אבידן היה צריך להרחיק עד מדינות מזרח אסיה מפליה ונופה כדי להבין שנוף חייו ועתידו נמצא בכלל בביתו בגליל העליון & סיפור חיים שרבים יגלו בו את עצמם
הרצל בן אשר
זהו סיפורו של בן הגליל העליון, מיסוד המעלה אשר צעד בשבילי החיים כשאר חבריו בני גילו.
לימודים, צבא ואז אחרי השחרור טיול של 'אחרי צבא'.
הטיול הזה כמו אצל חלק מחבריו האיר פינות צדדיות של החיים, כאלה שבדרך כלל אתה מתעלם או דוחה את הטיפול בהם ל'פעם אחרת'… מכירים את התופעה..
פתאום אתה שם לב שהמילה מקריות, אינה רלוונטית כאשר אתה מתבונן על הטבע ומהלכיו, בעיקר מי מוליך ומביא אותם.
אבידן גדעוני וסיפור חייו עד היום, יכול להיות סיפורם של רבים מבני הארץ הזאת, אבל סיפורו של אבידן הוא סיפור גלילי, שלנו. רק שאצלו יש עוד שותף, המצלמה.
ונתחיל מהסוף אבידן: "אחרי שש שנים של היעדרות מהגליל, בעוד מספר חודשים נגשים חלום ונחזור הביתה", אומר אבידן.
אבידן: "בשש שנים האחרונות גרתי בירושלים המסע לירושלים התחיל בצפון לאחר שלוש שנים של שרות צבאי כלוחם בסיירת נח"ל יצאתי לטייל במזרח אסיה שם ראיתי נופים יוצאים מגדר הרגיל הרי ענק מושלגים מפלים מרשימים, נהרות, מרחבים, תרבויות ואנשים חדשים".
– מה עשו לך המראות האלה?
אבידן: "החוויות והמראות הפעימו את הלב שלי, מעין תחושה מעוררת השראה לחיים. הרגשתי את המהות שלי-של האדם בזכות הצפייה והתבוננות בפלאי הטבע ובכל זאת הרגשתי שזה לא שלי. כאשר נחתּי בארץ המקום הראשון אליו נסעתי היה נהר הירדן שם בליתי רבות עם חברים במשך הילדות.
אך הפעם בגיל עשרים וארבע ההתבוננות בטבע שלנו הרי הגולן, החרמון נהר הירדן המעיינות והפרדסים עוררו בי תפיסת מציאות חדשה. גילתי מקום חדש במעמקי הלב".
כאן החלו גלגלי הרגש והמוח לנוע ולתפוס תאוצה לקראת משהו שהוא לא חווה עד אז.
– מה קרה בנקודת הזמן הזאת?
אבידן: "לא ידעתי איך אפשר לנצור את אותן הרגשות העזים בעת ההתבוננות בטבע ומצאתי את עצמי פשוט מצלם את הטבע וכך נוצר את התובנות שלי על תכלית החיים".
הנה, מה שהעין הטבעית שלנו לא מצליחה לראות, עושה עדשת המצלמה ונוצרת את התמונות והתובנות שלצידן.
– להתבונן זה נחמד, אבל מה זה עשה בפועל?
אבידן: "עם הזמן החיים בטבע עוררו בי את האמונה שיש בורא לה. המצלמה הייתה הכלי בעזרתה הבנתי שיש מי שברא את הטבע וכמו שהוא מחייה בכל רגע ורגע את הטבע כך הוא מחייה אותנו בכל בוקר מחדש. כך נכספתי לעולם התשובה, ליהדות".
היום אבידן סוגר 30 אביבים שבמהלכן התחתן וזכה להביא לעולם תינוקת.
אבידן: "אני מאמין, מתוך הבנה, שאדם מוביל את המציאות של החיים שלו ומתוך התשוקה שלנו לחזור הביתה לגליל, אנחנו עושים את הצעד הזה בהכרה ובשמחה".
אבידן נושא עימו תובנו חיים ואינו מהסס לומר מילה או שתיים גם על הדור שלו, הצעירים.
אבידן: "אנו דור ההמשך נוטים לצאת ולפתח את כל חלקי הארץ מתוך תחושה שהצפון הוא מעין חממת ילדות ותו לא. אבל, הגליל העליון קורא לנו לרענן ולחדש את האוצרות עליהם גדלנו. בשנים האחרונות זכיתי לשבת בספסל הישיבה שם הכרתי ולמדתי אודות היהדות, בד בבד למדתי תואר ראשון בחינוך אנתרופוסופי והמשכתי להתפתח בתחום הצילום".
אם לא נפל לכם האסימון עד עכשיו, נאמר שאבידן הפך את הכלי באמצעותו רכש את המפתח לחייו, המצלמה למקצוע. מקצוע ברמה אמנותית, גם כאומן וגם למקור פרנסה.
צילומיו מרהיבים ביופיים, העצים, הנחלים והציפורים מדברים אליך מתוך התמונות, כאילו ואתה חלק מהן.
אבידן צלם מבוקש ויצירותיו משתתפות בתערוכות רבות בארץ, לצד תמונות חתן וכלה, ברית ובר-מצווה.
– לסיום, אבידן. מהו החלום שלך שאתה רוצה להגשים מכל?
אבידן: "מגיל צעיר יש לי חלום שבו יש לי בית בגליל העליון, בית שהוא לא רק שלי, בית שפתוח לכולם. בית שיקשיב לכל מי שרוצה להשמיע ולכל מי שרוצה להקשיב.
אנחנו רוצים שהבית שלנו יהיה בית פתוח לאורחים, בו יהיה בעז"ה נקים ערבים ופעילויות סביב נושאי היהדות".
במשך השנים גילתי שיש הרבה רגשות פנימיים הקיימים אצל אנשים גדולים שכבר גילו לנו זאת לפני: כדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ב: והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים", גם רבי נחמן מברסלב מדבר על כך: "על ידי התבוננות בטבע ובמעשה בראשית זוכה האדם להתחדשות". אשתי, נסיכה-בתיה, שתחיה אנוכי והצאצא חיים בציפייה והשתוקקות להגשים את החלום בו כולנו ניפגש, נדבר, נצלם והכי חשוב שנרגיש יחד אחד עם השני".
זהו שנאמר, חלומות מתגשמים, אם רוצים, ואפילו מתחתנים עם אישה העונה לשם "נסיכה בתיה", באופן טבעי.
ואבידן יודע שאם חלומותיו התגשמו עד היום, אין מצב שגם חלום השיבה שלו והמשפחה לחזור לגליל לא יתגשם.
הפייסבוק של אבידן
