הרב שלום לוי הפעיל בעיר מערך חסד של תרומות והפצת תורה. משפחות קשות יום שנסמכו עליו לסלי מזון, תלושים, ביגוד, שכר דירה, חשמל ומים והרשימה עוד ארוכה. חלום חייו של הרב היה להקים מוסד חסד הנותן קורת גג לכל הפעילות הענפה בעיר. על שלושה דברים העולם עומד- על התורה, על העבודה (תפילה) ועל גמילות חסדים עמד לנגד עיניו בשעה שתכנן את המבנה. המקום מכיל אולם תפילה, בית מדרש ומרכז חסד.
שבוע שלפני פטירתו בבית הכנסת, לאחר שלא הגיע למקום במשך שנתיים, עלה הרב לדרוש בתפילת ערבית והודיע לפני כולם שיוצאים לדרך – סוגרים את בית הכנסת הישן ברחוב המחתרת (הצריף) ובמקומו בונים את המבנה החדש, יש הרחבה לשטח, יש היתר בנייה ויש גם סכום שהצליח לאסוף. "בעזרת ה' אחרי החגים מתחילים לבנות ובעזרת ה' נשיג את שאר הסכום בהמשך", אמר ולא ידע כי צוואתו תהפוך לקמפיין ענק של תושבי העיר למען השגת המטרה.
כעת לאחר פטירתו רואים אנשי העיר ומשפחתו צוואה זו כרצונו האחרון. אין אדם בעיר שמסלול חייו לא נפגש עם מפעלו של הרב ובעזרת ה זה הזמן של הציבור להתגייס ולהכיר טובה לאיש החסד הגדול. סכום הפרויקט בכללותו עומד על 5 מיליון, כשעד כה נתרמו כבר כמיליון וחצי (הרב זצ"ל גייס כ-700,00 ובקמפיין הנוכחי כבר כ- 850,000).

הרב איתמר: "אבא שלי תכנן את הכל לפרטים הקטנים, השיג את השטח והאישורים וגם קרוב למיליון שקלים. לצערי לא יצא לו להשלים את התהליך אבל אני לקחתי את זה כצוואה אישית שלו. אנחנו יוצאים בקמפיין לגיוס המונים להוציא לפועל את מפעל חייו של אבא- מרכז חסד בקריית שמונה, המקום ירכז תחת קורת גג אחת את כל הפעילות חסד שאבא שלי נהג לעשות בעיר. חלוקת מצרכי מזון שבועית, שלום בית ושיקום אסירים וכמובן בית כנסת. הסכום שאנחנו צריכים לגייס הוא 5 מיליון.  אני מבקש מכם ממש לפתוח את הכיס והלב ולעזור לי להגשים את הצוואה שלו גם אם תיקחו סכום קטן בהוראת קבע שלא תופסת מסגרת זה יוצא מלא, תזכו למצוות ושתהיה שנה טובה ומבורכת!

רוצים לתרום ולהשתתף במצווה הגדולה? לחצו כאן

הרב שלום לוי זצ"ל היה הרב של כולם. אומנם שימש כרב העיר הספרדי, אך מעולם לא השתייך למגזר מסוים, לא הזדהה עם קבוצה כזו או אחרת, אלא היה איש של הציבור. אותו ציבור דתי, חילוני, חרדי, אשכנזי, ספרדי, בורגני או עמך, זה לא שינה אצלו דבר ביחס, כולם שווים, והוא הרב של כולנו.

פטירתו של הרב הכתה בתדהמה את העיר. אף אחד לא היה מוכן לבשורה הקשה. דווקא לאחר תקופה של שנתיים בה התמודד הרב עם שיקום מהאירוע שעבר, היה נראה כי הרב עולה על דרך המלך והחל לחזור ולהשתתף באירועים ציבוריים שימש כסנדק, קבע מזוזות. בנוסף, הרב הקפיד על תזונה והשיל כ-30 ק"ג ממשקלו ונראה היה שהוא באמת מתחיל לחזור ולתפקוד מלא. גם למשרד המועצה הדתית הקפיד להגיע כל יום מלווה בבנו ממשיך דרכו, הרב איתמר.

הרב נפטר שבוע לאחר חתונת בנו משה, כששבוע לפני החתונה זכה הרב להיפגש עם כל משפחתו המורחבת – אחותו ובנו שבאו לחתונה מחו"ל, והבית היה מלא בנכדים ובילדים שהיו שמחת חייו. דווקא בימיו האחרונים, כשאין שום סימן לבאות,  הרב היה מוקף באהבה והיה מאושר.

