מה שקרה בשבוע שעבר סביב בית הכנסת ושמם של אלי כהן הי"ד ואליהו מלכה זצ"ל, לא היה צריך לקרות, בטח לא באופן שטופל ולובה. לטפל במה שנראה שדרוש טיפול, כן. לצבוע כל נושא בצבע צהוב, לא, בשום אופן.
אינני מעוניין להישאב למשחק ה'עיתונאי' שבסיפור, אלא להביא את הסיפור האמיתי על האנשים שהקימו את בית הכנסת וכיצד קבעו את שמו לאלי כהן הי"ד.
סיפור הקמתו של בית הכנסת מתחיל אי שם באמצע שנות השישים. מדובר בקהילה גדולה של יוצאי צפון אפריקה שהגיעה לקריית שמונה, וחלקה שוכן בשיכון ד'.
אברהם בר חנין, איתו שוחחתי סיפר את הסיפור כמי שהיה חלק ממנו והיה דמות פעילה בהקמת בית הכנסת יחד עם אחרים. וכך אברהם (אלברט) בר חנין:
"בשנת 1965 עברנו משכון מזרח לרחוב יהודה הלוי ורצינו למצוא מקום תפילה קרוב. המשימה הוטלה עלי והגעתי לאברהם אלוני ז"ל. אמרתי לו. 'אברהם, אין לנו בית כנסת. תעזור לנו למצוא מקום שנוכל להתפלל'.
אלוני ענה לי 'אין בעיה. תחפש איזשהו מבנה או צריף נטוש, ואדאג להעביר אליכם'.
חיפשתי ובסופו של דבר פגשתי את חנניה מלכה ז"ל (אחיו הבכור של אליהו מלכה ז"ל. ה.ב.א) שהיה לפני ושאלתי אם הוא מכיר צריף נטוש. חנניה ענה 'כן בטח. הנה הצריף הזה שהיה פעם מעון'. חזרתי לאברהם אלוני והוא אמר לי 'אין בעיה. תיקחו את הצריף'.
אלא מה, זה היה שבועיים שלושה לפני ראש השנה תשכ"ה והצריף היה נטוש ומוזנח. אמרתי לו 'הכל בסדר אלוני, אבל הצריף מוזנח. מה נעשה?' 'אין בעיה, תדבר עם מרדכי עמר (הנגר של העירייה אביהם של אלברט ואיציק עמיר. ה.ב.א). ובאמת, מרדכי בא, הוריד את המחיצות בעזרתנו וסידרנו עד כמה שאפשר את הצריף כדי שנוכל להתחיל להתפלל כבר בראש השנה.
הייתה בעיה נוספת. לא היה חשמל בצריף. הלכתי מיד לשמואל אוחנה ז"ל שהיה ממנהיגי המפלגה גם הוא, ואמרתי לו 'שמואל, אין לנו חשמל. מה עושים?!' הרבה לא יודעים אבל אוחנה היה חשמלאי מוסמך עם תעודות, והוא אמר לי 'אלברט, תתפוס איזה חשמלאי שתמצא ושיסדר את החשמל בצריף'. באמת, הבאנו חשמלאי שעשה את העבודה, ושמואל אוחנה שילם לו.
עכשיו הלכנו לחברת החשמל, חנניה מלכה ואני כדי לחבר את החשמל. אחרי שמילאנו את הטפסים, הפקיד שאל 'מה שם בית הכנסת?' אמרנו את האמת, 'אין לנו עדיין שם לבית הכנסת'. 'מצטער, אני לא יכול לחבר את בית הכנסת לחשמל אם לא יהיה לו שם'.
הפקיד לא היה מוכן בשום פנים ואופן לחבר ושאחר כך נביא את שם בית הכנסת.
נכנסתי ללחץ ורצתי להסתדרות שיעזרו לי, היה שם זרחין ופקידים נוספים שמבינים בעניינים האלה. כמו שאני עולה במדרגות, יורד מולי רבי שלום בוכובזה ז"ל מ'מבטחים' עם תיקיה ביד.
שלום הסתכל עלי ושאל 'מה קרה, למה אתה עצוב, למה אתה לחוץ?'. ספרתי לו את הסיפור ושבחברת החשמל מסרבים לחבר את בית הכנסת לחשמל עד שיהיה לו שם.
'מה קרה לך אלברט? לא שמעת על גיבור ישראל שתלו בסוריה? אלי כהן. תקראו את בית הכנסת על שמו'. כמו שהוא סיים את המשפט אמרתי 'וואו, זה השם' ורצתי משם מיד לחברת החשמל ואמרתי לפקיד "אלי כהן', זה שם בית הכנסת. משם המשכתי להכין שלט עם השם 'אלי כהן הי"ד'.
בערב ראש השנה תלינו את השלט ואמרנו למתפללים שכל אחד יביא איתו כיסא. מצאנו ארונית בחוץ ועשינו ממנה ארון לספר התורה, שלום וענונו הביא ספר תורה כשר שהיה לו עוד ממרוקו ודוד זעפרני (אביו של אלי זפרני. ה.ב.א) התנדב להיות שליח ציבור בהתחלה".
עד כאן סיפורו של אברהם בר חנין, האיש שהיה שם בזמן אמת והיה חלק מרכזי בסיפור של הקמת בית הכנסת על שם אלי כהן הי"ד.
אחרי דוד זעפרני, מנחם נאור היה שליח הציבור, מרדכי יפרח במשך קצת יותר משנה, והחל מתחילת שנות השבעים שימש רבי אליהו מלכה ז"ל שליח ציבור ברציפות, וללא תמורה כלשהי. רבי אליהו זצ"ל סרב בכל תוקף לקבל תמורה על עבודתו, כפי שנהוג לגבי מי שמשמש בתפקיד.
לאחר מספר שנים הוקם בית הכנסת בסמוך לבית הכנסת שהיה בצריף ומאז מי שמשמש כשליח ציבור הוא רבי אליהו מלכה זצ"ל, ובנו שמעון שיבל"א משמש משנת 1977 כגבאי של בית הכנסת.
בוקר בוקר, יום יום, שנה לאחר שנה במשך יותר מחמישה עשורים, שימש רבי אליהו מלכה זצ"ל בקודש. בחורף ובקיץ, בימי הקטיושות ובימים קשים, בשמחה, ולהבדיל בעצב, תמיד הוא היה שם למען הציבור.
…ברשותכם, נדלג על השבוע האחרון ועל חילול השם שנעשה לשני הצדיקים אלי כהן הי"ד ואליהו מלכה זצ"ל, וצער וכאב למשפחותיהם, ונציין שיש בני אדם אשר פועלים בתום לב, בתמימות, ולא הכל זה מזימות ומעשים פליליים.
אפשר היה לנהוג בסוגיה הזו ביתר רגישות ולהביא לסיומה הראוי, לכבוד כולנו. בכל זאת, תושבי קריית שמונה רובם ככולם אוהבי שלום ורודפי טוב.
ובאשר לשמו של בית הכנסת, מה יהיה עליו? כיצד יקרא היום? הייתי מציע להשאיר את הסוגיה הזאת לאלי כהן ואליהו מלכה ז"ל שנמצאים יחד בגן עדן של מעלה, תאמינו לי, הוויכוח בגן עדן הוא "בכבוד אני מוותר לך".
