כבר בימים הראשונים לעבודתנו גיליתי שמדובר באדם מיוחד מאוד, איש ציבור נקי כפיים וישר דרך אשר נהג כבוד בבני אדם, ברכוש ובכסף הציבורי.
אלברט היה איש של רחמים וחמלה, ולא אחת הפתיע אותי בעמדותיו הציבוריות ובמסקנות שהוא הגיע אליהן באשר לטוב ולרע, לנכון ולמוטעה.
'עמך' כמו שנהוג לכנות את האנשים הפשוטים, האזרחים והתושבים שאין להם 'קשרים' בחלונות הגבוהים, היו חלק מבשרו. הוא נשם אותם וקרא את מחשבותיהם.
הכבוד שהוא רכש לזקנות ולזקנים, לחולים ולנכים, ומעל לכל לאוכלוסיית ה'אנשים המיוחדים', עלתה על הכל. עיניו היו מאירות בהנאה כאשר היה נפגש איתם, מטפל בהם או מלווה אותם, והם היו מתרפקים עליו כאבא, אח ומלאך מושיע. הנשמות שלהם ידעו שזה בא ממקום אמיתי, ממקום טהור של אהבת אמת. אלברט אהב אותם בכל נפשו, והם החזירו לו אהבה כפליים.
אלברט עלה עם משפחתו לישראל, מקזבלנקה שבמרוקו, בשלהי שנת 1959, היישר לקריית שמונה, בן בוגר מבין 7 ילדים למימה ומשה ז"ל. סמוך לאחר הגעתו לעיר הוא נשא את זרי לאשה, מי שהייתה אהובתו משכבר הימים, ולשניים נולדו 3 בנות אורלי, נלי ושרונה.
בראשית דרכו בעיר עסק בחייטות, מקצוע שלמד בצעירותו במרוקו, אשר ליווה אותו כתחביב במרבית חייו ולימים הפך לעסקו והובילו לפתוח חנות בגדים ידועה ומוכרת בעיר. 'חנות הבגדים של אלברט' הייתה שם דבר ושימשה כסות למעשי החסד הרבים שלו. להלביש חתן שידו אינה משגת, לחדש ילדים בבגדי חג למשפחות שהתקשו ולתת תרומה בסתר. כל אלה היו שיגרת יומו בחנות הבגדים, עד שנאלץ למוכרה לאחר שנפצע בתאונת דרכים והתקשה ללכת.
במלחמת יום הכיפורים שכל אלברט את אחיו הצעיר, אשר ז"ל, אירוע שטלטל ותבע את חותמו עליו ועל משפחתו עד יומו האחרון. בד בבד לעיסוקיו, הצטרף אלברט ל'תנועת החרות', והפך למעורב בסניף המקומי של הליכוד במשך שנים רבות. במשך שנים פעל עם חבריו לתנועה לקידומה של העיר, לרבות במסגרת חברותו ארוכת השנים במועצת העיר, הן מול השלטון המרכזי והן במסגרת השלטון המקומי. בהשראת השׁכול הפרטי שלו, היה ממובילי הקמת חורשת הנופלים בעיר אשר היה עבורו צוואה וסמל להנצחת הגיבורים בני העיר. במהלך שליחותו הציבורית היה אלברט שותף למרקם תוכנית ערים תאומות עם סן פרנסיסקו וננסי, ונטל חלק פעיל בתפעול העיר ומילוי צורכי התושבים בעתות חרום. מעורבותו הגיעה לשיאה עם היבחרו לסגן ראש העיר, תחת כהונתו של פרוספר עזרן, ויש שיאמרו סגן ראש העיר המיתולוגי. גם ממקומו זה היה אלברט כתובת לתמיכה, סיוע ואוזן קשבת לבאי לשכתו. ולכולם הישיר מבט בגובה העיניים, פתח את הלב והושיט את ידו.
לצד מעורבותו הציבורית בעיר, הקים אלברט עמותה שתכליתה להעניק בית במסגרת הקהילה ל'בוגרים בעלי מוגבלות שכלית-ההוסטל'. במשך 25 שנים שימש אלברט יו"ר העמותה, שנים בהן השקיע אלברט מזמנו ומרצו, בהתנדבות, להקמתו, בנייתו, פיתוחו וניהולו של ההוסטל, מתוך דאגה ומחויבות עמוקה לרווחתם ואיכות חייהם של דייריו.
ידו של אלברט בעמותה הייתה בכל. מגיוס מקורות להפעלתה והסדרת נהליה ועד שיפוץ חדרי הדיירים והשבחת מזונם. גמולו היה בהישגים של דיירי ההוסטל, ברווחתם ובאהבה העצומה שהרעיפו עליו דייריו. בשנת 2010 פרש אלברט מהובלת העמותה, והשבוע, שנתיים אחרי פטירתו, יתקיים בהוסטל טקס הסרת לוט, בו ייקרא המקום 'ע"ש אלברט זפרני ז"ל -בית אלברט'.
כאמור, ביום שני הקרוב, ה-16.1, בשעה 18:00 יתקיים טקס הסרת הלוט וקריאת שמו של ההוסטל על שמו של אלברט זפרני ז"ל מייסד העמותה והאבא של הדיירים. ההוסטל נמצא בסמוך לברנקו וייס.