את לווית רב העיר פקדו אלפים שהרגישו אבל כבד בלכתו של מורה הדרך ואיש החסד של העיר. במהלך השבעה פקדו אלפי אנשים את בית הרב, משתפים בסיפורים אישיים המתארים את דאגתו האישית של הרב, טיפול בשלום בית, בכספים בעצה טובה ובשיחה.
מדהים לראות כמה האנשים הפשוטים של העיר הסתמכו על הרב, כאשר הרגישו שכל הדלתות נסגרות בפניהם מצאו את דרכם לבית הרב ומצאו פתרון. באו שבורים ויצאו זקופים. וכל זאת עשה הרב בשקט, בצניעות בחיוך של נחמה.
כפי שאנחנו מכירים מפטירת אנשי מעשה אחרים, רק בלכתם נחשפים סיפורים מצמררים שמגלים לנו עד לאן הגיעה עשיית החסד בנסתר של רב בעיר.
הרב נגע בכל שכבות האוכלוסייה ללא הבדל, דתיים וחילוניים, אשכנזים וספרדים אנשי העיר והקיבוצים, יהודים וגויים כולם קיבלו אצל הרב יחס שווה.
אגב, מאז פטירתו נאספים סיפורים רבים שמצולמים בווידאו ונכתבים, ויפורסמו בע"ה בספר שיצא בקרוב לזכרו.

סיפור אחד מיני רבים, הובא לנו ע"י בחור בשם בר שפוליאנסקי, המתנדב בגמ"ח סלי המזון של הרב: "בשבוע שאחרי פטירת הרב לא הצלחנו לחלק את מצרכי המזון כרגיל. בשבוע שלאחר מכן חזרנו כבר לפעילות רגילה. כשנכנסתי לאחד הבתים, חיכתה לי שם תושבת העיר מבוגרת עם דמעות של התרגשות וסיפרה לי: "הילדה שלי כשהייתה קטנה נכנסה להריון ורצתה להפיל. כל הסביבה שלה עודדה אותה לא לשמור את הילד. כאשר שמע על זה הרב שלום לוי הוא התערב בסיפור והבטיח לבת שלי שיהיה מעורב וידאג לה ולא יחסר לה כלום. בעצתו החליטה ביתי לשמור את הילד והיום הנכד שלי חייל בצה"ל. הוא הנכד והאור של החיים שלי ולולא הרב שלום לא היה לי אותו".

אשתו הרבנית חווה, שהייתה לצידו לאורך כל הדרך ודאגה לכל צורכו בגוף ובנפש מספרת "בעלי התייתם מאימו בגיל 16. בהיותו הבכור אימו הטילה עליו צוואה לדאוג לאחיו הקטנים. כאשר נבחר לרב העיר בעלי חווה מחדש בכל מי שאיבד קרוב משפחה את לכתה של אימו שלו. כאשר היה חוזר מלוויה או מניחום אבלים הביתה הכאב והאובדן היו ניבטים ממנו. הוא חש את כאבם של אנשי העיר ככאבו הפרטי וכך נהג בטיפול בהם כאילו אובדנם- אובדנו האישי הוא. בדרכו שלו ניסה וראה חובה אישית למלא את מחסורם ולהקל על כאבם בכל דרך אפשרית. בליווי, בהדרכה ובעצה נכונה. אוזנו הייתה תמיד קשבת לקהל הזה. תשומת לב מיוחדת נתן לבני המשפחות השכולות שבמשך שנים דאג לקיומו של שיעור תורה בבית כנסת יד לאחים.

ממשיכים בדרך אבא

בנו הרב איתמר, שהגיע לפני כעשור לעיר, כבר הספיק להקים כאן אוהלה של תורה ולהמשיך בדרך אביו. "הרבה לא יודעים את זה, אבל אבא זצ"ל ואמא שתבדל לחיים היו בדוחק כלכלי תקופה לא קצרה בתחילת חייהם, והכל בבחירה שלהם, מתוך התמסרות אמיתית לתורה. אבא היה מגיע לכולל עם סנדוויצ'ים שאמא הייתה מכינה והוא היה שם את זה בכניסה לבית המדרש כדי למכור ולהרוויח מעט כסף, וזו הייתה כל פרנסתם. אח"כ הוא היה מגיע אחת לשבוע הביתה, והיה ישן מיום ראשון עד חמישי על מזרון בבית המדרש לתקופה של כמעט שנה! הייתה לו מסירות נפש לתורה!

