושיטות של רחוב לילינבלום וסמטאות הארלם, שילוב של נוכלות ואלימות. לא חשבתי ואיני חושב שיש מישהו שיוכל למשול ללא קץ, ומצד שני לא האמנתי שׁשׂנאה יכולה להוביל חבורה של 'פליטי לשכתו של נתניהו' למעשים כה קיצוניים כלפי העם, כלפי ילדי העתיד, כלפי כל מה שמחזיק (בקושי) את רקמת החיים המשותפים השברירית בחברה הישראלית.
היות והמעשה לא נעשה בחטף, אלא אחרי מסלול הרצה של שנתיים, שעבר בבלפור, על הגשרים, ב'הבימה', באולפני הטלוויזיה, ברשתות החברתיות ובאינטרנט, היה זמן לבחון כל אמירה, כל דמות ומניעיה, לעומק.
ומי הוביל את הפעולות הלא 'ספונטנית'? דמויות פוליטיות שכשלו בקלפי במאבקם לשלטון: אהוד ברק, אהוד אולמרט, והשחקנים הרשמיים, גדעון סער (הובס בפריימריז), נפתלי בנט ואיילת שקד (סוחבים מטעני תסכול וכישלון מלשכת נתניהו), יועז הנדל וצבי האוזר (תסכול ורצון לנקום) וכמובן האידיוטים השימושיים בהפגנות בלפור ובעלי האינטרסים האישיים.
הרצון הקדמון לנקמה, עומד במי שבמחנה ממול למחנה השמאל ונִספחיו, הנקמה ששיבשה לחלוטין את שיקול הדעת שלהם. אנשים נורמטיביים שאני מכיר עשרות שנים, אימצו סגנון בוטה, מלא במטענים של תסכול מחוסר היכולת לגבור על מחנה הימין בקלפי. הם עמדו ללא בושה עם כל עברם המפואר, ללא מירכאות, והוסיפו עוד קיסם למדורת השנאה. כמובן שהם לא יודו בכך, אבל זה בדיוק זה, שנאה ועיוורון לאמת ולמציאות.
חלק מאותם אנשים, נושאי תארים אקדמיים מתקדמים, כתבו מיד אחרי שמם הפרטי והתואר המכובד, מילים נוטפות רעל, חצים ארסים אל עבר כל מי שהזדהה עם מנהיג מחנה הימין בנימין נתניהו. המון דמיון והמצאות (תפירת תיקים 'תקדימיים' רק שיהיה להם אליבי למסע רצח האופי שעשו למחנה שלם ולעומד בראשו. למה?! כי ככה הם רוצים. ככה הם חונכו, שהם אלה שקיבלו את הזכות הבלתי חוזרת לקבוע: מהי האמת, מי צודק, ומי יקבע את כללי המשחק וישנה אותם מתי שבא לו. זה הם, ורק הם.
והתוצאה? ממשלה הלוקה מראשה ועד סופה בחוסר תוקף מוסרי למשול (אל תפחדו, איני קורא למרד), חוסר לגיטימיות בסיסית לקרוא לזה 'דמוקרטיה' 'רצון העם' ועוד מושגים עליהם חונכנו.
