חלפו רק כמה דקות מאז שהתחלתי את הריאיון עם שרה שוורץ ודלת חדרה של מנהלת בית הספר נפתחה. בפתח עמדה היועצת אורלי זהר שדיווחה כי היא יוצאת להביא תלמיד שלא הגיע לבית הספר. מאחר והיה זה יום שישי ונותרה רק עוד שעה אחת ללימודים הופתעתי מעט שהיועצת היא זו שנאלצת להביא את התלמיד מביתו אל בית הספר. אח"כ הבנתי כי זה חלק מתפיסת עולמה של המנהלת החדשה ואל זה עוד נגיע בהמשך.
כמעט שנתיים חלפו מאז ששרה התקבלה לנהל את בית הספר קורצ'אק. לפני שנה היא עזבה את ביתה במושב מסד ורכשה בית בשדרות האצ"ל יחד עם אילן בעלה ושלושת בנותיה. היא נשואה לקצין משטרה בדרגת רב פקד שמפקד על השיטור הימי בכנרת. היא פגשה את אילן כשהייתה רק בת 15 ומאז הם יחד.
היא בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה ואת התואר השני היא סיימה בעבודה עם ילדים עם סיכון. אולי בגלל זה כשהיא מדברת על הקושי ועל המורכבות של התלמידים בקורצ'אק, עיניה הכחולות נוצצות במין ברק ולהט ששמור לכאלה, שהולכים עם הלב עד הסוף. תווי פניה נאים, והשיער הבלונדיני המתולתל שיורד על כתפיה משווה לה מראה צעיר משהו.
שרה נבחרה להחליף את רחל גולדשטיין שנחשבה למנהלת טובה מסורה ומשקיעה. להבדיל מרחל שהחלה את דרכה כמחנכת וצמחה עד לתפקיד הניהול, שרה לימדה אנגלית דרך קרן קרב, ומשם המשיכה לקורס המנהלות.
מאז שהיא הגיעה לנהל את קורצ'אק גדל מספר התלמידים ב25 אחוז והיא זוכה להערכה מצוות המורים, המורות ומיו"ר ההורים ערן נווה.
– שרה מה בעצם גרם לך להחליט לבוא ולגור כאן?
החיבור שלי לקריית שמונה היה מידי. גם מבחינת האנשים גם מבחינת הילדים. החיבוק שקבלתי מהקהילה. לכל מקום שהגעתי זכיתי לקבלת פנים חמה מבלי שהצגתי את עצמי. יש כאן אהבה שלא מצאתי במקומות אחרים. משהו בקריית שמונה מאד מזכיר לי את עיר הולדתי עכו, הרגשתי תחושת שייכות מידית. ברגע שראינו את הבית היה לנו ברור שכאן אנחנו גרים, מול החרמון.
– מה ידעת על בית הספר כשהתקבלת?
ידעתי שבקורצ'אק צוות המורים מתמודד עם תלמידים שסובלים מלא מעט קשיים ושהתדמית ביחס ליתר בתי הספר האחרים היא די נמוכה. אבל, אני קצת עוף מוזר, אני לא מסוג המנהלות שבאות ומכתיבות את האני מאמין שלהן. המורים וההורים הם שותפים מלאים לניהול שלי. בהתחלה זה לא היה קל, זה אפילו נתפס קצת כחולשה אצלי 'כי את המנהלת ואת תגידי לנו מה לעשות'. ואני טוענת שלא. תשבו איתי ביחד, אני רוצה שההחלטות יתבססו ביחד אתכם כי מי שבתוך הכיתות זה המורות שלי. אני מעבירה להן את האני מאמין שלי, אבל אנחנו צוות וכך זה צריך להיות בעיני.
– זה נשמע מאד יפה מה שאת מתארת, אבל אני תוהה איפה הקושי, איפה את מוצאת את עצמך לא מרוצה. איפה את לא רואה עוד הצלחה?
תראה להתחיל תהליך זה לא בא יום אחרי. אבל אני חושבת שההצלחות הקטנות בדרך הן אלה שמחזקות אותנו את כולנו. אני אקח לדוגמא את זה שבחרו בנו לביקור מנכ"לית משרד החינוך. פה היה הביקור כי פה באו להראות משהו אחר ממה שרגילים לראות. להראות את האיזון הדק הזה שאנחנו עושים בין לא לוותר על למידה והישגים לימודיים לבין המקום הרגשי שאנחנו נותנים.
– אז בואי נדבר על המקום הרגשי. מה שונה ההתייחסות כאן מבית ספר אחר?
זה מתחיל מהרגע שהילד נכנס לבית הספר. אני מקבלת את התלמידים בשער ואם לא אני אז אחת המורות. יש במפגש הזה משהו בלתי אמצעי אם הוא בכה היה לו קשה, הלך לישון מאוחר. אני יודעת הכול על הילדים. אני מכירה, אני מרגישה. ואז אנחנו מעבירות את המסר בין אחת לשנייה. לכן היועצת יצאה הבוקר גם אם זה לשעה, היא תביא את הילד אנחנו נשב אתו ונבין את הקושי ומה גרם לו לא להגיע לבית הספר. כשילד בוכה אני אומרת לו מותר לך לבכות אבל אנחנו ממשיכים ללמוד. לדעת שלא מוותרים על הלמידה גם כשקשה לי. לכולנו קשה.
– יש ילדים שמגיעים מהבית רעבים?
לצערי כן. אני לא רוצה להרחיב על כך את הדיבור אבל אני יכולה לומר שלא רק לילד הרעב אנחנו דואגים, אלא לא פעם גם לקושי שיש להורים ואנחנו עושים את זה בהמון אהבה. ואני מעדיפה לסיים כאן ולא להוסיף.
– למה היה חשוב לך שעדן הבת שלך תלמד פה?
אני לא הייתי מביעה אמון במקום שלי אם היה לי הספק הכי קטן. יכולתי לשלוח אותה לכל בית ספר אחר אבל הבאתי אותה לפה כי גם הבת שלי כמו כל הילדים האחרים צריכה את המענה הרגשי ופה היא מקבלת אותו נוסף למענה הלימודי.
– לא קשה לך גם להיות מנהלת ובאותו זמן גם אמא?
היה חשש. אבל זאת הייתה החלטה משפחתית וכולנו היינו בטוחים שזאת ההחלטה הנכונה. זה היה כל כך בנפשי שאני יודעת שיהיה לה טוב פה, שאני מוכנה לשלם את המחיר אם יהיה קושי. נכון להיום המצב נהדר. זה כייף לדעת שאצלי היא תקבל את המענה הכי טוב אפילו שאני מפרגנת לכל יתר המנהלות. אבל בינינו, יותר קל לנהל בית ספר מאשר את הבת הפרטית שלי, והיא מחייכת חיוך שובה לב.
– איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים?
עדיין כאן בקורצ'אק. השאיפה שלי שיהיה כאן רצף מגן ילדים עד כיתה ח-ט, אם זה היה אפשרי זה נראה לי משהו נכון, הוליסטי. דבר נוסף שאנחנו נהפוך להיות איזה מרכז שאפשר לבוא וללמוד ממנו, זה החלום שלי…
כרטיס ביקור
שם: שרה שוורץ
גיל: 46
מזל: גדי
מאכל אהוב: קוסקוס
פוחדת: מרוע
אמונה תפלה: אני פולניה טהורה
הכי השפיע על חיי: כל אלה שנתנו לי הזדמנות בחיי.