עם שישה ילדים בבית הדוחק היה גדול, ואבא ניסה לצאת לעבוד כדי להביא פרנסה, ובחר במקצוע שמאוד אהב שיקום אסירים, לאחר תקופה קצרה, עשה תאונה שבנס יצא ממנה ללא פגע, אבל הרכב הלך טוטאלוס. כמובן שהרמז היה ברור מבחינתו, והוא חזר לבית המדרש".

סימה אברג'יל תושבת העיר ואמא ל-8 מספרת: "הכל החל בהיותי בת 16, תלמידת כיתה י' בבית ספר האולפנית. יום אחד בשעת אחר הצהריים נתבקשתי לעזור לאימי ויצאתי לרוקן את הפח לבושה במכנסיים בהיסח הדעת. אחד מסגל האולפנית באותה תקופה ראה אותי והחליט לזמן את הורי ואותי לשיחת משמעת. לא עזרו ההסברים של הורי שאנו משפחה דתיה ודבר כזה הוא בושה גדולה בשבילנו והתחנונים נפלו על אוזניים ערלות- הוחלט להוציאני לתקופת גלות של כמה חודשים עד להודעה חדשה.  חשך עליי עולמי, אני? הילדה הטובה? הקטנה מבין עשרה? אנחנו הרי משפחה ידועה עם מורשת מכובדת, איך יתכן שכך מוחקים הכל ברגע? כך מתנהגים? לא מצאתי את נפשי.

הייתי בסערת נפשות גדולה עד שחשבתי לפגוע בעצמי.

בהיותי אובדת עצות, בעצת אנשים שונים החלתי לשמוע את שמו של הרב שלום לוי זצ"ל כפתרון אפשרי. לא ידעתי מיהו אך הבנתי שאם שמו עולה מכל כך הרבה כיוונים כנראה שהוא האדם הנכון לתפקיד ועליי לפנות אליו. לא קבעתי פגישה פשוט נכנסתי למשרד של הרב, התיישבתי מולו ושפכתי את ליבי- "אם לא יחזירו אותי לאולפנית, לחברות שלי ללימודים, אני אעשה משהו לעצמי!"  הרב הרגיע אותי בקולו הנעים ואמר לי: "ביתי היקרה, אל תדאגי הכל יהיה בסדר" יצאתי מחדר הרב רגועה ובטוחה שדברים יסתדרו וכך היה- הרב דיבר וכתב בשמי והביא דברים למקומם בחזרה.

היום אני אמא לשמונה ילדים. אני בוגרת יותר ומבינה יותר.   הרב ראה לנפש ראה קדימה וכיוון לימים אלו, פתח דלתו ונפשו לכל אדם לא משנה הגיל! לא משנה שהייתי ילדה קטנה והוא רב גדול! הוא הקדיש לו מזמנו ומרצו כאילו ישב עם ראש העיר. ההקשבה, החיבה, הנועם וההבנה זה מה שאני מנחילה לילדיי היום. קודם לראות את האחר, לאהוב ללא תנאי ולדעת שגם מטעויות צומחים"

ראש העיר, אביחי שטרן: "העיר קריית שמונה כואבת ובוכייה על לכתו בטרם עת של רב העיר שלום לוי זצ"ל. כל כך הרבה אנשים פגשו את הרב הגדול שלנו הרב שלום לוי, התייעצו איתו, שאלו אותו, ביקשו לשמוע את דעתו בסוגיות שונות.

והוא – גאון גדול בתורה, השיב לכולם בסבלנות, בצניעות וּבְמְאוֹר פַּנים. גם אני זכיתי לעמוד מקרוב על סגולותיו, וכראש העיר הייתי נפגש איתו לא אחת.

עבורי אלו היו דקות יִקְרוֹת עֶרֶך, מלאות השראה וחוכמה. הרב היה אדם ענק בכל קנה מידה, הן בנגלה והן בנסתר.

