מידי מספר חודשים יש 'מתקפה', בעיקר באמצעות תאי הדואר בהם מופצים חומרים מיסיונריים. רבים מאלה שפנו אלינו, חשים בחוסר אונים היות ועל פי החוק הישראלי (המוזר) אי אפשר למנוע את חלוקת החומרים הללו בתיבות הדואר. בזמנו הגיבו ממשרד התקשורת שהם חייבים לחלק גם חומרים מסוג זה.
אחד התושבים שמצא בתא הדואר שלו חומר מיסיונרי אמר "אני לא רוצה ולא מעוניין שיניחו לי בתא הדואר את החומר שלהם, מדוע הם שמים? מוזר", הוא אומר "אבל באינטרנט ובמיילים אם אני לא מוכן לקבל חומר ממישהו, אפשר לתבוע אותו. אז למה בדברי דואר אי אפשר לעשות אותו הדבר?", שואל אומר האיש. באמת, מדוע.
לעומתו, התייצב השבוע במערכת עיתון "חדשות הגליל" אפרים כהן תושב קריית שמונה, נשוי ואב לשלושה ילדים ואחרי ה'שלום' שאמר הוא שלף מכיס מעילו חוברת, תמימה למראה, וסיפר את הסיפור הבא: "אחת הבנות שלי הלומדת בכיתה ג' הלכה להביא את הדואר ביום חמישי שעבר ובתוך דברי הדואר היא מצאה חוברת (בתמונה) ועליה כתובה המילה "ההבטחה". מתוך יצר סקרנות של ילדים היא פתחה את החוברת וקראה "סיפור תנ"כי". כאשר הגיעה הביתה היא רצה אליי בשמחה ואמרה לי "אבא, תראה איזה יופי. אנחנו לומדים על אברהם אבינו והנה בדיוק הסיפור בחוברת שהבאתי מהדואר". לקחתי את החוברת לידיים ואחרי שדפדפתי בה חשכו עיניי. הסיפור לכאורה היה על אברהם והיה כתוב בצורת קומיקס שמושך את עיני הילדים". מספר אפרים תוך שהוא מעלעל בחוברת הקטנה וממשיך לספר: "נזכרתי שלפני כמה זמן מצאנו בתיבת הדואר חומר מיסיונרי אולם התוכן שלו היה למבוגרים. הפעם אני מזועזע בגלל התחכום שלהם להגיע לילדים תמימים שאין להם את הפילטרים שיש לנו המבוגרים. אני רואה את העניין בחומרה אבל לא יודע מה לעשות. קראתי ב"חדשות הגליל" לפני איזה חודשיים פניתם למשרד התקשורת והתשובה שלהם הייתה שהעובדים חייבים לחלק את החומר המיסיונרי הזה. אני כועס מאוד ויותר מכך מודאג כיצד מדינת ישראל מפקירה את ילדיה בפני מיסיונרים בעוד המיסיונרים מקבלים את הגנת החוק. ממש לא מובן לי", אומר אפרים בתסכול.
אפרים כהן המשמש כפקח במע"צ, מקצין את האבסורד בו המדינה מגינה על מיסיונרים ב'עבודתם' המיסיונרית ושואל בתגובה לכך שהמדינה מחייבת את עובדי הדואר לחלק חומר מיסיונרי, "אם גם מותר לפרסם חומרים פדופילים בתאי הדואר בחסות אותו חוק שמאפשר לחלק חומר מיסיונרי?" שואל כהן, ומוסיף "מבחינתי, זה לא פחות גרוע".
