לרובנו, זאת התמונה שנותרה בתודעה, אלא שאחרי המקרה הועלה העימות המלא שהיה באוניברסיטת בר אילן ליוטיוב ובו כבר נראים ונשמעים דברים אחרים לגמרי…
ח"כ אחמד טיבי עושה בית ספר לציבור הישראלי בעזרתה האדיבה של התקשורת הישראלית. אין בליבי על כך שהתקשורת הביאה לידיעתנו את מקרה היריקה, אבל מהרגע שהיא צינזרה את החלק בו נראה ונשמע ח"כ טיבי מהלל, משבח ומעלה על נס את השהידים-מתאבדים שרצחו יהודים: ילדים, נשים וזקנים, ומציין כל אחד ואחד בימח-שמו, זו צנזורה של השלוחה של הטלוויזיה של צפון קוריאה. מדוע בערוצי הטלוויזיה לא הראו לנו את הקטע הזה? למי חושבים את עצמם עורכי החדשות המעזים לצנזר חומרים מהותיים ואולי אף רלבנטיים למעשה היריקה של הנערה, שכאמור לא הייתה במקומה?
אני בז לכל אלה אשר ידם הייתה במעשה הנבלה בו הכשילו רבים מהצופים להגיע למסקנה מוטה ש'הרוצח' טיבי הוא-הוא היתום המבקש על נפשו.
המעשה חמור בימים כתיקונם, והוא פשע כאשר הוא נעשה בימים שלפני בחירות לכנסת ישראל.
מה? יכול להיות ש(שוב) התקשורת מנסה להיות שחקן פעיל במשחק הפוליטי? הנה, ולא אמרתי 'שמאלנים'.
נשף מסכות במקום מערכת בחירות
השבוע התאפיין בפאניקה אצל רוב המפלגות. המאמץ המוגבר שעושים במפלגות השונות כדי להגדיל את מספר המנדטים שלהן או לעבור את אחוז החסימה, גורם לחלק מהן לאבד פרופורציה ובעיקר את הראש, תרתי-משמע.
ראשון למצמץ היה אריה דרעי מראשי ש"ס ששלף את ניצרת הרימון העדתי ושכח לזרוק אותו. "הרוסים והלבנים", הוא אמר על רשימת הליכוד. הפעם, רימון ההלם התפוצץ בידיו של דרעי וגרם לנזק כבד לו ולחבריו.
דרעי, כמו דרעי, היה גם הראשון להתעשת ומיד למחרת השמיע התנצלות על השימוש במילים האלה.
אריה דרעי הגיע כנראה עם עודף מרץ מהגלות הממושכת שנכפתה עליו למערכת הבחירות הזאת, ולא עדכן את התחמושת. גם אם יש אמת מסוימת בחוסר השוויון הקיים בחברה הישראלית, לא זאת הדרך לטפל בה.
ליכוד, מתי תתחילו, ב-23 לינואר?!
במפלגת השלטון הגדולה והמובילה, הליכוד ערפל הקרב עדיין לא התפזר ונראה שהשאננות והביטחון המופרז עושים את שלהם. חלק מהפעילים חיים תחת התחושה שהאירוע שפתח את מערכת הבחירות בסוף השבוע החולף עם שרית חדד ו'התותח', היה למעשה מסיבת הניצחון…
נאמר כבר במקורותינו "אל יתהלל חוגר כמפתח", או במילים אחרות, מסיבות עושים אחרי הניצחון ולא ביציאה למלחמה…
לפיד-לבני: פעם אני פעם את
מפלגות 'מצב הרוח' של ציפי לבני ויאיר לפיד, ממשיכות לעשות 'החלפות' במאגר המצביעים הדי-קבוע שלהן.
תנועת המצביעים ביניהן היא ביטוי סיסמוגרפי להברקה השבועית של אחד משניהם. ציפי הבריקה, כף המאזנים יטה לטובתה באותו סקר, יאיר הבריק? אין בעיה, התנועה תהיה הפוכה, מציפי אליו. הם לא יעלו ולא יורידו דבר, כנראה עד הבחירות.
יחימוביץ', מיכאלי לפנייך
במפלגת העבודה שישו ושמחו. אט אט מתחילות הפיגורות השונות להאמין שהן וסדר יומן ניצחו בפריימריז והמיקום הגבוה הוא ביטוי להסכמה עם מה שמייצגת אותה הפיגורה. מירב מיכאלי, לדוגמא. יו"ר העבודה שלי יחימוביץ' בהיותה סלקטורית, ידעה היטב מדוע עדיף שמיכאלי תישאר בחוץ. תעודת הזהות שלה לא, אבל ממש לא, מסתדר עם הזיעה והמלחמות שעשתה יחימוביץ' 'עד הלום'.
אחרי שאדי שיכרון החושים חלף, משחררת מיכאלי את חרצובות לשונה ומנסה ממעמדה החדש לשנות סדרי עולם בדקדוקי השפה העברית.
