יו"ר מפלגת העבודה בקריית שמונה, שמעון קמרי הודיע ליו"ר המפלגה שלי יחימוביץ' ומזכ"ל המפלגה על פרישתו מהמפלגה במכתב השבוע.
קמרי, המשמש בתפקיד יו"ר המפלגה בעיר, שיקם את הסניף המקומי והיה אהוד על מנהיגי המפלגה וחברי הכנסת שמצאו כאן צוק איתן של נאמנות ופעילות פוליטית, כמעט נגד כל הסיכויים.
ההחלטה לפרוש מהמפלגה התקבלה אחרי לבטים קשים, גם ובעיקר בגלל חברי המפלגה שאהבו ואהדו את קמרי והלכו איתו שנים רבים.
בבחירות 2003 הוא שמעון קמרי נבחר למועצת העיר והיה סגנו (בתואר) של חיים ברביבאי ראש העיר.
פעילותו הפוליטית הייתה בהתנדבות ורבים חשבו שהאיש מגזים בעובדה שהוא פועל באופן קבוע ורצוף למען המפלגה ולמען העירייה, ללא שום תמורה, ולוּ ברמת 'החזר הוצאות'.
קמרי השיב למבקרים שהוא עושה את העבודה מתוך אהבה ובחירה חופשית.
לשמעון היו הצלחות בתפקידו יו"ר מנהלת אזור התעשייה, בעיקר לפיתוח אזור התעשייה הצפוני בהן הורדת תעריפי האגרות וההיטלים לבניה, פיתוח מגרשים לתעשייה ושלל הטבות והישגים שהביא בעקבות חברותו הקרובה עם ראשי המפלגה ושריה בהם בנימין בן אליעזר.
השבוע הוא הודיע להנהגת המפלגה על הפרישה וכתב: "…אני לא מרגיש שהמפלגה בראשות שלי יחימוביץ' מייצגת את דעותיי הכלכליות, המדיניות ולאחרונה אף אני חש בריח של התנהלות גזענית", הוא כתב.
כזכור, שמעון תמך לפני מספר חודשים באמיר פרץ שהתמודד מול שלי יחימוביץ' על ראשות המפלגה. מקורביו ידעו לומר שהתחושות האלה בלטו לעין ו'זאת לא המפלגה שהכרנו', אמרו המקורבים. כנראה שהתמיכה שלו בפרץ חשפה דברים שקמרי לא ידע לפני כן.
"זאת לא המפלגה שהכרתי ופעלתי למענה במשך 40 שנים", כותב שמעון, וחותם "קצה נפשי מהתנהלותה של היו"ר (יחימוביץ')".
לאחר שהידיעה נמסרה למזכ"ל המפלגה, קיבל קמרי טלפונים מאנשים מרכזיים במפלגה בהם בנימין בן אליעזר פואד, בוז'י הרצוג, אמיר פרץ ועוד רבים אשר ניסו להניא אותו מהמהלך וקראו לו לקחת את המכתב חזרה. אך קמרי סירב.
במהלך פעילותו הפוליטית במפלגת העבודה, קירב קמרי בין האוכלוסיות השונות באזור והידק את הקשרים גם עם ההתיישבות באזור.
בתגובה לשאלה 'לאן?' אמר קמרי "עזבתי את מפלגת העבודה. אמשיך להיות פעיל במישור הציבורי".
ההערכות הן שהרצון לתרום ולהיות חלק מההנהגה הפוליטית בקרית שמונה, תביא את קמרי בסופו של דבר למסגרת פוליטית, וזו רק הערכה.