השיחות עם הרב תמיד ריגשו אותי והשאירו את חוֹתַמַן עליי גם זמן רב אחרי שהסתיימו. בשיחות הללו דיברנו על נושאים כמו הקמת עוד בתי כנסת בעיר, הקמת בית מדרש מרכזי והדאגה שלו הייתה בעיקר לאחדות ואיך גורמים לאהבת חינם בעיר.

הרב תמיד חיפש את דרכי השלום ותמיד היה בין אלה שמחברים ומאחדים. לא היו אצלו דתיים וחילוניים. בעיניו כולם היו שווים ולכולם התייחס בכבוד ואהבה. זו הסיבה שהוא הפך לקונצנזוס. הוא אהב את כולם וכולם החזירו לו אהבה.

הרב שלום לוי היה רב פעלים למען התורה: בלימוד תורה ושיעורי אמונה לאלפים ורבבות, בקירוב רחוקים ורחוקים יותר, בהדרכה רוחנית וחברתית, בהקמת בתי כנסת ובתי מדרש בעיר, בהשגת שלום בית בקרב משפחות רבות, בסיוע לנזקקים וחיזוק משפחות אבלות והשתתפות בשמחות של רבים מתושבי העיר והאזור.

הרב לוי היה רב חכם ממעייני הישועה שכולו דבקות וקדושה, דבקות במטרה וקדושת הנשמה. הוא הזרים כוחות ורומם את כל מי שבא במגע איתו, הרבה מעבר למילים ולהדרכות.

התמסרותו לתורה ולפעולות לא באו על חשבון משפחתו. היה מסור לגמרי לילדיו, חתניו, כלותיו ונכדיו. לומד עם כולם, מייעץ, מדריך ופועל למענם. מגיע לכל האירועים והשמחות.

לכתו היא אבדה קשה לא רק למשפחתו, אלא לקריית שמונה ולמדינה כולה".

הרב ניסים מלכה ראש העיר לשעבר באזכרת השלושים: "הכרתי את הרב כשלושה עשורים, הרב בחר ביודעין לבא לקריית שמונה למרות סכנת הקטיושות. כשהזהרתי אותו על כך אמר שהוא ממפונה ימית ואם עבר את זה הכל קטן עליו ואני חשבתי שזו כבר התחלה טובה.

כראש המועצה הדתית עבדתי עם הרב שנים רבות, וכל איש שנכנס למועצה עצוב יצא צוחק. לא קרה אחרת אפילו פעם אחת. הרב דאג ועשה חסד עם כל אחד, זוקף כפופים היה.

תכונה מאד חזקה של הרב הייתה הכרת טובה, תמיד בכל הזדמנות שהייתה לרב זכר והקפיד לומר לי שהוא יודע מה היה חלקי בבחירתו לרב העיר ועל כך תמיד יכיר לי טובה וכך היה בכל הזדמנות תמיד דאג שאשב כיסא לידו בכל אירוע, אוזנו הייתה קשבת לי ודלתו פתוחה בפניי".

בית המדרש הגדול

הרב, בעשור האחרון השקיע את זמנו ומרצו בהקמת פרויקט חייו – בית המדרש הגדול. תהליך ארוך וקשה של כמה שנים אך לבסוף הצליח לקבל את האישורים לקרקע ואת היתרי הבנייה. בשעה טובה הפרויקט נראה קורם עור וגידים. הרב אף הכריז בבית הכנסת בתפילת יום שישי שמתחילים בבנייה לאחר החגים, ימים ספורים אחר כך הלך לעולמו עוד לפני שהספיק להוציא לפועל את המבנה עצמו. אני קורא לציבור להכיר טובה לרב כמידתו שלו, ולעזור בתרומות לבניית בית המדרש! זה הזמן שלנו להירתם ולהגשים את צוואת הרב".

חיים שני מפקח הכשרות של הרב בשלוש השנים האחרונות מספר: "אנשים שהכירו ואף עבדו עם הרב שלום זצ"ל והכירו אותו היכרות שטחית, יכלו להתרשם, כי הוא אינו איש קל. הוא רצה שדברים יתנהלו בדרך מסוימת. כשהוא האמין במשהו, אי אפשר היה להזיזו. אבל היכרות מעמיקה יותר חושפת כי הכל נבע מתפיסה בסיסית ועמוקה את עולם ההלכה בכלל ואת נושא הכשרות במיוחד. הוא חי בתחושת אחריות לכל עסק ועסק כאילו הכל, אבל ממש הכל, מונח על כתפיו ועל צווארו. מי שעבד צמוד אליו לא יכול היה שלא להרגיש פיזית ממש את יראת השמים במלוא עוצמתה.

