גם היום אחרי גזר הדין, אף שופט בשר ודם לא יכול לקבוע בצורה החלטית ומדויקת לחלוטין, את האמת המוחלטת באשר לסוג כזה של עבירות. זאת אחת העבירות הבודדות שמעורבים בה שני צדדים, הוא והיא, או הוא והוא, או היא והיא, והאמת ידועה רק לשלושה. שניים בשר-ודם והיושב במרומים. מעבר לכך, כל היתר הוא מרחב של משפט, אמונה, השערות, הסקת מסקנות ותפיסות עולם. ואין בדברים הללו רמז כלשהו נגד פסיקת בית המשפט.
זאת ההזדמנות לברך את המחוקק הישראלי על שורת חוקים המחזקים את מעמדה וכבודה של האישה וזאת על פי הכלל שבמקום שהחינוך נכשל צריך חוק. אני רחוק מתפיסת העולם ההופכת את העסוק בפגיעה בחירותה של האישה רק בעניינים שבגוף. אני מאמין שעוד יגלו שהאישה היא פאר היצירה האלוקית וככזאת, חשיבותה, כבודה ומעלותיה הן מעל ומעבר לגבול המצומצם בו מתייחסים היום לאישה, וחבל.
שמחים להשתתף בצערנו
שימו לב מה קורה לאחרונה. בשבת שעברה נחתו חמישים פצצות מרגמה על ישובי עוטף עזה. לפני כן, לכד צה"ל ספינה שהעבירה נשק ותחמושת לחמאס בעזה. ביום רביעי מתפוצץ מטען חבלה בלב ירושלים ובמקביל מטחי גראד על באר שבע, אשדוד ואשקלון.
האירועים הספורים הללו נשלפו מהזיכרון הטרי, לא חיפשתי ב'גוגל' ואפילו לא בארכיון של אתר אינטרנט כלשהו. פשוט מהזיכרון.
במילים אחרות, אנחנו חיים בבועה שמחוצה לה מתרחשת מלחמה קשה וכואבת נגדנו. ה'לוחמים' מתחילים להתארגן במחנות שלהם. מתחילה להיות הפרדה בין דמיון למציאות, כפי שהיינו שבויים בידיה שנים באדיבותם של חלקים בתקשורת המביאה בדרך כלל את הידיעות ואת הפרשנויות עם הטיה לטובת הצד השני. היום יותר ויותר מגיעים לידי הכרה שהבעיה אצלנו ורק אצלנו. אנחנו יהודים וזאת הסיבה היחידה, גם אם כל הסיבות יגמרו, שהאויב ימשיך במסע שלו לעבר אבי העורקים שלנו.
לא ראיתי 'שוחרי שלום' שכל הזמן יורים עלינו, מניחים מטענים בתחנות האוטובוסים, שוחטים משפחות שלמות, ויש עדיין כאלה מהצד שלנו שבכלל מוכנים להתייחס לדמעות התנין ולהשתתפותם בצערנו על כל נפגע. יש רושם שהם היו מוכנים להשקיע בכל אותם 'שוחרי שלום' כדי שיהיו להם הזדמנויות רבות להשתתף בצערנו.
ומי לא בא?
עוד פורים עבר על ילדי קריית שמונה ללא פעילויות ותכנים מטעם העירייה או הזרוע הביצועית שלה בנושאי תרבות, המתנ"ס. המתנ"ס סגור ובתהליכי פרוק, עכשיו נמצאים בשלב בו מתעללים ב'גופה' ומנסים לסחוט עוד כמה קופונים על חשבונו של ה'בר מינן', למה לא?
העובדה היא שיזמים פרטיים ובראשם הקניונים נכנסו לוואקום ומיתקו את הגלולה במעט.
גם נוער ואנקובר ותנועות הנוער עושים מאמצים הראויים להערכה כדי לספק פעילות לנוער. עמותת איילים התלבשה על רחוב אילת והישיבה, כמו בכל חג משמשת 'אבן שואבת' לציבור המגוון, ומי לא בא? העירייה.
