הסכנה הגדולה האורבת לנו זו השגרה, ההתרגלות למצב. בשנים האחרונות נכנסנו לסוג של 'לופ', גלגל מחזורי של איומים, תגובות מילוליות וחוזר חלילה. נכון, אם נרצה לדייק יש גם ניסיונות חדירה של מל"טים לשמי ישראל, אבל מה שבאמת מדאיג זה שני דברים: הראשון, הסכנה שאנחנו לא מודעים לה ולכן גם לא מתגוננים מפניה או לא מתכוננים ונערכים לקראתה. הסכנה הזו שמה 'איום המנהרות', לא בדרום, כאן בצפון הקרוב.
כמי שלא נוהג לזלזל ביריבים, על אחת כמה וכמה לא באויבים, אני חושב שהסכנה הזאת צריכה להיות מוצפת, מדוברת לא בפאניקה אלא באופן ענייני.
איני יודע עד כמה צה"ל וישראל יכולים לומר בוודאות שהאיום הזה לא קיים, ושחס וחלילה לא נופתע. אך כלקח מההיסטוריה הרחוקה והקרובה, צריך לשאול את השאלות הללו עכשיו, בזמן אמת.
ההתעסקות בנושא, במיוחד של מנהיגי האזור מול צה"ל תביא לפחות להישג אחד. לא נופתע, ולא ניפול במלכודת הקונצפציה בה נפלנו במלחמת יום כיפור.
באין מודיעין או מקורות אינפורמציה אמינים, לא נותר לנו אלא להתפלל שאכן כל מי שנושא באחריות כזו או אחרת, הן בקרב המנהיגות האזורית והן בצה"ל אכן עושה את כל הנדרש שלא נופתע.
הנושא השני תלוי בנו באופן מוחלט, המוכנות וההתארגנות ליום סגריר.
יש הציפייה שכל המערכות האזרחיות מוכנות ומתורגלות אם וכאשר יקרה משהו מקומי או רחב.
הניסיון ולקחי העבר לימדו אותי ורבים כמוני שעידן ה'סמוך על' חלף מהעולם. אנחנו חייבים לקבל תשובות ענייניות על כל השאלות הללו, להוציא נושאים מסווגים וסודיים.
חובתנו לשאול על מוכנותם של מערכות החיים האזרחיות, חיים בצל מצב חירום מתמשך, אספקת מזון, רפואת חירום, חינוך.
מנהיגי האזור חייבים ליצור רשת לשיתוף פעולה אזורי בשעת חירום. נראה, כך אומרים המומחים, שלא יהיו אזורים גיאוגרפים מוגנים במדינת ישראל, ולכן חשיבותו של שיתוף הפעולה נדרש ונחוץ. שיתופי הפעולה המצופים בין הישובים השונים יוכל לקבוע גורלות ברמה יישובית ופרטנית. חיים ומוות יגזרו כתוצאה משיתופי הפעולה הללו בתחומים רבים: מזון, תרופות וצרכים חיוניים אחרים.
זוהי תקווה, ואם תרצו תפילה שאכן יש מענים ויש תשובות, ובמיוחד יש שיתופי פעולה בין כל יישובי האזור.
עדיין 'חוק הלאום'
השבועות האחרונים נתנו לי להבין שאנחנו בבעיה.
מדוע? יותר ויותר ישראלים-יהודים- נורמטיביים נכנסו לוורטיגו ואינם מצליחים לייצב את עצמם במרחב הישראלי- מזרח-תיכוני.
אנחנו ממשיכים להיחשף לתופעה מדאיגה והיא ההלקאה העצמית וניסיונות תיקון של דור הלוחמים-הנפילים של מדינת ישראל. אני מזהה יותר ויותר קצינים בכירים ובכירים מאוד לשעבר, הנמצאים במסע פנימי-חיצוני של חרטה על מעשים שעשו בעברם הצבאי, ועכשיו מנסים 'לתקן' על ידי קלקול.