יצא לי לשמוע את מיכאלי מתראיינת בערוץ הכנסת אצל נחמה דואק, כרישה לא קטנה כמראיינת. שני דברים הפריעו לי. הראשון, מיכאלי התפתלה כאשר נשאלה אם בעברה הצביעה רק למפלגת העבודה ולא למפלגות כמו רע"ם ובל"ד. והשנייה, היא התעקשה לכנות את המילה 'ציבור' בלשון נקבה. 'הציבור החליטה', היא התעקשה לחזור ולומר. גב' מיכאלי, קרוב לודאי שת'ח"כית, אבל אני 'ציבור' לא 'ציבורה'.
השבוע, בעקבות הצניחה בסקרים, החליטה יחימוביץ', בעצת האסטרטגים שלה, ככל הנראה, להגיב ולומר 'לא אשב עם נתניהו בממשלה אחת'. איני יודע אם נתניהו יבחר (כנראה שכן), אבל, ההסתברות שגם יחימוביץ' תצטרך לאכול כובע, גדולה יותר.
בנט, זינוק בעליה
לא אגלה את אמריקה אם אומר שהפתעת הבחירות הוא נפתלי בנט. האיש הולך להיות ה'סוס השחור' של הבחירות ולהפתיע את עצמו. מי ספר מאז ימי זבולון המר המנוח את המפד"ל? המפלגה הזאת התפצלה והתאחדה לא פעם והביאה כאב לב לוותיקה ואוהביה ששמרו לה אמונים גם במדבר הפוליטי הצחיח. עד הכנסת האחרונה השתעשעו חבריה בכנסת במשרדי ממשלה עם כותרת ארוכה ומעט תקציב ועוצמה ובראשי ועדות. הפעם, נראה שזה הולך להשתנות.
בינתיים, עליהם להתמודד עם צרות של עשירים ולהדוף את המתקפה המשולבת עליהם מצד מפלגות העושות כל מאמץ לחשוף את המועמדים הפחות מוכרים לציבור דוגמת הגב' סטרוק אורית, ובעיקר את דעותיה. האם הבית היהודי ובנט מוכיחים שוב שהמשפט שככל שמכים בך, כן תרבה וכן תפרוץ, הוא יותר מסתם משפט, או שזוהי נוסחא? נראה.
לא שומעים לא רואים
אמרנו בעבר, שאחד הסימנים של מפלגות ורשימות קטנות שככל שההערכה לבחירתם קטנה, כך אנשיה ירשו לעצמם להיות בהירים בהעברת המסרים שלהם, זה הצד החיובי של המפלגות הקטנות. מאידך, ניצבות רשימות ומפלגות שגם סיכוייהן לא הכי ורודות לעבור את אחוז החסימה, והן, איך לומר זאת בעדינות, משתוללות.
מבלי לנקוב בשמות נציין שחלקן מתגרות במערכות המשפט ובחברים ברשימות גדולות ויציבות כדי למשוך תשומת לב ציבורית ולהיכנס 'למשחק', אחרות מסתפקות באמירות פרובוקטיביות המכוונות את הבלוטות הרגישות של ציבור הבוחרים, כדי להתריס, לפגוע ואולי לתת פורקן ליצרים של שנאה חבויה, תסכול ועוד מרעין בישין מספר המחלות שנמצא ברשותו של כל רופא ורוקח.
החוכמה היא לא להיגרר אל המגרש שלהן ולהמשיך להיות מכוון מטרה לסדר היום הציבורי שישראל עסוקה בו בימים אלה: מלחמה או שלום, רעב או שפע, אבטלה או תעסוקה וכמובן כל אותם נושאים שלפחות בעיני הבוחרים הם החשובים באמת.
הפינה המקומית
בשבוע שעבר וגם השבוע, אנחנו מביאים לכם כאן ב"חדשות הגליל" את עיקרי ממצאי דוח מבקר המדינה.
דוח חמור שראוי שיילמד במסדרונות העירייה ובלשכות של בכיריה גם בחברה הכלכלית.
חטאו הגדול של דוח מבקר המדינה שהוא עוסק בתפילת 'אשכבה' ולא בתפילה 'לשלום תושבי קריית שמונה', וחבל.
רוב המנהלים והפוליטיקאים כבר אינם במגרש הפוליטי, או שהם לא נמצאים בעמדות השפעה. כך ראש העיר לשעבר, מהנדס העיר, הגזבר וראשי חכ"ל.
לראש העיר יש אחריות עודפת (כמו תמיד) על הנעשה ב'ממלכתו' והוא אינו יכול לפטור את הדוח החשוב הזה כאילו לא דוח ולעבור לסדר היום.
מצופה מראש העיר שייכנס ישיבת מועצה מיוחדת שתדון בממצאי הדוח ותסיק מסקנות. ישיבה כזו תוכיח שראש העיר מתייחס בכבוד ובכובד ראש לתושבי העיר ומוכן לעשות את הנדרש לתיקון הכשלים, שבחלקם חמורים מאוד.
ראש העיר הרב ניסים מלכה, מכהן בתפקידו מאז נובמבר 2008 ונושא באחריות לחלק מהממצאים, כמו למשל בכשלים החמורים בחברה הכלכלית בה הוא משמש בחלק מהזמן כיו"ר, ובכל מקרה מתוקף תפקידו ו'רוח המפקד' הנושבת מלשכתו אל כל עבר.
ראש העיר בהחלטותיו יקבע אם פניו להבראת המצב או שקריית שמונה תמשיך להידרדר אל התהום.