כל חשש לתקלה בכשרות חלילה או למחדל בין אם הוא אמיתי או רק לכאורה, הסעיר את רוחו והשפיע עליו עמוקות. לא היו אלה דברים כלפי חוץ. הייתה זו יראת שמיים זכה וטהורה! והדברים היו מדבקים. עבדת איתו, נסחפת בתחושה הזו במלוא עוזה.

דרכו של עולם שאנשים חוששים מביקורת. מעיד אני  והעידו גם מפקחי הרבנות הראשית כיצד בכל פעם אמר וחזר ואמר: כל הצעת שיפור ותיקון תתקבל בברכה. תבדקו טוב ואם תראו משהו שדורש שיפור ותיקון, כל מה שיביא לכשרות טובה יותר יתקבל בשמחה. ואכן בהובלתו, נעשו בשנים האחרונות  מספר שיפורים במיתוג וסימון באמצעי אריזה, חבקים, הולוגרמות ועוד באופן שהפכו את קריית שמונה להיות מהמובילים בארץ.

הוא קרא את המציאות באופן בהיר וחד. ידע את נקודות החוזק ואת נקודות התורפה של כל עסק ושל כל משגיח.

הרב שלום היה בעל לב רחב ורגיש. עדינות נפש שהתבטאה ברגישות שלו לכל נזקק ואפילו ביחסו לבעלי חיים. סיפור קטן המעיד על תכונה זו: הרב שלום היה גם סופר סת"ם וגם מוהל. בנוסף למד שחיטה. שהרי איך אמר לי הרב: "רב מרוקאי שאינו שוחט – לאו שמיה רב". לאחר לימוד החומר העיוני, כך הוא סיפר, מגיע השלב המעשי. כל אחד מקבוצת הלומדים, קיבל תרנגול, אותו נשא בסל הפלסטיק, חופן זירעונים ומעט מים. כל היום הסתובב הרב עם התרנגול, האכילו בזירעונים והשקהו מים. בשעות אחר הצהריים, הגיע רגע האמת. צריך לשחוט את התרנגול. אבל… "איך אוכל לשוחטו? נקשרתי אליו. יום שלם האכלתי והשקיתי אותו ועכשיו אני אשחט אותו? איך אפשר?" נפש עדינה…

היה לרב שלום זצ"ל  צימאון לידע. רצון עז ללמוד נושאים שהרגיש שאינו מצוי בהם במידה מספקת. בין אם זה בתחומי ההלכה ובין בנושאים כלליים. הוא הרבה לכתוב ויש כמה וכמה ספרים וחוברות שרצה להוציא לאור, את מיעוטם הספיק לפרסם בשנתיים האחרונות ואני מקווה ששאר החומרים עוד יראו אור בעתיד".

הרב מאיר אוחנה, רבה של כפר יובל ותלמידו המובהק: "כל התורה שלי, כל היראה שלי, כל ההנהגה שלי, כל התפקידים שלי, כל המהות שלי, כל כולי- זה הרב שלום לוי. אפשר להגיד הוא בנה, חינך, הנהיג, ליווה, התעקש עליי, אהב אותי מאוד, הייתי כבן עבורו. כל דבר שבא ממני, לא מכוחי- אלא מכוחו. הוא יצר אותי ואני תוצר שלו. השידוך שלי, הפרנסה שלי, השם שלי- זה הרב שלום לוי. וכמו שכולם אומרים שלרב הייתה הכרת הטוב- זה הזמן שלנו לדבוק במידותיו ולהכיר טובה בחזרה, לא בדיבורים, אלא במעשים. דבר ראשון- להקים את בית המדרש שהוא כ"כ רצה- לא בשבילו, אלא בשביל הציבור. ודבר שני, מי שרוצה לעשות נחת רוח בעולם הבא לרב, שיעשה כל שביכולתו ללכת אחרי ממשיך דרכו, בנו הרב איתמר ולעשות הכל על מנת שיהיה רב העיר וישב על כיסאו כי זו ההלכה, אם יש בן ממשיך ראוי- כך צריך להיות. ואין נחת רוח גדולה מזו לרב שלום לוי זצ"ל, לראות את בנו על כסאו.

 

 

לתרו