לוחמים ללא חת שניטרלו (הרגו) באויב הערבי-פלסטינאי שפעל לרצוח ולהרוג ילדים, נשים וזקנים. הם מכים על חזם, מתרפסים בפני כל מי שהוא לא יהודי ומבזים את עצמם, קודם כל.
כעם ערכי אני יודע ובטוח שהיהדות והציונות פעלו במהלך כל השנים מתוך הגנה, אומנם הגנה אקטיבית של התגוננות. (שמענו, ואני מאמין שהיו חריגות וחריקות צורמים, אולם זהו המיעוט).
אני מאמין שבזמן אמת הם שמרו על טוהר הנשק ולחצו על ההדק או על משהו אחר מתוך ידיעה שהם מגינים, מצילים את בני עמם מפני אויב אכזר. זה מה שהם אמרו וסיפרו כל השנים. האמנתי להם אז ואני מאמין להם גם היום.
…חלפו השנים, גיבורי ישראל פשטו את מדיהם ואיפסנו את המדליות והאותות, והחלו חיים אזרחיים מלאים. חלק בחר בעולם האקדמיה והעסקים וחלק בעולם הפוליטי. זכות מלאה ללא עוררין.
נפתח כאן סוגריים. תראו חברים, 'חוק הלאום' הוא לא חזות הכל. חיינו לפני החוק ונמשיך לחיות גם אחריו. אלא, שהחוק הזה הפך ל'נייר לקמוס' למה שקורה בחברה הישראלית בכלל, ובחברה היהודית בפרט. החוק הזה פתח שסתומים שעד אז היו אטומים לכל פגע. חשתי ואני מאמין, שיש או שצריך להיות מכנה משותף, 'קוד קיומי' משותף ליהודים, למיעוט היהודי בעולם, למחויבות, לאחריות לשותפות גורל.
כן, אני מאמין שאם הקוד הזה ייפרץ, זו תהיה קטסטרופה בסדר גודל של השואה. כן, אני שומע את צקצוקי הלשון על הדברים, במיוחד לנוכח הידיעה שגם אני שמח בה, שמדינת ישראל חזקה, מעצמה ו…
חוזקה ועוצמתה של ישראל לא רלבנטיים לחששות שאני מעלה. ברמת האשליה, כן זה נעים ומלטף להיות חלק מישראל החזקה והעוצמתית, אולם הסכנות המאיימות על כל העוצמה הזאת נסדקת, מתכרסמת ועלולה להתפורר אם וכאשר המחויבות של המקלט היהודי יהיה מחויב לערכים אוניברסאליים כלל אזרחיים ויעזוב את המחויבות לקוד היהודי.
אסור לשכוח שמדינת ישראל היא בגדר פיקדון בידינו. אסור לשכוח שמדינת ישראל היא הבית הלאומי היחידי של כל יהודי העולם באשר הם. אסור לשכוח שלנו אסור להפסיד ולוּ במלחמה אחת ויחידה.
… נסגור סוגריים כאן ונחזור לאירוע.
המחנה המתקרא 'מחנה השמאל' סופח מכל הבא ליד. אין קשר בין מי שצועד ומרים דגל פלסטין בקצה אחד של המחנה למי שצועד ודגל ישראל מונף בגאון בידו בקצה השני. הפלטפורמה הרחבה נוצרה רק לדבר אחד. להפיל את בנימין נתניהו, שילך לכלא או לרחוב, העיקר להפיל. השנאה (העיוורת) כלפי ראש הממשלה, כפי שהיא משתקפת באמירות הארסיות חסרות התקדים כלפיו, מעידות כאלף עדים שיותר ויותר אנשים מוכנים למכור במחירי הפסד את האמת הקיומית שלהם כיהודים, ובלבד שהתמורה תהיה ראשו של נתניהו.
לזה קוראים 'טרוף מערכות' לזה קוראים 'איבוד עשתונות'.
וכאן צריך לעצור כי בהמשך יש תהום.
